"לעולם יזכור תובע ותשמור פרקליטות מה כוח ושליטה על חיי אדם וכבודו ניתנים בידיהם". את הדברים האלה כתב לפני כשלושים שנה השופט מישאל חשין, וכוחם היום ככוחם אז.
הליך פלילי אינו משחק. עניינו בדיני נפשות. לחשוד, לנאשם, לקורבן, לבני משפחתם ולציבור כולו.
אשר על כן, ההליך הפלילי מצריך זהירות יתרה. הן בעצם ההחלטה לפתוח בחקירה, הן ביחס להעמדה לדין והן בניהול ההליך עד תומו.
ככל הליך משפטי אחר, המסור לבני אדם, גם בהליך הפלילי עשויות ליפול טעויות. אסור שהן יקרו, יש למזער את מספרן, אך לא ניתן למנען כליל. בני אדם טועים, ורק מי שאינו עושה גם לא טועה לעולם.
בשל השלכותיו רבות המשמעות של ההליך הפלילי ופגיעתו הרעה בזכויות יסוד, חייבים אנשי הפרקליטות והתביעה, האזרחית והצבאית כאחד, לנקוט משנה זהירות ביחס להעמדה לדין. כך גם ביחס למעצר ושלילת חירותו של חשוד, שכל עוד לא הוכחה אשמתו נהנה מחזקת החפות.
החוק, והפסיקה המשפטית שהסתמכה עליו, קובעים, כתנאי מקדמי, כי אין להעמיד אדם לדין אלא אם כן נראה לאנשי המקצוע שיש "עניין לציבור" בהעמדתו לדין, שקיימות ראיות לכאורה לכך שהמעשה העברייני בוצע על ידיו ושקיים סיכוי סביר להרשעתו.
אבל משפט אינו מתמטיקה, ובהרבה מקרים, מרחב שיקול הדעת לגבי הערכת הראיות רחב ביותר. כך, במיוחד, בהליך פלילי שרף ההרשעה בו צריך להיות גבוה ביותר, "מעבר לכל ספק סביר".
גם לחלוף הזמן יש משמעות רבה. ראיות חפציות שהיו עשויות להיחשב "ראיות ברזל" אילו תועדו ונגבו ב"זמן אמת", כגון כתמי דם, טביעות אצבע או בדיקות דנ"א, מאבדות מערכן, לעיתים עד כדי אפס, כאשר הן נגבות רק בחלוף זמן רב מעת מעשה העבירה הנטען. כך גם חקירות שנעשות ברשלנות, מבלי לשמור בקפדנות על כל הכללים, שעשויות להיפסל בשל כך.
אם כך בסתם עבירה, קל וחומר בעבירות המתבססות על עדויות של קורבן עבירה קטין. בשונה מאדם רגיל, ילד קטן אינו מסוגל תמיד לתאר דברים כהווייתם. וככל שהוא קטן יותר, כך יש חשש ל"זיהום" עדותו ולערעור מהימנותה.
מציאתן של ראיות חדשות חייבה, לא רק אפשרה, את בחינתו מחדש של כתב האישום. מדובר בחובה של קבע ובדיקה מתמדת, לא חד־פעמית.
למותר לומר שהחזרה מכתב האישום, נכון לעת הזו, אינה תעודת עניות של הפרקליטות הצבאית אלא תעודת כבוד. האומץ להודות בטעות ואי־אחיזה בקרנות כתב האישום בעקבות הספקות שנתגלו בו, עד כדי חזרה מן האישום, ראויים למלוא ההערכה.
רשויות התביעה אינן קבלן הרשעות. ככל רשות מינהלית אחרת, עליהן לפעול מתוך יושר ויושרה, בתום לב ובמקצועיות, בלי לתת לרעשי הרקע התקשורתיים להשפיע על שיקול דעתן ולהסיטן מתפקידן ומילוי משימתן.
ניתן להזדהות עם כאבם העצום, בגוף ובנפש, של הילדה הקטנה וקרובי משפחתה, חובה לגלות רגישות לתחושותיהם, אך אסור שאלה יבואו במחיר בירור האמת וקבלת החלטות מושכלות. כך, קל וחומר כאשר המשך ניהול ההליך כרוך בשלילת חירותו של אדם.
למען הסר ספק, החזרה מכתב האישום עדיין אינה סוף פסוק. בוודאי לא מדובר ב"ניצחונו" של החשוד או ב"הפסדן" של רשויות התביעה.
הפרקליטות הצבאית הודיעה שקיימות ראיות מסוימות המצביעות על מעורבות החשוד בפגיעה המיוחסת בילדה, אך "לעת הזו", בדגש על "העת הזו", גיבוש ראיות שיהא בהן כדי לגבש "סיכוי סביר להרשעה" - וזהו המבחן הקובע - עשוי לקחת עוד זמן.
יש לקוות כי עם שוך הסערה התקשורתית והציבורית ימשיכו רשויות החקירה במלאכתן, ובסופו של יום תתקבל החלטה שתקפל בתוכה את האיזון הראוי בין הוראות הדין, הרצון להגיע לחקר האמת והשמירה על זכויות האדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
