לא רחוק מגן המשאלות עוטף את ישיבת ציון וקיבוץ גלויות, מתפתל לו רחוב נתן אלבז בלב שכונת הווילות "נאות המייסדים" בשדרות. כאן גם היסטוריה היא עניין של גיאוגרפיה, וכל מתווך נדל"ן מעוצב שיער מתווך גם את המורכבות הישראלית בכל סיור נכסים באזור.
ערב תכלת רדודה נפרש על העצים הגבוהים ברחוב המסתעף מאלבז. מקהלה מתאמנת בשירי ארץ אהבתי, ומעט אנשים נקבצים למפגש פריימריז של מרצ בשדרות.
אם הייתם צריכים לקרוא את השורה האחרונה פעמיים כדי לבדוק אם קראתם נכון, זה רק מפני שאינכם מכירים את המתמודד לפריימריז תושב שדרות - אבי דבוש.
דבוש נולד לביוגרפיה שהיתה אמורה להוביל אותו להתמודד בפריימריז של הליכוד. משפחה אשקלונית מזרחית, לימודים בישיבת אור עציון של הרב דרוקמן, הפגנות "העם עם הגולן", אוהד בית"ר ירושלים, אבל תנודות חייו בנגב המערבי והטראומה של מבצע עופרת יצוקה, הובילו את דבוש להיות שותף בהקמת תנועות חברתיות כ"תנועת הפריפריות" ו"התנועה למען הנגב המערבי", שחרתו על דגלן עיסוק בפריפריה כבסיס לתיקון החברה הישראלית ומשם לתנועת מרצ.
דבוש מתנהל בעולם כמנוע אקולוגי של עשייה חיובית ומחויבת למקום, למסורת ולתיקון. לפני כשנה התמודד על ראשות מרצ, אך לבסוף חבר לתמר זנדברג תמורת הקמת מטה מיוחד לפריפריות הישראליות. את התוצאות ניתן לראות השבוע כשאירוע רב השיח המרכזי של התנועה יתקיים דווקא בבאר שבע. זאת, בצירוף חוגי בית בשדרות ורחבי הארץ, מעידים שהשינוי, לפחות אסתטית, כבר כאן. מרצ רואה את הפריפריה, השאלה היא האם הפריפריה רואה את מרצ.
חוג הבית מתחיל. דבוש מצהיר שבכוונתו להפוך את מרצ למפלגת השמאל הגדולה בישראל, על ידי גיבוש והפיכת תושבי הפריפריה לכוח משמעותי בעשייה הפוליטית. כשחושבים על זה, זה די מדהים שכל המגזרים בישראל כבר התגבשו לכלל תנועה פוליטית. חרדים, גברים גרושים, מעשני גראס ואפילו מהמרי קזינו, אבל מפלגה של פריפריה - אין.
דבוש מדבר על יצירת דרך ובית של אמת, הוא לא מאמין באופנה הנוכחית של מנהיגים עזי מבט המתחבאים מאחורי אמירות גנרליות, ומטאטאים את הסכסוך עם הפלשתינים.
לחיזוק ותמיכה, דבוש מארח את הסופרת והעיתונאית אבירמה גולן. הפרשנות והכנות של דבריה משאירות אותי פעור פה. "אני מאוד מעריכה את העובדה שאבי בחר להתמודד דווקא במרצ. למפלגה הזו יש גנום תל אביבי־אשכנזי מאוד חזק. מהחיבור של שלוש מפלגות שיצרו את מרצ, נותרו רק הערכים הליברליים והלא מאוד סוציאליסטיים של 'רצ' והם אלו שהתקבעו והפכו לאופי השמאל. כך נוצר מה שהצרפתים קוראים 'שמאל קוויאר' - של מבוססים שעוסקים בזכויות הפרט ורחוקים מתפיסות כלכליות.
"חלק גדול מהמאבק של השמאל בישראל ומה שקרוי 'מחאת 2011' זה בעצם מאבק שכל מטרתו היא תחזירו לי את הפריבילגיות. מדובר בחברה שלא מוכנה לוותר על אף פריבילגיה כדי שלכולם יהיה יותר טוב. אנשים שלא מוכנים לשלם יותר מס כדי שתהיה רפואה יותר טובה לכולם. אם רוצים תיקון באמת - לא מדברים על איך להעיף את ביבי. זה לא ביבי, זו השיטה".
"צריך לחשוב איך משנים את התפיסה, ובשביל זה חייבים להקים שמאל עממי חדש. המודל שאבי דבוש מציע הוא המודל הנכון שהייתי רוצה לראות צומח במקום הזה, מודל שבא מהשטח ומציע מדיניות רווחה לכולם. וכולם זה קודם כל פריפריה וערבים ועניים. שמאל שתפיסת הרוחב והעומק של הבעיות הבוערות בחברה הישראלית - כלכלה, בריאות, חינוך, הם הבעיות שצריך לעסוק בהן, ולא אם קשקשו על פרסומות של נשים בבני ברק, לא שזה לא חשוב, אבל השיח הזהותני של זכויות הפרט השתלט על הכל והוא ממש לא חזות הכל.
"אתם יודעים למה גנץ מדבר אל לב האנשים? כי גנץ הצליח לדבר אל נהג המונית שהסיע אותי, ואמר לי 'מה שאני לא אוהב אצלכם בשמאל זה שאתם לא אוהבים אותנו ואת המדינה'. משהו בשמאל איבד את היכולת לאהוב את החברה הישראלית ולהראות שאנחנו לא באים מניכור ולא מבוז וביקורתיות אלא מאהבה".
מחפש את "הישן שבחדש, ואת החדש שבישן" // צילום: דויד פרץ
דבריה מהדהדים בשתיקת החדר ושוקעים אט־אט. רוב האנשים בחוג הבית הם חברי הקיבוץ העירוני בשדרות - גוונים. הם חיים כאן ומבינים בדיוק על מה אבירמה מדברת. מאוחר יותר, המוכרת בפיצת חצות תופתע לגלות שמרצ עושים פעילות בשדרות. "מה באמת? ובא בכלל מישהו משדרות?" כן, אני משיב, "בטח רק סטודנטים", היא מקמטת את מצחה כמנחשת, לא רק, אני משיב, "אז מי?!" היא דורשת לדעת במפגיע, אנשי הקיבוץ העירוני, "אה אלו..." אומר בחור עם כיפה סרוגה שמקשיב, "אלה לא שדרותים באמת".
השנה מציינים אנשי גוונים רבע מאה של מגורים ועשייה למען החברה והקהילה. בוודאי יותר שנים משנות הבחור עם הכיפה. כל העשייה הזו היתה אמורה להקנות להם את התואר שדרותים, ובצדק. אבל זו הפריפריה, וכאן חושדים בכל מי שמגיע מבחוץ שהוא בא לקחת את כבשת המרושש, כי וואלה, כבר היו מקרים.
אם שם המשפחה שלך מצלצל לא נכון בשדרותית, תמיד תיתפס כלא אותנטי או שייך למקום, טהרנות של שורדים על רפסודה בלב ים, או סתם גזענות הפוכה על הפוכה, בין אם כך או אחרת, האבסורד הגדול הוא שכמה מאות מטרים מהמרכז המסחרי דנים בכובד ראש כיצד להיטיב ולשפר את חיי אנשי המקום, שכרגע יושבים ובוהים במשחק כדורגל על מסך ענק ומודאגים יותר מהתוצאה.
הדוברת של דבוש מספרת איך היא וחבריה לנח"ל ראו באנשי גוונים מודל של חלוצים חדשים. חלוצים שמשתלבים ולא מקימים עוד יישוב קהילתי חדש ומתבדל מאחורי גדרות. המבט של אנשי הקיבוץ ניצת לרגע בגאווה.
"הבחירות כל כך קרובות", אומר אחד מהם, "מה אפשר לעשות עד אז?" ובקולו אני שומע את לאות מטפס ההרים בתחתית ההימלאיה. הסופר האיטלקי איטאלו קאלווינו כתב שבכל ספר שהוא קורא הוא מחפש את "הישן שבחדש, ואת החדש שבישן".
רק ימים יגידו אם המפגש של מרצ בשדרות יהיה הרגע שבו הופיע החדש בעולם הישן של השמאל או עוד זיז ישן בנפילה החדשה מטה־מטה אל השכחה. לא בטוח שבזמן ובטווח שנותרו עד הבחירות, שינוי עומק בשמאל הישראלי הוא אפשרי, אולם חדות דבריה של גולן מבהירה שאם השמאל רוצה להיות כוח משמעותי בבחירות של 2021, הוא צריך כבר היום לעודד ולרתום אנשי גשרים וקשרים כדבוש ומגוון אנשי שדרות, שכן כרגע הם היחידים שנראים כמי שיכולים להוביל ליצירת שמאל ישראלי חדש - לאומי, עממי ובעיקר אוהב אדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו