הסדרה "הרמון" מפוגגת שאננות: אחרי שצופים בה, "לי זה לא יקרה" דוהה לתוך "זה יכול לקרות לכולם". לאנשים רעים יש דרכים טובות לטוות קורים. בעדינות, בהדרגה. "רק חיבוקים אני רוצה, מכל הבנות, שלא תרגיש לי בכלא", אומר גיבור הסדרה שנעשתה בעקבות פרשת גואל רצון. אבל לא צריך לגור בבית אחד עם עשר נשים כדי לעמוד בראש כת. סביבנו (בסבירות גבוהה יותר בעולם הדתי) קיימות כתות שבהן לכודים אנשים שעצמיותם נמחקה.
עונש של שבע וחצי שנות מאסר בפועל נגזרו השבוע על עזרא שיינברג, שעמד בראש קהילה בצפת ונהנה מהילה של מקובל קדוש שבחסותה נהג לנצל מינית נשים מקהילתו. השבוע גם פורסם סרטון שבו נראה "רב" אחר שהורשע במעשים מגונים בנשים, אליעזר ברלנד, כשהוא נוגע באישה "כדי לרפא אותה". גם סביב ברלנד התקבצה קהילה של חסידים עושי דברו.
לילדיי אני מספרת על המקרים האלה. עוד כמה זריחות ושקיעות הם ייצאו מהסינר שלי ויפגשו מחנכים ורבנים. אני מספרת להם שכוח גדול מדי אצל אדם אחד הוא סף תהום. שמנטור כריזמטי יכול להיות מנוול גם אם הוא טובל לפנות בוקר במקווה קפוא. שאסור לציית למי שמבקש ממך דבר האסור לפי התורה או המצפון. מתרגלת איתם את אמנות הטלת הספק. משננת שאם ביקשו ממך לשמור סוד, זה סימן שמתחת לשמיכה של הסוד יש רקב.
מניפולציות של שליטה
אחרי שפרסמתי כאן את עדויות הנשים שנפגעו בידי שיינברג התקשרו אלי רועי ודביר (השמות בדויים), שניים מתלמידי "הרב", וביקשו לגולל סיפור צדדי. אין בו ניצול, פגיעה מינית או חשד לפלילים, אבל יש בו את השקע שמתחבר לתקע שמדליק נורת אזהרה אדומה. הם היו בני 18, בוגרי ישיבות תיכוניות מבתים טובים, כשהגיעו לישיבה של הרב שיינברג.
"הגענו מבתים רציונליים, ציונות דתית עם קומון־סנס", הם מספרים. "רצינו ללמוד תורה לפני הצבא והשאיפה היחידה שלנו היתה להיות צדיקים, תלמידי חכמים". על הישיבה בצפת המליצו כל גדולי הרבנים בציונות הדתית, שהיו כנראה עיוורים להתנהלות בתוככי הקהילה הסגורה. כדי שלא נהיה אנחנו עיוורים, שלא ניתן לפרא כזה לגדול שוב במסווה של תורה, אני מביאה את הדברים שסיפרו לי.
רועי למד בישיבה הצפתית במשך שש שנים. דביר שנתיים וחצי. "היינו ילדים וחווינו שם דברים שאין בבית מדרש קונבנציונלי", מספר רועי. "לא למדנו גמרא ברצינות אבל עזרא ישב ולימד אותנו איך להעלות מתים בחלום. ניסינו לבצע את זה. בבוקר היה סדר קבוע שבו עזרא אומר לכל תלמיד את מי העלה בחלומו. אם התלמיד אמר 'אני לא זוכר', עזרא היה עונה: 'נכון, היית במקום גבוה, סביר שלא תזכור'. נכנסנו להוגוורטס קבלי. נכנסנו לשיגעון.
"חיינו באמונה ששיינברג הוא משיח בן דוד, סגן האלוהים שחי בקרבנו. היום אני יודע שהוא אפילו לא היה תלמיד חכם. השיעורים שהעביר במוסר ואמונה היו ברמה של בית כנסת שכונתי אבל הוא ביצע בנו מניפולציות כך שהרגשנו חשמל באוויר. אני קורא לזה 'סינדול הנשמות של תורת האר"י'. הוא נתן הוראה לא לספר להורים דברים שעשינו בבית המדרש".
מה למשל? "קבלה מעשית. בכל שנה הוא לקח אותנו לכנרת להראות לנו דברים מתחת למים. סדר היום היה משוגע. צעירים נורמטיביים לפני גיוס נסחפו למתודות מיסטיות כמו לקום באחת בלילה לטבול במקווה. השאיפה בישיבה לא היתה ללמוד תורה אלא להשיג כוחות, להיות דמבלדור".
"הוא יצר לעומתיות מול ההורים", מוסיף דביר. "זה קורה בהרבה ישיבות אבל אצל עזרא זה היה קיצוני. בדיעבד אני מבין שהיינו בכת, עם כל המאפיינים: תחושה של 'אנחנו מול העולם החיצוני', תפיסה בינארית של טוב ורע, טהור וטמא, סגידה לראש הישיבה, מחיקה שיטתית של חשיבה ביקורתית, מניפולציות של שליטה.
"הוא דיבר בידענות פסקנית. הלימוד היה שטחי. אסור היה לשאול שאלות. הוא גרם לתלמידים לפתח אובססיה קיצונית כלפי מין ואוננות. אני לא חושב שבאמת היו לו כוחות מאגיים. הוא הצליח לשטות בכל כך הרבה אנשים כי ידע ללחוץ על הנקודות הנכונות. בבלבול של החיים הוא הקרין: אני יודע. וזהו, מישהו יודע. כאוס החיים לא נוגע לך יותר. זה מפתה. המשפחות שלנו הפכו לחלק מהכאוס, מהעולם הלא מאורגן, לעומת הידיעה האבסולוטית המיסטית שלו".
מנגנון של כת
רועי מספר שהרב היה מעיר אותם לתפילה כשהם בפנימייה והוא בבית שלו. איך? "הנשמה שלו היתה מעירה את הנשמה שלי. לפני שיצאתי לשבת בבית, הייתי מבקש ממנו שיעיר אותי לוותיקין בשבת בבוקר, כשאני בבית והוא בצפת. הוא הזין את התחושה שהוא נוכח כל הזמן. שהוא מסוגל לקרוא את המחשבות שלנו, רואה ושומע אותנו 24/7. יראת השם היתה יראת הרב עזרא.
"בתחילת כל שנה עזרא כינס את התלמידים ואמר שאם למישהו יש בעיה פיזית, יש רופא אחד בישיבה, והצביע על עצמו. אם תלמיד התעורר בבוקר עם דלקת בעין, הוא היה הולך לעזרא, לא לרופא. היום אני יודע שזה חולני, דפוק, מנגנון של כת. הוא ביקש שכל אחת שאני יוצא איתה תעבור דרכו, שאשאל אותו על כל בחורה".
איור: בת אל בן חורין
"רק עכשיו פתחתי את היומן שכתבתי בזמן שלמדתי בישיבה", מוסיף דביר. "עבורי הוא לא היה בן אנוש אלא דמות חסרת פנים, חסרת חולשות. היה זוג שחיכה שנים לפרי בטן וכשהאישה נכנסה להיריון, בחודש תשיעי היא לא הרגישה תנועות ועזרא אמר להם לא ללכת לבית חולים, 'חזה' שהכל בסדר. רק כשהיה מאוחר מדי הם הלכו לבית חולים וגילו שהעובר מת. אם היו הולכים בזמן היה אפשר להציל אותו. אותו אברך עזב את הישיבה בעקבות המקרה.
"כל העולם הרבני הדתי־לאומי גיבה את שיינברג. שלחו אותנו ללמוד שם כחלופה למרכז הרב. הרבנים הכי גדולים ומוכרים בציונות הדתית ביקרו בישיבה. אחד מהם אמר שיש בדור שלנו רק שלושה מקובלי אמת: החלבן, שיינברג והרב נתן בוקובזה. הם העלימו עין מתופעות ביזאריות שהתנהלו שם, בלי קשר לעבירות מין. זה אדם שהיה צריך להרחיק אותו מבני נוער וצעירים. זה אולי נראה רומנטי וקסום שילד בן 18 רוצה להתקדש ולהיות יותר רוחני אבל מישהו היה צריך לשים לב".
אם הילד שלכם לומד אצל אדם נערץ, תעשו שיעורי בית. אסור להיגרר לציד רבנים ולהעמיד את כל המחנכים אל הקיר. יש טהורים וישרים שמקדישים את חייהם לחינוך ושמים את תלמידיהם לפניהם. אבל אם נתקלתם בהערצה גובלת בפולחן, בציות עיוור, נחשולי, ניתוק מההורים או סודות - תדליקו מייד את האור. בין אם בישיבה בצפת ובין אם בתלמה ילין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו