לפני 13 שנה הזמין אזרח מודאג אחד, משה קצב שמו, את היועץ המשפטי לממשלה לפגישה בביתו, משכן נשיאי ישראל, כדי להשיח בפניו את דאגותיו. עד מהרה גלשה הפגישה משיחת מרעים של תה חמש אחר הצהריים לתלונה של נשיא המדינה על עובדת שמנסה לסחוט אותו.
בחודשים שאחרי, התקשורת חגגה. המתלונן היה לחשוד בעבירות מין חמורות. בחלוף כחצי שנה, פרסם מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, בקול רעש גדול, את טיוטת "כתב החשדות" נגד הנשיא.
מה לא היה שם? הכל, בכל, מכל. אונס, הטרדה מינית, מעשה מגונה בכוח ובעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות. מרמה והפרת אמונים. קבלת דבר בנסיבות מחמירות. הטרדת עֵד. שיבוש מהלכי משפט.
אבל אז הגיע השימוע. פרקליטיו הממולחים של הנשיא, אביגדור פלדמן וציון אמיר, נכנסו למשרד המשפטים עם פני פוקר, ממעטים בדיבור אך נחושים למלא את המשימה שהוטלה על שכמם.
כשיצאו משם, היתה בכיסם עסקת חלומות. הסדר טיעון שבמסגרתו הוחלט להגיש כתב אישום דל שומן, אנורקסי ממש. החליפה במידות גדולות היתה לסקיני צר ולוחץ. קצב היה אמור להודות בלא מעט עבירות, אך ביחס לטיוטת כתב האישום המקורי הן היו מינוריות, מזעריות ממש.
והעיקר, הדובדבן שבקצפת: בתמורה להתפטרותו מכהונתו הסכים היועץ המשפטי לבטל את האישומים החמורים. במקום עונש כבד ותיוג כמורשע בעבירות מין, מלווה בשנות מאסר ארוכות מאחורי סורג ובריח, צפוי היה קצב להסתפק במאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.
אילו היה ההסדר יוצא לפועל לא היה קצב מכיר את ריח הליזול והמקקים שבכלא מבפנים, אלא מבלה את שארית ימיו בחיק משפחתו האהובה, ונותר אדם חופשי, שאפשר וביום מן הימים היה שב לפוליטיקה. רק עקשנותו של קצב הביאה לחזרתו מהסדר הטיעון ולניהול המשפט שבסופו הורשע באונס ונידון לישיבה ממושכת בכלא. וכל השאר - היסטוריה.
לא כוחות
מקרה זה ממחיש את הפוטנציאל העצום שטמון בשימוע. בשונה מהדימוי שלעיתים נתקבע לשימוע בתקשורת, לא מדובר בשיחת רֵעים חביבה בין פרקליטים, עמיתים למקצוע. לא מדובר ב"צ'ימוע" נוסח "מה נצ'מע?", אלא בשימוע דקדקני, ניתוח כירורגי ממש, ארוך ומורכב, שבהם מנסה הסנגור לפרק כל בדל סעיף וראיה לכאורה שנכללו בטיוטת כתב האישום. גם לא מדובר בדיאלוג אלא במונולוג. לנוכח הירידה לפרטי פרטים, עשוי אפילו הזבוב שעל הקיר להשתעמם בתוך זמן קצר.
הסנגורים יחפרו עוד ועוד בכתב החשדות, ויבקשו להפריך מן היסוד את הראיות לכאורה שעליהן מבססת התביעה את מסקנותיה.
לא פחות מכך, הם ינסו - כפי שכבר שמענו בשני ימי השימוע הראשונים, לנסות ולהציג תזה חלופית למסכת העובדתית שתערער מן היסוד את האשמה הפלילית הטבועה במעשים שנעשו.
במשפט פלילי, נזכור ונשמור, הנטל מוטל על כתפי התביעה, לא על שכם החשוד. התביעה חייבת לבסס את מסקנותיה בדבר אשמתו "מעל לכל ספק סביר", נטל במשקל כבד.
ייתכן שנעלמה פרשנות שונה בתכלית. עו"ד רם כספי, פרקליטו של רה"מ נתניהו, לצד מפגין ליד משרד המשפטים בירושלים // צילום: מרים צחי
הסנגור לא חייב להרוס את כל החומה. די לו שייצור בה סדקים, יקעקע כמה מיסודותיה, ויציע הסבר חלופי הגיוני ומסתבר לתמונה שמציירת התביעה. הצלחה בכך עשויה לערער את כל כתב האישום. וכמו ברשת סבוכה וענקית של חוטי עכביש, כל נגיעה קלה בה עשויה לטלטל את הרשת כולה ומאיימת לקרוע אותה לגזרים.
האם יצליחו פרקליטי ראש הממשלה במלאכתם? אין לדעת. על פני הנייר, סיכוייהם שואפים לאפס. ראשית, כמו שאומרים הילדים, "זה לא כוחות". ממש לא. מול עשרת עורכי הדין של נתניהו יתייצבו עשרות רבות של פרקליטים מטעם המדינה. מהיועמ"ש ופרקליט המדינה ועד אחרון העוזרים והמתמחים. בעוד עורכי דינו עסוקים בו בזמן בייצוג לקוחות נוספים, ומקצתם נכנסו לסבך הראיות שבתיק רק באחרונה, חלק מאנשי התביעה עוסקים בנושא, ורק בו, חודשים ארוכים.
גם המתקפה המסיבית נגד נתניהו עשויה לפעול את פעולתה. בליץ תקשורתי שרובו ככולו כבר הרשיע את נתניהו עוד בטרם הוגש אפילו כתב אישום, הפגנות ליד בית היועץ המשפטי, וטפטוף בלתי פוסק של הדלפות מחדרי החקירות מהווים נקודת פתיחה גרועה לחשוד.
אכן, אנשי התביעה הם משרתי ציבור מסורים, בעלי יושר ויושרה, אבל גם הם אינם מלאכים כבדי שמיעה, שאוזניהם חסינות מפני רעשי הרקע שבחוץ.
וטרם דיברנו בקושי של אדם, כל אדם, להודות בטעותו. צריך בהחלט אומץ רב, עילאי ממש, וחוט שדרה מברזל, כדי שפרקליט, יהא אשר יהא, יחזור בו מהתזה המרשיעה שבנה במשך חודשים ארוכים. המדברים, כראוי וכנכון, על שימוע "בלב פתוח ובנפש חפצה", שיוו לנגד עיניהם את "הדעה הנעולה" שמאפיינת דרך כלל מעמד מעין זה.
מגוון הדעות ככמות הפרקליטים
האם לנוכח כל אלה המצב אבוד? ממש לא. ראשית, דווקא משום שפרקליטי המדינה לועסים את חומר הראיות שוב ושוב, במשך חודשים ארוכים, ייתכן שנעלמה מעיניהם פרשנות שונה לחלוטין שעשויה להיטיב עם החשוד ולהביא לזיכויו. העובדות הן אותן עובדות, אך פרשנות שונה שלהן עשויה לשנות את כל התמונה.
שנית, לנוכח עשרות הפרקליטים שמעורבים בעניין, קשה לצפות לאחידות דעים ביניהם. אם שני יהודים=שלוש דעות, 40 פרקליטים שווים 80 דעות. גם אם נתעלם מההדלפות בדבר המחלוקות בין כמה מהפרקליטים הבכירים שמעורים היטב בשלוש הפרשיות שבהן חשוד נתניהו, יש לשער שככל שיותר מהם יביעו ספקות בדבר סיכויי הרשעה וסעיפי האישום, כך יש סיכוי שלפחות חלק מהאישומים יימחקו או יומרו לאישום בעבירות קלות יותר.
בקיצור: עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר. אילו הייתי נתניהו, הייתי מתפלל בימים אלה, עשרת ימי תשובה, בכוונה יתרה. על פני הדברים, רק נֵס יכול להציל אותו. אבל כבר אמר מי שאמר, שרק אנשים רציונלים מאמינים בניסים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו