הירידה של אשקלון טבעית

1. משחקי הפלייאוף התחתון העונה לא מספקים מתח ועניין כפי שהיה בשנים קודמות. ככה זה כשכבר בשלב מוקדם של העונה יש יורדות די ודאיות. 

הפועל אשקלון הגיעה לאצטדיון הי"א למשחק ההזדמנות האחרונה - אם לא להישאר בליגה, לפחות לשמור על הסיכוי עד הרגע האחרון. מולה התייצבה אשדוד, לאחר הזעזוע המי יודע כמה בעמדת המאמן, הפעם בעיתוי חריג - רגע לפני סיום העונה. על הקווים התייצב מאמן החירום הקבוע, יוסי מזרחי, שמזוהה היום עם המועדון מעיר הנמל הרבה יותר מאשר עם קבוצת נעוריו, בית"ר ירושלים.

אשדוד שיחקה במטרה ברורה לחלץ נקודה שתשאיר אותה מעשית בליגת העל. עם שלושה בלמים, צפיפות רבה במרכז ודלילות עצומה בחלק הקדמי, לא היה ספק לגבי השאיפות של מזרחי בערב הזה. 

המארחת לא היתה קיימת בהתקפה, ואז הגיע וובה בראון, שכנראה לא נכח בהרצאה הטקטית, ובמבצע סולו הכריע את המשחק. איפה היתה הגנת אשקלון? היא צפתה בקשר האחורי של אשדוד מטייל לשער הניצחון.

אשקלון שלטה במשחק ויזמה, אבל אין לה את השחקנים שמסוגלים לעשות פעולה משמעותית באזורים המסוכנים. אם לא די בצרות של האורחת, הגיע השופט לירן ליאני ובהחלטה שגויה הרחיק את רודי חדד, במהלך שחרץ סופית את גורל המשחק.

מסאי דגו קיבל קבוצה במצוקה קשה, ולא הצליח לעשות את הבלתי ייאמן. הוא הגיע בעיתוי שבו הסגל כבר היה עובדה מוגמרת, והתקשה להוציא מהחומר הקיים יותר מקודמו.

אשקלון נכשלה באופן טוטאלי ברכש של חלון ההעברות של חודש ינואר. שום שחקן שהגיע לא הצליח לעשות את ההבדל, והעובדה הזו חרצה את גורלה. חלק מההחתמות היו תמוהות, למשל זו של ולאדימיר דבאלשווילי. כנראה באשקלון חשבו שמה שהיה טוב למכבי חיפה יספיק לקבוצה שנלחמת על חייה בליגה, אלא שזה היה לפני עידן ועידנים, ובכושרו הנוכחי החלוץ הגאורגי לא יכול לתרום לה.

לעומתה, השחקנים שאשדוד החתימה בינואר, דוגמת איגור פיליפנקה, שחר פיבן, וובה בראון ואור אינברום, עזרו לה להישאר עם הראש מעל המים.

הירידה של אשקלון טבעית. לקבוצות כמוה וכמו הפועל עכו, שמתבססות על תמיכה עירונית, אין זכות קיום לאורך זמן בליגת העל.

2. המשחק בסמי עופר הפגיש את הפועל חיפה, שכבר עשתה את שלה בליגה ונמצאת עם הראש עמוק עמוק בגמר הגביע, ואת מכבי ת"א, שבעיקר מייחלת כבר לצאת לחופשת הקיץ. בהתאם לכך, ראינו משחק משעמם, בקצב איטי ועם שורת אירועים דלה מאוד בשתי הרחבות.

קלינגר, בהחלטה מוטעית, השאיר בחוץ את אלון תורג'מן, מחשש שיספוג צהוב שירחיק אותו ממשחק הגמר. שחקנים צריכים לדעת להימנע מצהוב, בוודאי כשמדובר בשחקן התקפה. חיפה נוהגת לשחק בסגנון של מעברים מהירים להתקפה, ועם איבנצ'יץ במרכז ההתקפה היא לא הטרידה את מכבי.

מתחילת הפלייאוף הקבוצה של קלינגר בירידה, והיא תגיע נחותה לגמר בטדי. קשה להאמין שאחרי שרשרת תוצאות לא טובות היא תוכל פתאום לעשות סוויץ ולגבור על בית"ר במגרשה הביתי.

זה היה משחק שכתוב עליו 0:0 עד שתאמאש החליט להכניס קצת עניין כשתפס ברחבה את שוינפלד ללא צורך, אפשר למכבי לבעוט לשער לראשונה במשחק וגם להבקיע באירוע המשמעותי היחיד במשחק החלש הזה בסמי עופר. החלוץ היהודי-האמריקאי הוא היחיד שראוי לאזכור בערב הזה.

מבחינת מכבי, דומה שאם היו מאפשרים לג'ורדי קרויף הוא כבר היה שמח להגיע לנתב"ג. גם התקרית הנדירה והמכוערת - שלא מתאימה למועדון כמו מכבי - עם איתן טיבי העידה שההמאמן כבר איבד את הסבלנות כלפי שחקניו. מכבי משחקת כבר כמה מחזורים על האדים, בלי התלהבות ובלי איכות. היא לא יותר טובה מאף קבוצה מבין שש הראשונות, וזה לא מה שמיטש גולדהאר ציפה לראות בסיום הקדנציה של המאמן/מנג'ר ההולנדי. 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו