1. הגדודים העבריים החדשים לוחמים במציאות באמצעות השפה העברית. הלוחמים - מחילה, לוחמיםות - עוטים שריון ויוצאים להפוך את בן־יהודה בקברו. תקינות לשונית אאוט, תקינות פוליטית אין. בעיתון "לאישה" הודיעו לאחרונה, תחת הכותרת "בדרך לשוויון עוברות במחלקת הגהה", כי מעתה יפנו לקוראים בלשון נקבה בלבד, למרות שיש להם קוראים גברים רבים.
כמעט ארבעה עשורים אני חיה כנקבה, ומעולם לא נעלבתי מענייני דקדוק כפי שמסבירים לי כעת שעלי להיעלב. על השלטים כתוב "האט!" (ולא האטי), בעשרת הדיברות נאמר "לא תרצח" (ולא לא תרצח/י), וגם ההמלצה "אל תסתכל בקנקן" אינה מנוסחת בתקינות מגדרית. הייתי נשואה ל"בעלי" ולא ל"אישי", אני נוטה לדבר על בני האדם בהכללה בלי לציין "בני־בנות האדם", ונוח לי עם בורא העולם בלי להפוך אותו לבוראת ישתבח שמה.
מה לעשות שהעברית, כמו נשים רבות במצבה ובגילה, מעדיפה זכר. הזכר הוא ברירת המחדל הלשונית, גם כשהזכר הוא אחד בין מיליוני נקבות. ההעדפה המתקנת לנשים יכולה להתבטא בתעסוקה, בשוויון הזדמנויות להשכלה גבוהה, במיסוי. החינוך מחדש של אנשים/ות המחייבים/ות אחרים/ות לניסוחים/ות מפותלים ושוויוניים - טרחנות לשמה. לא ראיתי אישה אחת שחייה השתפרו בגלל שפנו אליה בלשון רבים נקבה.
2. חברת הכנסת מרב מיכאלי לא חשבה שמישהו בישראל יצפה בטלוויזיה האוסטרלית שאליה התראיינה כששהתה ביבשת השאננה תוך כדי חופשה פרטית, אבל אלוהי הפייסבוק הוליכו את הקול. המשפחה הגרעינית היא המסגרת הכי מסוכנת לילדים, חרצה מיכאלי, והמדינה צריכה למנות אפוטרופוס לכל ילד, שלא יהיה בהכרח ההורה הביולוגי.
במוסף הזה התפרסמה לפני כחודש שיחה שערכתי עם מיכאלי. היא אישה מעניינת, גלויה, בעלת תורה סדורה ומנומקת. גם בראיון איתי הזכירה את האחריות הרחבה שיש לדעתה למדינה באשר לילדים. כששאלתי אותה מהיכן יילקח התקציב למימון חופשת לידה ארוכה ושוויונית שהיא מציעה, ענתה שפעוטות ותינוקות הם לא עסק פרטי של ההורה, אלא אינטרס של המדינה. "המדינה חייבת המשכיות, ילדות וילדים זה המשאב מספר אחת. באיזו קלות את מפטירה 'אין כסף' ומוותרת על האופציה שהורים ישהו עם התינוק שלהם עד גיל שנה?"
התערבות המדינה בגידול הילדים היא חלק מתפיסת עולם קומוניסטית. כך בוצע הניסוי הגדול בבני אדם, בתי הילדים בקיבוצים, ניסוי כושל לתפארת. מאותה תשתית רעיונית מעוותת נלקחו תינוקות מאימותיהן יוצאות תימן ונמסרו למשפחות אשכנזיות. המדינה הרי יודעת מה טוב לילד.
הטיעון הקשה להתמודדות הוא הנתון הגבוה של פגיעות בילדים בתוך המשפחה. התעללות רגשית, פיזית, מינית. היעדר המחיצות הפנימיות בתוספת החומה סביב הבית יכולים להיות מקור לרוע בלתי נתפס. אבל זה גם סוד כוחה של המשפחה. אין קירות, יש יחידה אחת, גרעין מלוכד וסביבו חומה. עם כל הבעיות של משפחה, היא עדיין הדבר הכי משמעותי, מצמיח ומעצים עבור ילד. המרחב הביתי, על ריחותיו וצבעיו, הוא המקום הבטוח ביותר. היוצאים מן הכלל אינם הכלל.
בני האדם אינם מושלמים, אבל המדינה הרבה פחות טובה בגידול ילדים. מספיק לקפוץ לכל מוסד רווחה או פנימייה שבה שוהים ילדים שהוצאו מחזקת הוריהם ולראות שהמדינה לא יודעת להכין להם חביתה ולהדק את השמיכה סביב גופם. יש דברים שאי אפשר להוציא למיקור חוץ. במקרים מיוחדים אפשר לסייע במערכות תומכות, אבל אין פקיד שיידע לתת נשיקת אימהות על הברך, לגרש שדים בלילה ולהקשיב אקטיבית לילד שמתאר באריכות ובלי סימני פיסוק סיפור בלתי חשוב.
העצמה נשית לא חייבת לכלול התעללות בשפה העברית // איור: בת אל בן חורין
3. ויש מי שפועלת למען נשים, בלי התעללות בשפה ובלי רעיונות על חינוך ילדים בגולאג. נעמה עידן היא אשת פרסום חרדית, אם לשישה ילדים מבני ברק, שרכשה את השליטה בביטאון ש"ס "יום ליום". מייד כשהפכה לבעלים, הודיעה עידן שבכוונתה להדפיס תכנים שמתאימים גם לקהל מסורתי, כפי שהתכוון הרב עובדיה יוסף, ולא להיות מיקרופון פתוח עבור בכירי ש"ס ובמה לחיסול חשבונות פוליטיים.
מערכה שלמה מתחוללת נגדה מאז. אריה דרעי הקים עיתון מתחרה (דרעי מקפיד לכנות את עידן "הבחורה"), כמה מבכירי המערכת התפטרו, והיא מקבלת שיחות איומים אנונימיות. אשת הברזל שלי היא עידן. באופן נדיר מרואיינות נשים בעיתונות החרדית. השבוע מביאה עידן את שלוש בנותיו של הרב יוסף שמספרות, במלאות ארבע שנים לפטירתו, על מר"ן כאבא. הן אמנם לא מופיעות כלל בתמונות, אבל גם מקום למילים הוא חידוש מבורך בביטאון חרדי. אקטיביזם נשי נוסח ש"ס.
4. רוב הישראלים לא התעניינו בהסכם הפיוס הפנים־פלשתיני; הם עדיין מנסים להבין לאן נודד ערוץ 2 בשלט. ועדיין, יש לדאוג, כי הברית בין הזאב בתחפושת לזאב יכולה לפשוט את עורנו. לא כמליצה.
כדאי לקרוא את אמנת חמאס. תרגום מלא שלה בעברית זמין ברשת. היא נפתחת בהצהרה המעודדת כי "ישראל תוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה". אחר כך מתואר היעד: להניף את דגל אללה על כל שעל מאדמת פלשתין, עד הגשמת ההבטחה כי העצים והאבנים יסגירו את היהודי המסתתר מאחוריהם ויבקשו מהמוסלמי להרגו. מלחמת הקודש היא חובה אישית על כל מוסלמי ומוסלמית, מובהר באמנה. האישה יוצאת להילחם בה ללא רשות בעלה והעבד ללא רשות אדוניו. האישה מקבלת מקום מיוחד מכיוון שהיא "בית היוצר של הגברים ומחנכת אותם למלחמת המצווה המחכה להם".
עומק הטירוף באמנת שכנינו הוא אנטישמיות נאציסטית גלויה: הכותבים מפנים לקריאה על אודות "מזימות היהודים המופיעות בפרוטוקולים של זקני ציון" ומציינים כי היהודים שולטים באמצעי התקשורת בעולם, עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, יזמו את שתי מלחמות העולם, הקימו את האו"ם ו"אין מלחמה המתנהלת בעולם בלי שידיהם מאחוריה".
"היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונים תיחשב לבגידה רבתי וקללה רובצת על מבצעיה", נכתב לקראת סוף האמנה באופן שמאיר את ההסכם האחרון: חמאס לא מתקרבים לפת"ח, פת"ח הם אלו שאימצו את דרך חמאס. שיהיה לנו בהצלחה. גם בערבית יש הבחנה בין זכר לנקבה, אולי כדאי להשקיע שם יותר במאמצים לשוניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו