פתיחת עונת הרחצה מפנה שוב את תשומת הלב הציבורית לבעיית הטביעות. ארגון הבריאות העולמי (WHO) קובע כי 320 אלף איש איבדו את חייהם בשנת 2016 כתוצאה מטביעה, רובם צעירים מתחת לגיל 30. בקרב ילדים, כאשר בוחנים את נתוני התמותה מהיפגעות, מגלים כי טביעה היא גורם תמותה מוביל. חשוב לדעת כי טביעה קשורה בין היתר לרווחה כלכלית ולסביבה בה הילדים גדלים, ובהמשך לכך ניתן למזער אותה.
סקירת מחקרים מקיפה שפורסמה לאחרונה מצביעה כי לילדים מרקע סוציו-אקונומי קשה ולילדים להורים לא משכילים סיכויי טביעה גבוהים פי 2 בהשוואה לילדים ממשפחות "חזקות". בארה"ב נמצא כי שיעור הילדים בגילאי 4-17 שלא שולטים במיומנויות השחייה ולא מרגישים בטוח במים הינו כפול בקרב אוכלוסיה אפרו-אמריקנית והיספנית בהשוואה לאוכלוסיית הלבנים. בהמשך לכך, סיכויי הטביעה של ילדים אפרו-אמריקנים גבוהים פי 3 מאלו של ילדים לבנים. בניסיון להסביר ממצאים מדאיגים אלו, חוקרים מדגישים את הפריסה הלא שוויונית של בריכות בין הקהילות השונות בארה"ב.
בחזרה לישראל, רבות נכתב על כך כי תושבי פריפריה מקופחים למשל במערכות הבריאות והחינוך לעומת תושבי המרכז. בהקשר לבעיית השחייה, לימודי שחייה תלוים קודם כל בהימצאותן של בריכות. הקמה של בריכת שחייה זה עסק יקר, מדובר על מיליונים לבריכת קיץ פתוחה ועשרות מיליונים לבריכה סגורה. עם זאת, הבעיה הגדולה יותר נעוצה בעלויות התפעול (כימיקלים, חימום מים, מיזוג, שירותי הצלה ועוד) המגיעות למיליוני שקלים בשנה. תושבים ביישובים "חלשים" לא יכולים לשלם מאות שקלים בחודש עבור פעילות בבריכה, וגם יזם פרטי לא ישקיע בהקמה של בריכה בקהילות אלה. במקביל, לרשויות ביישובים חלשים אפשרות הגבייה מוגבלות ואין להן איתנות כלכלית על מנת לסבסד פעילות שחייה. כך נוצר מצב בו רשויות באשכול חברתי-כלכלי נמוך מסרבות להקים בשטחן בריכות גם כאשר משרד התרבות והספורט מוכן לשאת ברוב עלויות ההקמה.
משרד החינוך בשיתוף הרשויות המקומיות מפעיל את "פרויקט השחייה" שבמסגרתו עשרות אלפי ילדים בכיתות ד'-ה' מקבלים במסגרת בית הספר 10 שיעורי שחייה. אולם, יש קושי לקיים את הפרויקט בהעדר בריכה קרובה. בהמשך לכך, רק שני יישובים במגזר הבדואי לקחו חלק בפרויקט בשנת הלימודים תשע"ט. עיון בסיכום הפרויקט שפורסם על ידי הפיקוח על החינוך הגופני מחוז דרום, מעלה כי 96% מילדי רהט חששו ממים במהלך מבדק הכניסה לקורס (דרגת "ירא"), במבדק הסיום 74% מהילדים כבר לא חששו ממים וידעו לשחות מספר מטרים בסגנון כלשהו (דרגת "שוחה"). עם זאת, אף ילד מרהט לא הצליח לשחות בריכה שלמה בסיום הקורס (דרגת "שחיין"). לעומת זאת, באשקלון, 1,096 מתוך 1,903 ילדים כן הצליחו לסיים את הקורס בדרגת "שחיין".
יש לציין כי בשנת 2018, תוך שיתוף פעולה בין מספר משרדי ממשלה, נחנך ברהט קאנטרי ראשון במגזר הבדואי. במקביל, משרד החינוך נחוש להמשיך ולהרחיב את פרויקט השחייה, כך שרמת השחייה בקרב הילדים בכלל ובמגזר הבדואי בפרט צפויה לעלות. הבעיה היא כי יכולת לשחות מספר מטרים כלל לא מספיקה כאשר נכנסים לים או לכנרת. חוסן במאגרי מים פתוחים עם גלים וזרמים נרכש כתוצאה מפעילות שחייה שיטתית מתמשכת, ולא קיים כל הכרח להתאמן 3-4 פעמים בשבוע ברמה תחרותית על מנת לרכוש חוסן זה, מספיק להקדיש שנה-שנתיים במסגרת חוגית רגילה.
חובת הרשויות המקומיות היא להנגיש שירות זה לתושב, בין אם בהקמת בריכות במקומות בהם הדבר לא משתלם כלכלית ובין אם בסבסוד הפעילות בחלק מהקהילות. דו"ח בנושא מתקני ספורט ציבוריים ברשויות המקומיות אף מציע לחייב רשויות מקומיות באמצעות משרד הפנים ומשרד התרבות והספורט להקים תשתיות מתקני ספורט מספקות בתחום שיפוטן, היות ומדובר בשירות חשוב לתושב. ניתן ללמוד כאן מהמדיניות החברתית שמובילה עיריית תל-אביב-יפו ששדרגה את מערך הבריכות הפתוחות והסגורות בשכונות הדרום ומציעה לתושביהם את השירות במחיר מוזל בהשוואה לתושבי מרכז וצפון העיר.
ד"ר איליה מורגולב הוא ראש לימודי חינוך גופני במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, חוקר ומרצה במכללה האקדמית בוינגייט ומורה לשחייה
ילדים עניים טובעים יותר
Load more...