יום חמישי הבא היה אמור להיות עוד יום שיא בדיפלומטיה הישראלית ובקריירה של נשיא המדינה ראובן ריבלין. ב־23 בינואר יתקיים פורום השואה הבינלאומי החמישי לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ויום השנה ה־75 לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. על פי יד ושם ופורום השואה העולמי שמארגנים את האירוע, 45 ראשי מדינות עתידים להגיע לבירת ישראל לוועידה שתתקיים ביד ושם כאורחיו של נשיא המדינה ראובן ריבלין.
אבל, אלא אם כן משהו ישתנה בימים הקרובים, במקום להוות רגע שיא, האירוע, שיתקיים תחת הכותרת "זוכרים את השואה, נלחמים באנטישמיות" יהיה שירת ברבור של תור הזהב של הדיפלומטיה הישראלית ותחילתו של חורף מדיני.
לצד ריבלין, באירוע יישאו דברים סגן נשיא ארה"ב מייק פנס, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הנסיך צ'רלס, נשיא צרפת עמנואל מקרון ונשיא גרמניה פרנק־וולטר שטיינמאייר. הבעיה היא לא בהרכב הנוכחים המכובד, אלא בהרכב הנעדרים, והסיבות וההשלכות של היעדרותם.
למעשה, יש רק נעדר אחד שצריך להטריד אותנו: נשיא פולין אנדז'יי דודה הודיע בשבוע שעבר כי לא יבוא לאירוע. היעדרותו לא נובעת מאי רצון לבוא. להפך. כפי שדיווח "ישראל היום" בשבוע שעבר, דודה היה מוכן לעזוב את הוועידה הכלכלית העולמית בדאבוס מוקדם יותר כדי לבוא לירושלים. וזה לא שראש הממשלה בנימין נתניהו לא רצה שיגיע: למדינת ישראל אינטרס מובהק שדודה יבוא, וזאת הסיבה שנתניהו כה רצה שיגיע.
הגעתו של דודה לישראל היתה מסמלת סוף למשבר מדיני שנמשך כבר שנתיים. תחילתו של המשבר היתה בינואר 2018. אז חוקק הפרלמנט הפולני חוק שאסר הטלת אשמה לפשעי השואה על העם הפולני. הגרסה הראשונה של החוק אף הטילה עונש מאסר של עד שלוש שנים על מי שיעבור עליו. עונש המאסר בוטל לפני שנה וחצי בעקבות עבודה מדינית עדינה ומסובכת בהובלת נתניהו. המשבר נראה פתור וישראל רק הרוויחה מכך.
פולין היא המדינה החזקה בגוש וישגרד של האיחוד האירופי. הגוש כולל ארבע מדינות של מרכז אירופה - פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה. מדובר בארבע המדינות הידידותיות ביותר לישראל באיחוד האירופי. ובראשות פולין מדינות הגוש פעלו בהצלחה לעמעם החלטות אנטי־ישראליות של בריסל. למשל, במאי 2018 חברות הגוש הצביעו נגד הצעת החלטה לגנות את ארה"ב בגין פתיחת שגרירות ארה"ב בירושלים. בפברואר 2019, יחד עם ארה"ב, ממשלת פולין אירחה את נתניהו ומנהיגי מדינות ערב בוורשה בוועידה ביטחונית שדנה בסכנת איראן לביטחון העולמי.
פולין המדינה החזקה בגוש וישגרד, הידידותי ביותר לישראל הנשיא דודה (באמצע) עם פנס ונתניהו
שבוע לאחר הוועידה האנטי־איראנית בפולין, היתה מתוכננת להתכנס ועידה של גוש הווישגרד בירושלים. עוד שיא מדיני. אולם ימים ספורים לפני כינוסו, בהוראת בג"ץ, שאסר על נתניהו להמשיך לכהן כשר החוץ, ישראל כץ נכנס לתפקיד. ביומו הראשון בתפקיד, כץ העמיק את המשבר עם פולין כאשר מצא לנכון לצטט את דבריו של יצחק שמיר המנוח שלפיהם הפולנים יונקים אנטישמיות בחלב אמם בראיון ל"ישראל היום". הפולנים הזועמים ביטלו את השתתפותם בוועידה.
בשנה שעברה בחודש מארס הונגריה פתחה לשכת מסחר בירושלים. נציגי מדינות גוש וישגרד אומרים בשיחות סגורות שהיו מוכנים לפתוח שגרירויות בירושלים ולקרוא לאיחוד האירופי לצאת מהסכם הגרעין עם איראן. אולם לא יעשו זאת בלי פולין. פולין, מצידה, לא מוכנה להסתכסך עם בריסל עבור ישראל שנתפסת כמעליבה ופוגעת בכבוד הלאומי שלה.
קנטור או ריבלין?
עכשיו, בעקבות חיסול קאסם סולימאני לפני שבועיים על ידי ארה"ב, והודעת איראן בעקבות זאת כי היא מפסיקה לכבד את המגבלות שהסכם הגרעין הטיל עם הפעילויות הגרעיניות שלה לרבות בתחום העשרת אורניום, האפשרות שמדינות גוש וישגרד יקראו לנטישת הסכם הגרעין, הפכה לסוגיה בעלת ערך אסטרטגי. אם פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה יודיעו כי הן תומכות בהחזרת סנקציות האו"ם - כפי שמתבקש בהסכם עצמו לנוכח התנהלות איראן - הדבר יגביר מאוד את הלחץ על ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון לשבור את ברית בריטניה עם צרפת וגרמניה ולהעלות הצעת החלטה לחדש את הסנקציות בפני מועצת הביטחון. השבוע ג'ונסון סירב לבקשה כזאת והעדיף להמשיך את השותפות עם צרפת וגרמניה שהסתפקו בפתיחת מנגנון יישוב סכסוכים של הסכם הגרעין - יוזמה שנועדה לשמר את ההסכם.
וזה מחזיר אותנו לנשיא דודה וסיבת היעדרותו מהוועידה ביד ושם בשבוע הבא. דודה ביקש לשאת דברים בוועידה, זאת משום שפוטין מתוכנן לשאת דברים. בחודש שעבר פוטין נתן הרצאה בסנט פטרבורג שבה תקף את פולין בחריפות תוך עמעום היסטוריית שיתוף הפעולה בין בריה"מ וגרמניה הנאצית. בדבריו, פוטין גינה את האנטישמיות הפולנית ערב המלחמה, אך לא הסובייטית. פוטין התעלם מברית ריבנטרופ־מולוטוב בין בריה"מ וגרמניה בשנת 1939, שהביאה לחלוקת פולין בין שתי המעצמות והכינה את הקרקע לכיבוש פולין בידי גרמניה ותחילת שואת יהודי אירופה.
גם ישראל וגם ארה"ב הצטרפו לפולין בגינוי דבריו של פוטין. לדודה היה חשוב לשאת דברים בוועידה כדי להשיב לדבריו של פוטין במיוחד לנוכח האפשרות הריאלית שיחזור עליהם בירושלים. בקשותיו החוזרות ונשנות של דודה לשאת דברים סורבו בזו אחר זו. זאת, ללא כל התחשבות בהשלכות פסילת הבקשות על יחסי ישראל־פולין או על האינטרסים האסטרטגיים של ישראל המושפעים מיחסינו עם פולין.
בתחילת השבוע "ישראל היום" דיווח כי במפגש שנערך לדודה עם נציגי ארגונים יהודיים בפולין, שבח וייס, שגריר ישראל בפולין לשעבר, יו"ר הכנסת לשעבר ויו"ר מועצת יד ושם לשעבר, הטיל את האשמה לפסילת בקשותיו של דודה לדבר בירושלים על משה קנטור, נשיא הקונגרס היהודי האירופי, ונדבן יהודי־רוסי המשמש יו"ר פורום השואה הבינלאומי. וייס אמר, "הכנס הזה אורגן על ידי מר קנטור והוא ארגן אותו כסוחר. אבל לא ניתן לסחור בהיסטוריה. אי אפשר לעשות את זה".
גורמים מדיניים בכירים בוושינגטון המעורבים בעניין סותרים את האשמותיו של וייס. יכול להיות, הם אומרים, שקנטור תמך בפסילת הבקשות של דודה וממשלת פולין. אך לא הוא החליט - הנשיא ריבלין החליט, הם אומרים. וריבלין פסל את הבקשות של פולין לא רק בניגוד לעמדת נתניהו אלא גם בניגוד לבקשות ממשל טראמפ שמעוניין בשיפור היחסים בין בעלות בריתה פולין וישראל.
במשך עשור נתניהו ניווט את יחסי החוץ של ישראל כמעט באופן עצמאי. הוא ידע לבסס את היחסים לא על גחמות פופוליסטיות או כמיהות לב אלא על אינטרסים משותפים. וישראל לא הפסיקה לקטוף את פירות גישתו. כעת, כאשר נתניהו כבר לא לבד בזירה, אנחנו מתחילים לראות מה צפוי לנו בהמשך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו