היום, מורגשים הקיטוב והניכור בין יהודים בישראל ויהודים בארה"ב. מהאהדה הרבה שלה זוכה הנשיא דונלד טראמפ מישראלים, מול העוינות העמוקה שרוחשים לו מרבית יהודי אמריקה, דרך פסילת המונח "גלות" כתיאור של הקהילה היהודית האמריקנית על ידי מרבית יהודי אמריקה - נראה כי הפילוג בין יהודי ארה"ב ויהודי ישראל נוגע לשאלות הקיום היהודי הבסיסיות. המצב היום לא חדש, אך אם יש תאריך אחד שבו החלל בין הקהילות נפער באופן בלתי הפיך, היה זה 21 בנובמבר 1985, היום שבו נעצר יונתן פולארד מחוץ לשגרירות ישראל בוושינגטון. מיום מעצרו של פולארד, סיפורו היה לסיפור הניכור של העם היהודי היושב בציון.
בעוד הישראלים ראו בהגעת פולארד ואשתו אסתר לישראל סיפור ציוני מרגש, יהודים אמריקנים לא מעטים קיבלו אותו בחמיצות ואף בזעם. "כיהודי אמריקני", כתב צייצן אחד בטוויטר מייד לאחר היוודע דבר הגעתם של בני הזוג לישראל, "זה בכלל לא מרגש. הוא ריגל נגד ארה"ב. אין כאן סיבה למסיבה".
בכירים יהודים בממשל טראמפ ובממשלים קודמים הדהדו את דבריו העוינים של המצייץ. "אני מאוד מקווה שלא תעשו מזה חגיגה", אמר אחד מהם בתסכול מהול בדאגה. ממה נובעת הסלידה? הרי כולם מכירים את העובדות של סיפור פולארד.
כזכור, בשנים 1983-1984, כמעריך מודיעין במודיעין הצי האמריקני, פולארד העביר לישראל מידע מסווג רב על העוצמה הצבאית של מדינות ערב. לאחר שנעצר, האמריקנים והישראלים הסכימו שהוא יודה בעסקת טיעון כי העביר מידע אסור לבעלת ברית. ישראל תחזיר את כל המסמכים שקיבלה מפולארד, והתביעה לא תבקש שתוטל עליו עונש מאסר כבד במיוחד. תקופת המאסר הממוצעת של אמריקנים המורשעים בהעברת מידע מסווג ללא היתר לבעלות בריתה של ארה"ב - הוא שנתיים עד ארבע שנים.
לאחר שפולארד מסר את הודאתו, שר ההגנה האמריקני דאז, קספר ויינברגר, שינה את גרסת הממשל ביחס אליו. פולארד אמנם הואשם והודה שהעביר מידע מסווג לישראל. אך ויינברגר האשים אותו בבגידה, במזכר ששלח לשופט ביום מתן גזר הדין. ובהתאם לנוהג בעבירות בגידה, השופט הטיל על פולארד מאסר עולם.
מבכיר בחיל האוויר לפת לחם
רוב הישראלים מסתכלים על העובדות ומסיקים שפולארד נרדף בשל היותו יהודי אוהד ישראל. יהודים אמריקנים מצידם, מבינים את ההיגיון שבפרשנות הישראלית, ובשיחות פרטיות לאורך השנים אף הסכימו עימה. אבל בכל זאת, את תסכולם הם אינם מתעלים למחאה ודרישה להפסיק את האפליה נגד יהודי ארה"ב המעיזים לתמוך בישראל בזמן עבודתם בוושינגטון.
להפך. הם מפרקים את תסכולם על פולארד ועל הישראלים שתומכים בו. זאת משום שהם יודעים שהסטנדרט הכפול והאנטישמי שעמד מאחורי גזר דינו של פולארד שריר וקיים גם היום וממשיך לאיים עליהם. פולארד מזכיר להם את חולשתם ואת עובדת היותם יהודים בגלות.
ראיה לכך היא סיפורו הטרגי של לארי פרנקלין. פרנקלין, קתולי אדוק בן 74, חי כיום בדוחק במערב וירג'יניה עם אשתו הנכה פאטרישה. מפאת עוניים, הם ניזונים מאוכל שפרנקלין מלקט מפחי אשפה. לפני חודש שניהם אושפזו עקב הרעלת קיבה.
לפני 16 שנה, פרנקלין, בריגדיר גנרל (אלוף־משנה) בחיל האוויר האמריקני, כיהן כראש דסק איראן בלשכת מזכיר ההגנה דונלד רמספלד. במה שלימים נודע כ"עלילת הריגול של איפא"ק", נעצר פרנקלין יחד עם שני עובדי איפא"ק בגין העברת מידע מסווג להם. עובדי איפא"ק הואשמו בהעברת מידע מסווג לישראל ולכתב ה"וושינגטון פוסט".
סיפור ציוני מרגש או תסכול מהול בדאגה? אסתר ויונתן פולארד בדרך ארצה // צילום: אתר "ישראל היום"
לאחר שהאבק התפזר, התברר שפרנקלין, שאהד את ישראל אהדה כנה ותמימה, נפל קורבן בעלילה שלא הבין. במשך כמה שנים, ה־FBI עקב בחשאי אחר אנשי איפא"ק ואחר יהודים שעבדו אז בפנטגון, מתוך אמונה בלתי מבוססת שאלה מרגלים למען ישראל. פרנקלין דיבר איתם מתוך אמונה תמימה שכלוביסטים התומכים בבעלת ברית איתנה של ארה"ב, אין שום בעיה לשתף אותם בהרהוריו על אודות מדיניות ארה"ב כלפי איראן.
בשיחותיו עם חבריו באיפא"ק, שיתף אותם פרנקלין בתחושתו שהנשיא דאז ג'ורג' בוש לא היה ער לאיום שאיראן היוותה עבור כוחות אמריקניים בעיראק, וביקש מהם להבהיר את מידת האיום לאנשי המועצה לביטחון לאומי, כדי שאלה יבהירו את המצב לנשיא. הוא לא העביר להם מידע מסווג.
מחיר האהדה לישראל
כשחוקרי ה־FBI פנו לראשונה לפרנקלין, הוא בכלל לא הבין שיש סיבה לחשוש. הוא נפגש עימם ללא עורך דין. אמנם לאורך המפגשים נראה כי הוא הבחין באנטישמיות היוקדת של החוקרים (אחד התרברב בכך שדודו היה גנרל נאצי. השני התעקש שחיזבאללה אינו ארגון טרור). רק לאחר עשרה מפגשים, התחוור לפרנקלין שמה שהניע את החוקרים היה ככל הנראה רצון עז להפליל יהודים שעבדו במשרד מזכיר ההגנה. החוקרים דרשו ממנו לסייע להם בציד היהודים. כשפרנקלין סירב, הם עצרו אותו, יחד עם שני עובדי איפא"ק. בחיפוש בביתו נמצאו מסמכים מסווגים שפרנקלין הביא הביתה כדי שיוכל לעבוד בזמן שסעד את אשתו החולה.
בתחילת הדרך איפא"ק הגנה על עובדיה. אולם לאחר פגישה עם החוקרים, איפא"ק התנערה מהם על כך שפעלו כפי שעובדי שדולות בוושינגטון פועלים באופן קבוע, ופיטרה אותם בבושת פנים. לאחר חמש שנים, סעיפי האישום נגד העובדים לשעבר בוטלו, אבל בינתיים פרנקלין שילם מחיר אדיר על אהדתו לישראל.
בתוך כמה חודשים כחשוד, פרנקלין פשט רגל. ללא יכולת להגן על עצמו, כבר ב־2005 הודה פרנקלין בהחזקת חומר מסווג מחוץ למתקן מסווג, ובניהול שיחה על סוגיה מסווגת עם אנשים לא מורשים. בשני המקרים, מדובר כאמור במעשים שגרתיים למדי, ובאכיפה בררנית ומפלה. אך פרנקלין נידון בכל זאת ל־12 שנות מאסר, שהומרו לשנת מאסר על תנאי.
על אף המתקת גזר הדין, עצם ההרשעה הביאה לביטול זכויות הפנסיה של פרנקלין. כעבריין מורשע, נאסר עליו לעבוד במקצועו - איש מודיעין ופרופסור. הוא נאלץ להסתפק בעבודות מזדמנות, וכך, בגיל 74, מצא את עצמו פרקנלין רעב לפת לחם.
כיום, מתפלל פרנקלין שטראמפ ייענה לבקשת החנינה שלו המונחת על שולחן הנשיא. סבלו, פרי עלילת הדם שיהודים אמריקנים התומכים בישראל הם בוגדים במהותם, כמו כניעת איפא"ק ללחץ חוקרי ה־FBI, אף שלא היה בסיס לאשמות נגד עובדיה, הם ביטוי לחומרת המצב השורר בארה"ב בכל הקשור למעמד יהודים התומכים בישראל. התנפלות ה־FBI על הקתולי האדוק מעבירה את המסר ליהודים וללא יהודים כאחת: לא רק שאסור להם לדבר עם ישראלים, אסור להם לדבר עם יהודים התומכים בישראל.
הסאגה של פולארד, שהגיעה לסיומה ביום שלישי, היא אות לסיפור רחב הרבה יותר: סיפור הגלות באמריקה, הארץ שבה הגלות לא היתה אמורה לגעת. סיפור של פילוג בין יהודים המכירים באמת, לבין אלה שלא מוכנים להכיר בישראל. √
