את זה לא כדאי לייבא מאמריקה

במאמרו "תקשיבו לשמאל באמריקה" (6.10.2020), כותב עו"ד שמחה רוטמן שבתגובה לרוב השמרני המסתמן בבית המשפט העליון בארה"ב, השמאל האמריקני מתכנן לבלום את הכוח השיפוטי, בין השאר, על ידי חקיקת פסקאות התגברות והגבלת סמכות בית המשפט לפסול חוקים. גם עו"ד גיל ברינגר, במאמרו "ביום שבצלאל סמוטריץ' ייבחר לנשיא בית המשפט העליון" ("גלובס", 9.10.2020), כותב על קריאות השמאל האמריקני להחליש את סמכויות בית המשפט. גם אצלנו, הוא חוזה, ברגע שבית המשפט העליון הישראלי יישלט על ידי שופטים שמרנים - "את היוזמות להגבלת כוחו של העליון לא תשמעו אז מהאגף הימני של הכנסת". 

משפטני הימין השמרני בישראל מאושרים: ראו את השמאל הליברלי הצבוע בארה"ב, הם רומזים. שנים מטיף לעליונות שיפוטית, אך עכשיו, כשלשמרנים עשוי להיות רוב בבית המשפט העליון, מבקש השמאל הליברלי לצמצם את סמכויותיו. רוטמן וברינגר צודקים בתיאור, אך מתעלמים משורש הבעיה - שיטת המינויים הפוליטית הקיימת בארה"ב. 

הבעיה אינה צביעות השמאל, אלא שיטת המינויים הפוליטית לשופטי עליון בארה"ב. אך זו בדיוק השיטה שאותה מבקש הימין השמרני לאמץ בישראל. יש לשנות, כתב רוטמן, את שיטת בחירת השופטים שלנו לשיטה שבה השופטים יתמנו "על ידי נבחרי ציבור" ("הגיע הזמן לשנות את שיטת מינוי השופטים", 17.2.2020). גם ברינגר כתב כי "יש צורך לפרק את הוועדה ולהרכיב אותה מחדש. ללא עורכי דין וללא שופטים. הבחירה לערכאה העליונה צריכה לעבור לידי בחירתם הבלעדית של נבחרי הציבור, כמו ברבות ממדינות העולם" ("על נטל הראיה, המסתננים ושיטת בחירת השופטים בישראל", 14.2.2020). כלומר, הרצון הוא לשנות את שיטת בחירת השופטים שלנו - המבוססת על מקצועיות בשילוב ייצוגיות - למינויים פוליטיים. זה לוז הבעיה. כאשר הליך הבחירה הוא פוליטי, והשיקול המרכזי הוא עמדות פוליטיות או השתייכות פוליטיות, התוצאה היא פוליטיזציה של השפיטה. וכשיש פוליטיזציה של השפיטה כל מינוי של שופט עשוי לגרור עימו שינוי בסמכויות בית המשפט, בהתאם לתנודות הפוליטיות. 

אם בית המשפט שלנו ייגרר לכיוון בית משפט פוליטי, ההשלכות תהיינה קירוב למצב האמריקני, שבו כל החלטה נתפסת כפוליטית־מפלגתית, ומועמדים נבחרים לשפיטה לא על בסיס איכותם או רמתם המקצועית, אלא על בסיס שיקולים שאינם ענייניים כגון השתייכות פוליטית. עלינו להימנע מפוליטיזציה של השפיטה. כמובן, חשוב שבית המשפט ישקף את פלורליזם הדעות בחברה. אך השיקול המכריע במערך השיקולים בהליך מינויים הוא הצורך להבטיח את בחירת המועמדים המתאימים והמקצועיים ביותר. לשיטת המינויים הנוכחית יש יתרונות משמעותיים באיזון נאות בין הצרכים של מקצועיות וייצוג, על ידי שילוב של נציגים מקצועיים ונציגים פוליטיים בוועדה לבחירת שופטים. למעשה, הדגם הקיים בישראל נהנה מיתרונות של כל העולמות: ייצוג פוליטי, דרישה להסכמה רחבה והקפדה על מקצועיות. בהרבה דברים אנחנו רוצים לחקות את אמריקה. מינוי שופטים בוודאי לא צריך להיות אחד מהם. 

יניב רוזנאי הוא פרופסור חבר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה