"להרוס רכוש שניתן להחליפו זו אינה אלימות... כל אדם הגיוני יסכים שאין להרוס את רכושם של אחרים בזמנים רגילים. אך אנחנו לא נמצאים בזמנים רגילים... הם (הבוזזים) אינם מכבדים את החוק מפני שהחוק אינו מכבד אותם". באופן הזה הצדיקה ניקול האנה־ג'ונס מה"ניו יורק טיימס מגזין" את הביזה והוונדליזם ששטפו את ארה"ב, בעקבת מותו המזעזע של ג'ורג' פלויד. דברים דומים שנאמרו על ידי אחרים חלפו מבלי לעורר תשומת לב מיוחדת, וכך היה קורה גם לבטח במקרה הזה, אלמלא עמדה ג'ונס בראש המיזם השאפתני "1619", על שם השנה הראשונה שבה הובאו עבדים שחורים למושבות האמריקניות.
רשמית, המיזם שואף למסגר מחדש את ההיסטוריה האמריקנית באופן כזה שבו סיפור שעבודה של האוכלוסייה השחורה, ותוצאותיו של שעבוד זה, יעמדו בלב־ליבה של הסאגה האמריקנית. מן העבדות, נטען בהקדמה למהדורה המודפסת שהתפרסמה ב־2019, צמחה לה ארה"ב על שלל הישגיה, ובעיקר על שלל הפתולוגיות שלה. ארה"ב, טוענת ג'ונס, הוקמה כ"עבדותוקרטיה" (slavocracy) ולא כדמוקרטיה, ועל כן שנת הקמתה האמיתית היתה 1619 ולא 1776. הנרטיב ההיסטורי המקובל, לפי מובילת המיזם, מבוסס על הונאה והכחשה מתמשכות.
אולם מה שנעטף ושווק כפרויקט היסטורי מתוחכם, התברר כבלוף היסטוריוגרפי הנגוע באידיאולוגיה רדיקלית. המיזם מפיץ שורה שלמה של סילופים ועיוותים היסטוריים שהותירו את גדולי ההיסטוריונים של המהפכה האמריקנית, העבדות ומלחמת האזרחים - ביניהם כאלה המזוהים בגלוי עם השמאל האמריקני - פעורי פה.
כך, למשל, נטען במיזם שהגורם המרכזי למהפכה האמריקנית לא היה קנאותם של האמריקנים לחירותם, כי אם רצונם לשמר את מוסד העבדות. הנרטיב של "1619" יצר למעשה הקבלה שערורייתית בין המרד של 13 המושבות בבריטים, לבין המרד שפתח בו כעבור 85 שנים הדרום נגד האיחוד. הראשונים והאחרונים, נטען למעשה, מרדו כדי לשמר את עבדיהם. המיזם העלה גם את הקפיטליזם האמריקני על המוקד. השיטה שאדם סמית הגדיר כ"מערכת של חירות טבעית", הוצגה כשיטה של קניבליזם גזעי שלידתה במטעי הכותנה. מסקנת השכתוב ההיסטורי היא שאם ארה"ב מעוניינת לכפר על פשעיה, עליה לשקול חלופות כלכליות, ובראשן סוציאליזם.
ארה"ב, לפי מיזם 1619, נגועה ב"חטא קדמון" בלתי ניתן לריפוי. כאשר ג'ונס נשאלה אם אמריקה יכולה לגרש מתוכה את שד העבדות, תשובתה החד־משמעית היתה "לא". הגזענות האמריקנית, טענה, היא חלק מהדנ"א של האומה, ושום אומה אינה יכולה להיפטר מהדנ"א שלה. זוהי לא היסטוריה, אלא תיאולוגיה פרוגרסיבית ירודה.
קשר הדוק קיים בין הניסיון לשכתב מחדש את ההיסטוריה האמריקנית ובין הצדקת האלימות בסבב המהומות האחרון. אחרי הכל, אם עורכי "1619" צודקים בטענתם כי שחורים בשנת 2020 בניו יורק נמצאים באותה סירה עם שחורים במטעי הכותנה במיסיסיפי; אם שום דבר משמעותי ואמיתי לא השתנה באמריקה מאז מלחמת האזרחים; אם עד עצם היום הזה אלו הם הלבנים, והם בלבד, שאחראים למצבם של השחורים - אז לא רק שאין לגנות אלימות נגד המשטר, אלא יש לתמוך בה בגלוי. מה שמתחיל בשכתוב העבר, מסתיים לא אחת במחולות של הרס וביזה.
ד"ר שגיא ברמק הוא מומחה להיסטוריה אמריקנית ועמית מחקר בקרן תקווה
1619 זה ה־1776 החדש
Load more...