חוק היועצים המשפטיים שהוצע על ידי שרת המשפטים איילת שקד, ונדון השבוע בוועדת חוק חוקה ומשפט, מחולל סערה סביב הדילמה המוסרית והחוקית, במתן הסמכות לשרים לבחור לעצמם את היועמ"שים, שעד כה נבחרו במכרז.
כל לוחמי הצדק, רק כששעתם נוחה, ואוחזי קרנות המזבח של הצדקנות והמוסר הסובייקטיבי, זעקו שזו פגיעה חמורה בשלטון החוק. הצמרת המשפטית של ישראל, ובראשה היועמ"ש אביחי מנדלבליט, יצאו אף הם נגד החוק ונגד שרת המשפטים העומדת מאחוריו. טענתם מדגישה את סכנת הפוליטיזציה של המשפט, בעצם מינויו של יועמ"ש על ידי השר הממונה עליו. היועץ עלול להיות "עושה דברו", עד שלא יעמוד לו כוחו, כשיצטרך לדחות מהלך כלשהו של השר, שלא נמצא בכפיפה אחת עם החוק.
לעומתם, שרת המשפטים שקד מתעקשת, שבמתכונת הסינון הנוכחית היועצים המשפטיים מפריעים לשרים במילוי תפקידם.
בכדי להבין, מעניין לחזור לתקופת הסנהדרין, שהיתה חלק ממערך בתי הדין בתקופת חז"ל, ולהתמקד ברשימת התכונות שנדרשו מהדיינים המתמנים, שפירט רבי יוחנן בתלמוד. חברי הסנהדרין הנבחרים מתוארים כאנשים חכמים, נבונים ובעלי דעה מרובה, המצווים להכיר גם חוכמות שונות וחיצוניות, כדי שיידעו לדון בהן. אמנם מובהקת האפליה המעמדית ביחס אל הכוהנים והלוויים על פני "אחד העם", כמו גם בחירתם של נטולי מומי גוף. אך זה נושא נפרד.
בהנחה ששרת משפטים שהממשלה ממנה, הבנתה מתבטאת בחשיבה ובעשייה כאחד, והיא פועלת ללא משוא פנים, ביושר וביושרה למען שלטון החוק - אזי נניח ואף נאמין, רחמנא ליצלן, שזה הבסיס לחוק ששקד מציעה, ולכן צריך לתת לה לעבוד ולא לחשוד מראש. זאת, תוך הצבת הזכות וחובת הביקורת, שהשרים שמונו על ידי ראש ממשלה שהוא נבחר הציבור, יידעו לדרוש את אותו סט תכונות של דייני הסנהדרין מהיועץ המשפטי שיבחרו בו לכהן בשירות משרדם.
לצעוק בהתניה קלאסית "הלאה השחיתות", "הרס שלטון החוק" וקלישאות מתקלפות נוספות, על כל מהלך הקורא תיגר על הקיים - מבלי לבדוק אם יש בו ממש והיגיון - דומה להעצמת התופעה הידועה כ"קניבליזם של מוסר ומשפט". בקניבליזם של הטבע, כמו בקניבליזם של מוסר ומשפט, צורת חיים אחת טורפת פרט מבני מינה. לענייננו, אותו ציבור המתנגד באופן אינסטינקטיבי לכל תיקון נוגס עד כלות בקרקע המוסר והמשפט שעליה כולנו עומדים. מוסר שנוגס במוסר.
המקרא ב"דברים" מכוון: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ". גם אם ייפלא בעינייך, ייעלם מעיניך היגיון המשפט או יתעורר בך הספק, אזי "דברי ריבות בשעריך" - חכמי העיר יחלקו (יריבו) בעניין ולבסוף יחליטו. חכמי העיר הם גם נבחרי הציבור. כדאי להקשיב להם.
