הדיון הציבורי על עתיד מרחבי יהודה שומרון ובקעת הירדן התמקד עד כה בעיקר בשיקולי ביטחון ודמוגרפיה. אך קיימת סוגיה נוספת, מרכזית לא פחות לעתיד מדינת ישראל: צפיפות המגורים והתשתיות ההולכת וגוברת. כבר כיום מדינת ישראל היא מהצפופות בעולם. הסוגיה מודחקת ומוכחשת על ידי כל ה"מומחים הביטחוניים" תומכי הנסיגות ומתנגדי הסיפוח.
הערים הישראליות על צירי התנועה והתשתיות המרוכזים ברצועת החוף לא תוכננו לגודש ההולך וגואה. בין נתניה לראשון לציון מתרכזת כיום כ־60% מהאוכלוסייה היהודית בארץ. שלושה כבישי אורך: 2,4,6, עוברים ברצועת החוף מצפון לדרום, והם עמוסים במשך רוב שעות היממה. גם כביש 6 שהיה אמור לפתור את מצוקת התנועה סובל מעומסי יתר.
קיים רק פתרון אחד לכביש אורך נוסף, במרחב הפתוח ממזרח, על בסיס כביש אלון, בבקעת הירדן הפרושה מן הירדן ועד שולי קו הרכס המזרחי של הרי השומרון. מדובר בתוואי תחבורה חיוני, הנדרש להיסלל מערד עד הגלבוע, בתווך האמצעי בין כביש הבקעה לשדרת ההר. בתוכניות התחבורתיות נתיב זה מוכר ככביש 80, שסלילתו מערד למישור אדומים לא החלה בגלל נסיבות מדיניות.
כביש כזה, ברמה של כביש 6, הכרחי להסטת עומסי תחבורה ובהם משאיות רבות הנעות מצפון הארץ לדרומה בכבישי רצועת החוף. בנוסף, כביש מהיר בתוואי זה ישרת את כלל תושבי גב ההר ביהודה ושומרון, הפלשתינים והיהודים יחד. לפרויקט כזה גם פוטנציאל לבשורה אזורית לתנועה עתידית מסוריה וירדן למצרים. מדובר בחזון תכנוני הנדרש לקיומה של מדינה ישראל המתקרבת בעוד כשני עשורים לאוכלוסייה בת 15 מיליון איש.
במגמות התכנוניות הקיימות, עם ישראל ממשיך להתכנס למרכז הצפוף של רצועת החוף וגוש דן. לקראת שנת 2040, הונחו רשויות התכנון לתכנן 2.6 מיליון דירות - כולן בתחומי מדינת ישראל של הקו הירוק. מחוז ירושלים בלבד נדרש לתכנון 300 אלף דירות, כולן בגבולות הרשמיים של מדינת ישראל. הנחיה כזו מפנה את ירושלים מערבה אל הריאה הירוקה של הרי יהודה, ומנוגדת לצורך הלאומי במימוש פוטנציאל המרחב הפתוח מזרחית לירושלים, אל מעלה אדומים וים המלח. באותה המגמה, כלל תוכניות הבניה הקיימות מכבר מאיצות את תנועת כף המאזניים של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לכיוון גוש דן.
ליצירת איזון מרחבי נכון יותר, נדרשת תוכנית מתאר ארצית חדשה בהנחיות הבאות למתכננים:
1. ביסוס ירושלים כעיר מטרופולינית, בפיתוח תשתיות תחבורה ותשתיות מוניציפליות היקפיות מגוש עציון למישור אדומים, למכמש עופרה וגבעת זאב.
2. מיצוי הפרוזדור הפתוח מירושלים לים המלח להתיישבות בבניה רוויה של מאות אלפי יחידות דיור.
3. פיתוח שדרה מזרחית למדינת ישראל מערד להר הגלבוע, תוך הפיכת בקעת הירדן עד קווי הרכס המזרחיים בשומרון למרחב התיישבותי רציף לקליטת 2־3 מיליון ישראלים.
4. סלילת כביש אורך במתכונת כביש 6 לאורך המדרגה של מדבר יהודה, מערד בואכה מישור אדומים, והמשכו צפונה על בסיס ציר אלון עד בית שאן ועפולה.
5. פיתוח רצף יישובי עירוני בציר 5, מראש העין לאריאל, תפוח, מגדלים, מעלה אפרים.
מגמות אלה מצויות כולן במרחבי שטח C, והן יחוללו מסגרת מעצבת גם להתארגנות התשתיות עבור הישות הפלשתינית במרחבי קיומה, בשטחים הנתונים מכבר בידיהם.
נדרש מתווה תכנוני כולל לארץ ישראל המערבית, באיזון המרחבי הנדרש בין תשתיות תחבורה, מים, חשמל, מגורים, ניקוז שפכים ושימור שטחים ירוקים. בהיבט זה, החלת הריבונות מחייבת ביטוי ממשלתי אסטרטגי בתוכנית מתאר ארצית חדשה, לפיתוח השדרה המזרחית למדינת ישראל.
