מחפשים חיסון לפלונטר

גנץ התקרב אל נתניהו, אבל רק לכאורה, כי בינתיים הוא מביע יותר מתמיד התנגדות להחלת הריבונות • סוגיית התיקים שמעוררת תסיסה מימין, רק מוסיפה לתסבוכת הרכבת הממשלה בישראל

לפי שעה, אין סימנים לכך שרה"מ בנימין נתניהו שינה כיוון. ממשלת האחדות שהיתה אמורה לקום השבוע לא החליפה בינתיים את מקומה לטובת תוכנית חלופית בלתי ידועה - לפחות נכון לכתיבת שורות אלה. בני גנץ אמנם כבר סיכן הכל כשיצא להרפתקת האחדות שפירקה את מפלגתו, אבל מצבו למעשה לא הורע. אם יחליט לחזור למסלול החקיקה נגד נתניהו, יחברו אליו בשמחה שותפיו לשעבר ויסייעו לו. גם סיכוייו להקים ממשלת מיעוט נותרו כשהיו, וגם כעת הדבר תלוי בצביקה האוזר ויועז הנדל. 

האם הלחץ מתוך הכנסת יוביל לפשרות? נתניהו עם ליצמן // צילום: אורן בן חקון

כך שלא נראה כי פירוק כחול לבן גרם לנתניהו לשנות כיוון. מצבו לא הוטב בהרבה מאז. הבעיה המרכזית נותרה, כרגיל, סוגיית התיקים. רה"מ יצטרך ליטול מנפתלי בנט את תיק הביטחון, אבל לא יוכל להותיר אותו חסר כל. גבי אשכנזי מוכן לוותר על תיק החוץ עבור בנט, אבל טרם החליט מה התיק החלופי שבו הוא מעוניין תחתיו.

הצדדים גם לא מסכימים על זהות יו"ר הכנסת מהליכוד ושר המשפטים מכחול לבן, אולם הלחץ בקרב חברי הכנסת על נתניהו וגנץ עשוי להביא לפתרון שלפיו יבלע האחרון את מינוי יולי אדלשטיין ליו"ר הכנסת ובתמורה יעכל נתניהו את מינוי אבי ניסנקורן לשר המשפטים. בליכוד הופתעו לגילוי ההתנגדות העזה מצד גנץ לתוכנית החלת הריבונות על יישובי יו"ש. במשך קמפיין הבחירות התייחס גנץ לנושא הסיפוח, כהרגלו בנושאים רבים אחרים, בלי לומר למעשה דבר. התנגדות נחרצת כפי שמתגלית כעת, בוודאי לא היתה אז. 

אבל נתניהו לא מוכן לוותר. למרות ההסכמה העקרונית שבחצי השנה הראשונה הממשלה תעסוק בעיקר בנושא הקורונה והסיפור הכלכלי הנלווה אליה, ותשאיר את שאר הנושאים להמשך, במקרה הזה אין המשך. בעוד חצי שנה יתקיימו הבחירות לנשיאות ארה"ב. נתניהו חושש שבתוך כמה חודשים חלון ההזדמנויות ייסגר ולכן מתעקש. מי שנכנס בעובי הקורה וכנראה גם יפתור את הפלונטר הוא יריב לוין. תסבוכות כאלה, בכישרונו, הוא אוכל בלי מלח. 

מבחינת גנץ מדובר בגרירת רגליים. הסיפוח הוא רק תירוץ. ייתכן שנתניהו שינה כיוון והוא מהתל בו כדי למשוך זמן. בעוד שבועיים מסתיים המנדט שקיבל גנץ להרכיב קואליציה, והמנדט יעבור לרה"מ. מבחינת בכירי כחול לבן, מדובר בדד־ליין. 

מי זנח את מי

ביום רביעי בשבוע שעבר, יממה לפני שהתפרקה כחול לבן, שוחח ליברמן עם לפיד. הברית הפוליטית ההדוקה בין השניים, הכוללת עשרות שיחות, תיאומים ועדכונים, ייתרה גם הפעם את הצורך בגינונים וליברמן ניגש ישר לעניין. מה הסיפור עם גנץ, התעניין. חושיו חדים. הוא לא ידע שמשהו מתרחש אבל חשש מתרחיש שגנץ בורח. לפיד הרגיע אותו. הוא לא ידע כי באותו רגע ממש נערכים דיונים קדחתניים אצל גנץ. באותו היום נפל לאנשיו האסימון שהאיום שנתניהו שיגר לעברם, שלפיו מינוי מאיר כהן ליו"ר הכנסת יביא לפיצוץ המגעים, אמיתי. ובאין אופציית ממשלת מיעוט בשל התנגדות האוזר והנדל, המנדט יעבור לנתניהו שינסה להגיע לעריקים מהמחנה שלהם, או במקרה הטוב, להוביל לבחירות נוספות. 

באותו רגע גם הבינו שללפיד מניעים אחרים. שהאטרף שלו למנות את כהן כאן ועכשיו לא מסתדר עם ההיגיון. גנץ לא היה מקבל את ההחלטה באופן מיידי, אלמלא בג"ץ שהצמיד אקדח לרכה של הכנסת וחייב אותה למנות יו"ר לאלתר. שתי אופציות היו לגנץ שדחקו אותו לקבלת החלטה מהירה: להביא למחרת, יום חמישי, את מינוי כהן ליו"ר הכנסת ובפועל כנראה לגרום לבחירות נוספות, או להודיע ללפיד שהוא מעכב את המינוי כדי למצות את המו"מ עם נתניהו. 

אחרי פגישה שנמשכה לילה שלם, שאליה הצטרפו גם גבי אשכנזי והיועץ רונן צור, החליט גנץ שמינויו של כהן לא יבוא באותו היום לאישור. ללפיד זה הספיק. בבחירה בין נתניהו אליו, גנץ בחר בנתניהו. בתוך דקות הודיע על פירוק כחול לבן. 

ביבי־בנט: הפייט שלא נגמר

מאז פרוץ משבר הקורונה עלתה קרנו של שר הביטחון בנט. מכל הדמויות הבכירות שעוסקות בנושא נראה שבנט הצליח לבלוט בשורה של החלטות וראיונות שהעצימו את הרושם. הוא מקפיד לערוך תדרוך יומי המשודר בעמודו בפייסבוק ומשיב על שאלות עיתונאים המשוגרות לדוברו מבעוד מועד. 

עד כה נמנע נתניהו מלהתערב בנושאים הביטחוניים. חופש הפעולה של שר הביטחון היה כמעט מוחלט. משבר הקורונה שינה את התמונה. עד להתערבותו של בנט, שהתרחשה בד בבד עם האחריות שקיבל פיקוד העורף על היבטים רבים הקשורים במלחמה במגיפה ובהפעלת בתי המלון לחולים ולמבודדים, היה נתניהו הכוכב הבלתי מעורער. בשלב מסוים הסבלנות נגמרה. נתניהו לא מציע בשורה אלא להפך, רק החרפת הסגר בכל פעם. נוצר רושם שאין יד מכוונת ברורה. שמשרד הבריאות לא יודע מה באמת הוא עושה ושנתניהו לא מוביל את העסק ביד רמה כפי שהיה נראה בהתחלה.

אלא שנתניהו, כמו כל המערכות בארץ ובעולם, פועל במרחב אי ודאות שלא היה כמותו. ולחלל הזה שנוצר נכנס בנט. בעוד נתניהו מדבר על "ליל הסגר", בנט מדבר על היום שאחרי ומציע פתרונות איך לחזור לשגרה. נתניהו הפך לנביא הזעם, ובנט למבשר הגאולה. ישיבת הממשלה שבה התכתשו הצדדים כנראה היתה רק ההתחלה. מבחינת נתניהו, בנט נכנס לאזורים לא לו ומציע פתרונות קסם שלא הוא אמון עליהם ולכן אין לו אחריות על הצלחתם או כישלונם. במקביל, בנושאים שעליהם הוא אמון באופן ישיר - ביטחונם הבריאותי של חיילי צה"ל - התגלו ליקויים רבים, כאשר נחשף שהבסיסים לא שומרים על ההנחיות של משרד הבריאות. 

כמובן שאל כל אלה מצטרפים המשבר הפוליטי והתחושה במפלגת ימינה שנתניהו זונח אותם לאנחות. החרדים שומרים על מעמדם, ואילו הם יצטרכו להסתפק בפירורים. העימות ילך ויגדל ככל הנראה עד לכינונה של הממשלה וסיום תפקידו של בנט כשר הביטחון. ואז יתחילו כבר עימותים חדשים. כל זה, כאמור, נכון לשעת ירידת הטור לדפוס, אבל ההתפתחויות ביום חמישי שעבר לימדו אותנו שאסור להיות מופתעים משום הפתעה. 

ובשולי המגעים הקואליציוניים: פנינה תמנו־שטה נבחרה לכנסת כשהצטרפה לרשימתו הטרייה של יאיר לפיד ב־2013. הבחירה לעזוב השבוע לא היתה קלה, אבל גם לא מאוד מפתיעה. מאז פרוץ משבר הקורונה היא לוחצת על לפיד להיכנס לממשלה. העם צריך אחדות, אמרה לו. לפיד לא הקשיב. במוצאי שבת ישבה איתו והודיעה לו שהיא הולכת עם גנץ. בזמן אמת חשבה שהדבר יביא לקיצה הפוליטי.

לפיד, כך חשבה, יכריז עליה כמי שפרשה מסיעתה, מה שהיה מונע ממנה להתמודד בכנסת הבאה במסגרת כחול לבן או כל מפלגה קיימת אחרת. בנס ביקשה במקביל ח"כ ר'דיר כמאל מריח מחוסן לישראל להצטרף ליש עתיד, וההצרחה עברה בהסכמה. בקבוצות הפנימיות של יש עתיד תקפו את תמנו־שטה בכינויי גנאי, אבל כמי שהיתה מוכנה לשלם בכיסאה, "אמיצה" תהיה ההגדרה הנכונה היותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו