מהפכה דורית במפלגת העבודה

מפלגת העבודה מצויה בשעה הקשה בתולדותיה. בלוני החמצן שלה אזלו, המערכות קורסות בזו אחר זו והיא מפרפרת בין חיים למוות פוליטיים. דווקא משום כך הבחירות הקרובות ליו"ר המפלגה הן הזדמנות, אולי אחרונה, לבנייה מחודשת של מפלגת שמאל ציוני. התהליך המורכב והארוך הזה חייב לכלול דיון עמוק ואמיץ ביסודות האידיאולוגיים שלא עברו רענון מאז ימי ממשלת רבין, ויצירת חיבור אותנטי למאבקים חברתיים בכל הארץ, למנהיגים מקומיים, לקהילות, לוועדי עובדים ולאזרחי ישראל הערבים. הוא גם צריך לכלול את פירוק מוסדות המפלגה המסורבלים, השואבים אנרגיות עצומות למאבקים פנימיים חסרי תוחלת, ואת התאמת מבנה המפלגה למאה ה־21. 

הצעדים הללו לא מומשו עד כה, אף שנורות האזהרה הבהבו לאורך כל הדרך מאז הניצחון האחרון של המפלגה בבחירות 99'. שום יו"ר, והיו לא מעט כאלה, אפילו לא ניסה לממשם בגלל המלכוד הקבוע: מצד אחד הציפייה ממנו היתה חד־משמעית - להביא שלטון; כל יו"ר שלא הצליח לעשות זאת בשנים האלה - ראשו נערף. מצד אחר, חוליי המפלגה העמוקים דרשו טיפול עמוק, סבלנות ואורך רוח, מצרך נדיר בפוליטיקה הישראלית בכלל ובמפלגת העבודה בפרט. לכולם היה כדור אחד בקנה, וכולם ניסו לכוונו למהפך שלטוני מיידי על חשבון תהליך ריפוי יסודי. כך הפסידה המפלגה בקלפי מצד אחד, ולא התחילה שום תהליך עומק מצד שני. 

צריך להגיד ביושר: דור שלם של מנהיגי מפלגת העבודה נכשל במשימתו החשובה ביותר - לשכנע את הציבור שיש חלופה שלטונית. חלקם חברו לממשלות ימין, חלקם רצו לחבור ולא עלה בידם, חלקם ניסו לדבר "ימנית" כדי למשוך מצביעים וחלקם עזבו כדי להיות שרים בממשלת נתניהו, וחזרו שוב. השורה התחתונה: הליכוד בשלטון, ומפלגת העבודה כמעט נמחקה.

כעת, משהפנטזיות על העבודה כמפלגת שלטון מאופסנות בבוידעם לכמה שנים, הגיע הזמן להפסיק לבחור באותם אנשים שכבר ניסו ונכשלו מתוך רצון "ללכת על בטוח". זה הזמן לבחור מנהיגות צעירה בעלת אורך רוח, מוטיבציה וחשיבה מקורית, שתוכל להתחיל תהליך של ריפוי ובנייה מחדש של המפלגה שהקימה את המדינה. אל מול האפרוריות האידיאולוגית של כחול לבן ושקיעתה של מרצ - חשיבותה של הנהגה צעירה עשויה להיות גדולה מאי פעם. זה הזמן לתת הזדמנות לדור שהוביל כאן מחאה חברתית היסטורית, הוכיח את כישוריו כשעבר לכנסת ומדבר בשפה שתוכל לפתוח את המפלגה לציבורים שעוזבים אותה בהתמדה. אם המפלגה הזאת וחבריה חפצי חיים - אין להם ברירה אחרת, אלא לתמוך במהפכה דורית במפלגת העבודה ולהגיד "כן" לצעירים. 

דניאל הרוש הוא דובר מפלגת העבודה לשעבר