תור הזהב של אריה דרעי

שר הפנים אריה דרעי קרא באומץ בשבוע שעבר לחשבון נפש מעמיק בחברה החרדית, לנוכח העובדה ש־70 אחוזים מחולי הקורונה בישראל הם חרדים. נגיף הקורונה אכן חשף משבר הנהגה בחברה החרדית, לא רק במישור התורני, אלא גם בזירה הפוליטית. בעת הזו, עולה יותר מתמיד הצורך במבוגר האחראי בפוליטיקה החרדית, בפרט כשסוגיות דת ומדינה עומדות לשוב למרכז הדיון הציבורי.

במובנים רבים, שר הבריאות יעקב ליצמן הוא פורץ דרך וסמל של שינוי. בניגוד לתדמית ששיוו לו מבקריו, הוא הוכיח בשנותיו בתפקיד את מחויבותו לכלל החברה הישראלית, וקידם רפורמות מהפכניות במערכת הסיעודית ובייעול מערכת הבריאות. אלא שמרחב התמרון של ליצמן מוגבל, בהיותו נתון למרותו של האדמו"ר מגור ולהנחיותיו הברורות בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה, תחום שמבחינתו אין בו כל מקום לפשרה. ההכרעות שעומדות בפני הפוליטיקאים החרדים היום אינן כרוכות בשינוי מהותי באורח חייהם של החרדים עצמם. מצופה מהם, דווקא, לראות יותר את טובת הכלל, ולא רק את טובת הסקטור.

לשר הפנים ויו"ר ש"ס, אריה דרעי, יש יתרון בהקשר הזה. אין לו יריבים מבית והוא משוחרר מעולו של רבו המנוח, עובדיה יוסף, ולמעשה שולט במועצת חכמי התורה של ש"ס. אמנם הוא עומד בראש מפלגה סקטוריאלית, אך אם יידרש לרפורמות הכוללות סטייה מקו המחשבה המסורתי ולהכרעות שניתן להתגמש בהן בנושאי דת ומדינה, יהיה לו המנדט של מצביעיו המסורתיים, שממילא דוגלים במתינות ובפשרות. 

רוב החרדים רואים בו אחד משלהם. תורתו מתמצה בשלושה "כנים": כן לשילוב חרדים בעולם האקדמי והתעסוקתי, כן לגיוס מבוקר לצה"ל, כן לחיבור מעמיק והולך בין החברה החרדית לחברה החילונית. רוב הפוליטיקאים החילונים נוטים לו חיבה עזה. בגיל 60 דרעי הוא אדם מפוכח יותר, המוכן להתגמש ולעגל פינות שמזמן איבדו את חדותן. קיים גם הבדל בין דמותו הציבורית לבין העמדות וההשקפות שהוא מבטא בשיחות סגורות, הרחק מאור הזרקורים. לו ישחרר את חרצובות לשונו ויכריז על עמדותיו קבל עם ועדה, יוקרתו האישית תרקיע לשחקים ומעמדו הציבורי יקבל משנה תוקף של ממלכתיות. בשמאל זוכרים לו את תמיכתה של ש"ס ביצחק רבין ובמהלכיו למען השלום. בימין זוכרים לו את הברית עם הליכוד בראשות נתניהו. 

בקרב העסקנים החרדים, אין אדם אמיץ שמתבלט בשיעור קומתו. הוא מקובל על זרמים שונים בחברה החרדית, הוא בוגר ישיבות אשכנזיות והיה מקורב לרב שך, ועד היום הוא מקיים קשר רציף עם מנהיגי הציבור הליטאי ומתאם עימם מהלכים.  

דרעי הוא גורם ממתן וגם אוטונומי לקבל החלטות, בשעה שליצמן כפוף לסמכות רבו. האם דרעי יממש את חובתו ויהפוך למבוגר האחראי בהתקרב הסופה הבאה? בל נטעה, גם מי שפתוח לדיאלוג ותומך בוויתורים מפליגים מקרב הציבור החרדי, לא ייסוג מדברים שבנפש, כמו התנגדות לפתיחת המרחב הציבורי בשבת, לנישואים אזרחיים או לפגיעה בצביונה היהודי של ישראל. דווקא משום כך, דרעי הוא כנראה האיש שנכנס אל הוואקום המנהיגותי שנוצר בחברה החרדית, ויש לו היכולת לתווך בינה לבין החברה הישראלית הרחבה.

דוד זולדן הוא חבר הוועדה לשוויון בנטל וממייסדי הנח"ל החרדי, מחבר הספרים "חרדים לגורלם" ו"החרדים החדשים"