בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם, הנשיא דונלד טראמפ פרס את התורה האידיאולוגית שלו, וטען כי מדינות לאום ריבוניות ולא מוסדות בינלאומיים ופוסט־לאומיים הן הערבות הטובה ביותר לחירות האדם. טראמפ השווה בין "פטריוטים" הנאמנים לארצותיהם ו"גלובליסטים" הדוחפים לסוף מדינות הלאום והחלפתן על ידי מוסדות פוסט־לאומיים.
לדברי טראמפ, "העתיד אינו שייך לגלובליסטים. העתיד שייך לפטריוטים. העתיד שייך לעמים ריבוניים ועצמאיים שמגינים על אזרחיהם, מכבדים את שכניהם, ומכבדים את ההבדלים שהופכים כל מדינה למיוחדת וייחודית".
במסגרת האידיאולוגיות הפוסלות עצמאות וחופש, טראמפ כלל את האנטישמיות. הוא תקף את איראן על כוונתה להשמיד את ישראל. הוא גם הפנה אצבע מאשימה לעבר העולם הערבי, קרא לפתוח ביחסים גלויים עם ישראל, תקף, "פנאטים שזמן רב ניצלו את שנאת ישראל כדרך להסיט את תשומת הלב של עמיהם מהכישלונות שלהם עצמם", והתחייב כי "אמריקה לעולם לא תסבול שנאה אנטישמית כזאת".
יהודים אמריקנים רבים גינו את נאומו של טראמפ. אחת מהם, לורה סטאיי, פרופסור למדעי המדינה בטקסס, צייצה: "אז טראמפ מגנה אנטישמיות באותו נאום שבו התחיל את שפת הקוד האנטישמית כמו 'גלובליזם'".
כמה שבועות לפני נאומו "האנטישמי" של טראמפ, התנועה הרפורמית הפיצה הנחיות לרבני התנועה לקראת ראש השנה. מוקד ההנחיות היה טראמפ, שאותו גינו בכל לשון. בין היתר כתבו ראשי התנועה: "מאז נכנס לתפקיד, דבריו ומעשיו של הנשיא טראמפ זרעו מחלוקת, הפיצו פחד והביעו עמדות מלאות שנאה שגולשות רחוק מעבר לביטויים לגיטימיים של מחלוקות באשר למדיניות שמאפיינת שיח פוליטי בריא". אבל מה התנועה הרפורמית עושה למען יהודי ארה"ב? אליבא דכמה מאות מפגינים מחוץ לעיריית ניו יורק ב־22 בספטמבר, התשובה היא: כלום.
באותו מעמד התכנסו מפגינים מחוץ לעירייה ודרשו טיפול במגפת המתקפות האנטישמיות. על פי דו"ח של משטרת ניו יורק, מינואר עד מאי השנה חלה עלייה של 83 אחוזים בפשעי שנאה בעיר. 59 אחוזים מסך כל העבירות היו על רקע אנטישמי. למעשה, חלה עלייה של 90 אחוזים במתקפות אנטישמיות בניו יורק בשנה האחרונה.
ומה בלט בהפגנה? זהות המפגינים והדוברים. מורט קליין, נשיא ארגון ציוני אמריקה, היה המנהיג היחיד של ארגון יהודי גדול באותו מעמד. מעבר לשני חברי מועצת העיר, פוליטיקאים יהודים לא השתתפו בה - לא הסנאטור היהודי הבכיר מניו יורק צ'אק שומר, ולא נציג אחד מבין חברי הקונגרס היהודים מהעיר. גם רבנים רפורמים לא הגיעו כדי למחות על האנטישמיות הגואה.
הדו"ח לא משקר
הסיבות לחוסר העניין של המנהיגים היהודים והפוליטיקאים בנושא לא נסתרות. שהרי הזהות של הקורבנות לאותן תקיפות ידועה, ואף ידועה זהות התוקפים.
הקורבנות אינם יהודים רפורמים. הם חרדים. הם לא גרים במנהטן אלא בברוקלין. התוקפים, מצידם, אינם ניאו־נאצים. מרביתם שחורים. מיעוטם היספנים וממוצא ערבי. כל אלה שייכים למחנה הפרוגרסיבי - בדיוק כמו הממסד היהודי באמריקה - לרבות התנועה הרפורמית.
זהות הקורבנות ידועה, וגם זהות התוקפים. יהודי אורתודוקסי לצד סיור משטרתי בשכונת ברוקלין בניו יורק // צילום: GettyImages
בעיני הממסד היהודי באמריקה, אנטישמיות בתוך המחנה שלהם היא תופעה שולית. הבעיה האמיתית נמצאת בקרב אנשי ימין, ובראש ובראשונה בקרב מצביעי ותומכי טראמפ. כך קרה כי בדו"חות השנתיים של הליגה נגד השמצה לשנים 2017 ו־2018, מחברי הדו"ח עשו מאמצים כבירים להעניק רושם שמרבית המתקפות האנטישמיות מבוצעות על ידי אנשי ימין, בהשראת הנשיא. אלא שהעובדות מספרות סיפור שונה.
ארגון "עמך" הוקם בתחילת המילניום כדי להילחם באנטישמיות בקמפוסים. בחודש שעבר הארגון פרסם דו"ח לשנת 2018. אשתקד, כך עולה מהדו"ח, חלה עלייה של 70 אחוזים בפעילות אנטישמית בקמפוסים באמריקה; לחלופין, נרשמה ירידה של 40 אחוזים במתקפות אנטישמיות בקמפוסים שמקורן בימין הפוליטי.
הנתון המדאיג ביותר בדו"ח הוא על מקור הפעילות - שאינו נמצא בארגוני סטודנטים. לפי הנתונים, המפיצים והמסיתים העיקריים לאנטישמיות בקמפוסים הם הפרופסורים עצמם, בגיבוי הנהלות האוניברסיטאות. משמעות הדבר היא שאנטישמיות באקדמיה האמריקנית היא ממסדית.
במקום להילחם בתופעה, ארגונים יהודים באמריקה עושים ההפך. כך קרה, למשל, שהליגה נגד השמצה יצאה נגד יוזמות חקיקה במדינות רבות שנועדו לפגוע בתנועת ה־BDS האנטישמית.
אין ספק כי אילו היו המנהיגים היהודים של הארגונים הגדולים - לרבות התנועה הרפורמית - מתנגדים להפיכת האקדמיה האמריקנית לממסד אנטישמי, הפוליטיקאים הליברלים היו עושים יותר כדי להתמודד עם הבעיה. אולם בזמן שהם טומנים את ראשם בחול, ממשל טראמפ - אותו ממשל שהם מאשימים באנטישמיות - מתחיל לטפל בבעיה באופן רציני. כך בחודש שעבר, משרד החינוך האמריקני שלח מכתבי אזהרה לאוניברסיטאות דיוק וצפון קרוליינה לאחר שהן השתמשו בכספי ממשל כדי לממן ועידה אנטישמית.
התנגשות בלתי נמנעת
וזה מחזיר אותנו ליהודים החרדים בברוקלין. המתקפות שהם סופגים אינן סתמיות; יהודים מקהילות חב"ד וסאטמר חוטפים מכות עם אלות ואגרופים, בלוקים נזרקים לעברם. לנשים חרדיות מוסרות הפאות בכוח, בשעה שהן יושבות בפארקים ציבוריים עם ילדיהן. לפני כמה שבועות תוקפים הפילו עגלת תינוקת של יהודייה אורתודקוסית בזמן שהלכה לתומה ברחוב.
אחד הדוברים בהפגנה מחוץ לבית העירייה בניו יורק היה הרב אריה ספרו, שהקים לאחרונה ארגון חדש בשם "המועצה לעניינים יהודיים". ספרו סבור שיהודי ארה"ב לא יכולים לצפות שהארגונים היהודיים הגדולים ישמרו עליהם; הם צריכים לדאוג לעצמם.
לפי הנתונים, הקהילה היהודית באמריקה נמצאת בקריסה דמוגרפית. לא רק שמרבית היהודים הלא־אורתודוקסים מתחתנים עם לא יהודים, אלא שהם גם נטולי זהות יהודית משמעותית. לפי סקר מכון "פיו" מ־2013, 42 אחוזים מהיהודים סברו כי להיות יהודי הוא להיות "בעל חוש הומור" ורק 19 אחוזים אמרו כי לשמור הלכה הוא מרכיב משמעותי ביהדות. בתוך ההיעדר הזה קהילות רבות סבורות כי התחליף הוא זהות פוליטית פרוגרסיבית, וכי זהות זו תמנע נטישת חברים. הדרך שבה הקהילות מתמודדות עם המשבר, בד בבד עם האנטישמיות ההולכת ומתרחבת במחנה הפרוגרסיבי - היא התנגשות קטלנית שתגרום לאחת הזהויות להיעלם.
הדרך היחידה שהקהילות היהודיות באמריקה ישרדו את ההתנגשות היא שהמנהיגים שלה יתעשתו ויילחמו. למרבה הצער, שינוי גישה שכזה אינו נראה לעת עתה באופק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו