כולנו ראינו השבוע את המופע החדש של בנות משפחת תמימי, שהיכו וקיללו את חיילי צה"ל, שמצידם ספגו הכל ולא עשו דבר. עגולי המשקפיים מיוסרי ההבעה הסבירו השבוע שאין מה לעשות מול נערות ומצלמות. באמת? אין מה לעשות נגדן? דווקא התמודדו איתן מאוד יפה בעמונה ורק לאחרונה גם בנתיב האבות.
הנאורים, קראתי השבוע, כתבו ששוב מתברר עד כמה הכיבוש נורא, שהבעיה האמיתית היא למה בכלל שולחים חיילים להתמודד עם ילדים. מה זאת אומרת בשביל מה שולחים אותם? כאילו אתם לא יודעים: צריך את הדם שלהם בשביל המצות לפסח.
כל זה לא יכול שלא להוביל אותנו אל ספר יסוד בארון הספרים היהודי, "מעשים שהיו בעירנו", שם מופיע המעשה הבא מההיסטוריה של העם היהודי: בבוקר, עוד לפני התפילה, ניגש המלמד רב יוסל אל שמרל, שהיה עדיין רך בשנים, ונזף בו: "ראיתי את איצ׳ה בוכה. שאלתי אותו מדוע הוא בוכה, ואיצ׳ה אמר לי שזרקת עליו אבן. אני כועס עליך. מדוע זרקת עליו אבן?"
ענה שמרל: "כי הוא הרגיז אותי".
אמר רב יוסל: "היית יכול לחכות שאגיע, ולספר לי על כך".
אמר שמרל: "רבי, אני לא חושב שאתה יודע לזרוק אבן ולפגוע יותר טוב ממני".
ואם כבר מדברים
השבוע נזכרתי שהשם של הדיקטטורות הכי קשות ומסוכנות בעולם כלל תמיד את המילה "דמוקרטיה". כך, למשל, גרמניה המזרחית ז"ל, ששמה הרשמי היה "די.די.אר", ראשי תיבות של דויטשה דמוקרטיק ריפבליק. או כיום, צפון קוריאה, ששמה הרשמי הוא "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה".
או מפגיני מוצ"ש שמכריזים שהם מפגינים למען הדמוקרטיה, כשבעצם הם מפגינים נגדה. דיקטטורים אוהבים את המילה דמוקרטיה. אז למה נזכרתי? כי התברר ששם המשפחה של הנערות המופרעות מנבי סאלח הוא תמימי.
ועוד משהו אחד
אם הנאורים אצלנו כל כך משוכנעים שאיפוק זה כוח, נראה אותם משכנעים בזה את בג"ץ.
כל אחד מנסה לתפוס לעצמו את הפוקוס. פרסומת לתערוכת צילום, איטליה
ריח הכסף
סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, רצה לקיים מפגש עם עיתונאים ברחבת הכותל במסגרת ביקורו שם, אבל רב הכותל מנע זאת.
יש אכן בעיה אמיתית: בניגוד לחברת פרארי, שתמורת תשלום קיבלה אישור לערוך תצוגת מכוניות ברחבת הכותל, סגן נשיא ארה"ב לא הציע תשלום. אז איך רוצים שרב הכותל יסכים לחילול קדושת המקום?
דוגמה אישית
אחרי שאלדד יניב הזמין אותנו להפגנה נגד שחיתות, מתבקש שהשבוע יארגן בני סלע צעדת המונים נגד אונס. אבל למה שלא נדבר על החיובי? כשאלדד יניב מדבר על שחיתות, אין ספק שהוא יודע על מה הוא מדבר.
ה"חוזר בתשובה" יניב, שעוד לפני ששילם על חטאיו מטיף מוסר לאחרים, מזכיר חוזר בתשובה אחר, שעליו מסופר בכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב: כשחלה שמריל את חוליו אשר ימות בו, נכנס אצלו הרב ואמר לו: "הגיעה השעה שתתוודה ותחזור בתשובה". אמר שמריל: "מודה ומתוודה אני, פעם אחת אכלתי ולא בירכתי". ביקש הרב להניח דעתו של החולה ואמר: "חיפזון גורם להרבה נזק". אמר שמריל: "לא, רבי, לא מחמת בהילות היתה זאת, כי גם לא בירכתי אחריה".
נאנח הרב: "שכחת, רבי שמריה, שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כמועל בקודשים?" נאנח גם שמריל אחריו: "רבי, כיצד יכולתי לברך על טריפה?"
חרד הרב חרדה גדולה וצעק: "אוי לאוזניים שכך שומעות! יהודי תלמיד חכם ממלא כרסו טריפות!"
צעק גם שמריל אחריו: "רבי, שמא אתה יודע, היכן למצוא אוכל כשר ביום כיפור?"
ממש כמו פעם
ברשימת הגופים ששבתו השבוע חצי יום מצאתי, בין היתר, את מרכז השלטון המקומי, מרכז המועצות האזוריות, הרבנות הראשית, איגודי הערים לביוב, רשות המסים, האפוטרופוס הכללי, החברה לאוטומציה בשלטון המקומי, המכון הגיאופיזי, מועצת הירקות, המועצה לשיווק צמחי נוי ועוד. נעצור כאן, רק כדי לשאול: האם למישהו אכפת שחוץ מהשביתה הקצרה שהיתה השבוע, רוב הגופים הללו ישבתו כל השנה? מישהו ירגיש בכך?
העניין הזה מזכיר נושא מעט עדין שכמה ממפרשי המקרא דנו בו: בספר בראשית מסופר על בנות לוט שהשקו את אביהן יין ושכבו איתו, במחשבה שכל המין האנושי הושמד. כיוון שלוט היה שתוי, הוא לא היה מודע למעשה או בלשון המקרא: "ולא ידע בשכבה ובקומה" - ממש כמו אזרחי ישראל שלא היה להם מושג על השביתה במועצה לשיווק צמחי נוי.
אבל המדרש סבור שלוט לא הרגיש כשהכל התחיל, אבל בסוף הבין שמשהו קרה. הבנות דיברו איתו אחרי. או כמו שקרה אצלנו, גילינו שהיתה שביתה, כי בחדשות הודיעו שהיא הסתיימה. וממש כמו אז, בזמן שלא ידענו מה קורה, ההסתדרות דפקה אותנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו