כמו רבים מאזרחי ישראל היהודים, אני ציונית; וגרסת הציונות שאני מחזיקה בה היא ליברלית: הציונות של מגילת העצמאות, של ספרי האזרחות לבגרות, של "מדינה יהודית ודמוקרטית". זו הציונות שמכירה בארץ ישראל כנחלתנו ההיסטורית, שחתרה מראשיתה ל"גאולת אדמות" ולהתיישבות יהודית: הציונות של חוק מקרקעי ישראל ושל הקרן הקיימת, כי אין לנו ארץ אחרת. עם זאת, היא דוגלת בזכויות אדם ואזרח שוות לכל תושבי הארץ. זו הציונות שמחזיקים בה מרבית הישראלים, אלה שדפוסי ההצבעה שלהם נעים בין האגף המתון במרצ לבין מרכז הליכוד, וימינה מזה.
אז מדוע נכון להחיל ריבונות ישראלית על בקעת הירדן, צפון ים המלח וההתיישבות היהודית ביו"ש, ולמה זו עמדת קונצנזוס? התשובה מתבקשת מאליה משני צידי המשוואה - היהודית והליברלית.
מנקודת המבט הדתית־לאומית, האידיאל הוא החלת ריבונותנו המלאה על השטח כולו: ארץ ישראל לעם ישראל, על פי תורת ישראל. אך על ההבטחה לאבות "מעיבים" כמה מיליוני ערבים; "והכנעני אז בארץ". לכן חשובה כל כך קריאתה של מגילת העצמאות לשיתוף ולשוויון, על פני מתקפות דמים. גם בגרסתה החילונית, ארץ ישראל השלמה אינה זכות הניתנת למימוש עכשווי. כרגע נאלץ להסתפק באתחלתא דגאולה.
מבחינה מוסרית־דמוקרטית, כמו גם ציונית־ליברלית, כל הקריטריונים לפתרון צודק של סכסוך טריטוריאלי מצביעים על תוכניתו של הנשיא טראמפ. ראוי שגבולותיה של טריטוריה שנויה במחלוקת ייקבעו בהתאם לנתוני האוכלוסייה שבשטח (מי נמצא איפה), ובעיקר לאור קריטריון ההתיישבות: מי השקיע משאביו, עמלו ומרצו, בפיתוח השטח; זהותו הלאומית של מי באה לידי ביטוי בנוף יישוביה. החל מג'ון לוק, אבי הליברליזם במאה ה־17, ועד למגילת העצמאות: מי שהפריחו שממות, בנו כפרים וערים והביאו את ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ, הם בעליה. הדלילות היחסית של התיישבות ערבית באזורים המועמדים לצירוף, וכן העובדה ששיעור האוכלוסייה הערבית ביחס ליהודית נמוך באזורים אלה משיעורם הכולל במדינת ישראל, מדברות בעד עצמן. יתרת האזור, נזכיר, עתידה לפי חזונו של הנשיא טראמפ להפוך למדינה הערבית ה־22 במספר, בזמן שרק חלקו הקטן יצורף למדינה היהודית האחת.
על המפה הדמוגרפית וההתיישבותית ושיקולי הצדק החלוקתי נוספים קשרים היסטוריים מעצבים בין הפרטים המרכיבים את הלאום היהודי ברחבי העולם לבין ארצו: בניגוד למתיישבי "העולם החדש", לא במקרה הגיעו לכאן יהודים להפרחת השממה וקנו לעצמם את זכויותיה. אך עם השטח מגיעים, כאמור, גם תושביו. כדי שתהיה קבילה מוסרית - יהודית ודמוקרטית כאחד - כל החלת ריבונות צריך שתלווה בקבלה מלאה של בני העם הערבי תושבי הקרקע, בזכות ולא בחסד, כהבטחתה של מגילת העצמאות, "על יסוד אזרחות מלאה ושווה". ודוק, חובת האזרוח חלה רק בשטח שבו מוחלת ריבונות ישראלית. אם ננהג כראוי וביושר בעניין זה, אל לנו לחשוש מתגובת העולם. נעבור גם את זה.
פרופ' תמי מייזלס מרצה בחוג למדעי המדינה, אוניברסיטת תל אביב
החלת ריבונות - לא בלי לאזרח
Load more...