מספרים לנו שהשיח המדיני-בטחוני לא נמצא על סדר היום של הבחירות, אך העיסוק הרב של בכירים ביטחוניים לשעבר בסוגיה, ועוד רגע לפני החלפת ממשל בארה"ב, מעיד אחרת. הביטו במאמר של הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל במיל' גדי איזנקוט תחת המטריה של מכון INSS (ב"ידיעות אחרונות"), או במאמרו ב-YNET של האלוף במיל' מתן וילנאי, יו"ר "מפקדים למען ביטחון ישראל" ותראו עד כמה גורמים ביטחוניים ופוליטיים לא ויתרו ולו לרגע אחד על מימוש הפנטזיות שהציבור הישראלי דוחה פעם אחרי פעם בבחירות, ואשר הוכחו כהרסניות לביטחונה ולריבונותה של ישראל. אלא שכדי להבין את הכוונות ואת סדר היום האמיתי, צריך לצלול לתוך הז'רגון, משום שכל מושג שנזרק לחלל האוויר הוא שם קוד לתפיסה שלמה:
"סיפוח" – סיפוח הוא מושג שמשקף את התפיסה שלפיה אף חלק ביהודה ובשומרון אינו ארץ ישראל. שאין המדובר בחבלי ארץ ששחררנו, אלא בכיבוש קולוניאליסטי. תומכי המושג מייחסים זאת גם לבקעת הירדן וגם לכל חבלי הארץ ההיסטוריים של העם היהודי כגון שילה, בית אל, הר ברכה ומקומות רבים נוספים. מהות הציונות היא הרעיון של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, והמושג "סיפוח" מסמן את נוכחותנו כאן כמי שבאו לקחת ולנשל ארץ לא לנו. וכי איך אפשר להצדיק לאחר מכן ישיבה במקומות שבקושי מוזכרים בתנ"ך כמו תל אביב? פתח תקווה? חיפה? מה הופך מקומות כאלה, כמו יפו, שגם בה התגוררו ערבים, לשלנו - אם ערש מולדתנו אינה "שלנו"?
"היפרדות", אפרטהייד, תוכנית השלום הערבית, תוכנית אלן (הגנרל אלן) וגושים - מקבץ מושגים זה, אם מגיע מפוליטיקאי, צריך להטריד אתכם מאוד. מדובר במכבסת מילים לדבר פשוט מאד: נסיגה מלאה מהבקעה ויהודה ושומרון לגדר הביטחון, קרי: הפקרה מוחלטת של ביטחוננו ופתיחת הבקעה לכניסתם של מיליוני פלשתינים ואחרים שיציפו את הארץ וויתור מוחלט על שליטה ביטחונית ברחבי יהודה ושומרון. תגידו, ובצדק, שאף אחד לא ממש מציג את זה ככה. אכן, יש ניסיון סמנטי לטשטש את התפיסה ההרסנית הזאת. תשמעו פוליטיקאים או לשעברים מציינים שהבקעה מאד חשובה לבטחון ישראל, וזה בדרך כלל יהיה כהקדמה למושג הבא:
"הבקעה היא גבול ביטחוני" – בעברית, מה שהאנשים האלו אומרים, הוא שבעתיד הבקעה לא תהיה הגבול הריבוני של המדינה, קרי: כל ההתיישבות תפונה, והאזור יהפוך להיות רצועת ביטחון שצה"ל יחזיק בה זמנית עד שגם היא תפונה, ומי שישמור עלינו יהיו כוחות בינלאומיים - וגם אויבינו. כאן נכנסת לתמונה תוכנית "אלן". אותו גנרל ג'ון אלן, שמונה על ידי הנשיא אובמה, יחד עם עשרות יועצים, לבנות תוכנית בטחונית שתצדיק נסיגה לקווי 49'. התוכנית שאלן בנה ושאותה עד היום מהדהדים "מפקדים למען ביטחון ישראל" כוללת פריסה של חיילים אמריקנים בבקעה במקום צה"ל.
תוכנית אובמה מתכתבת כמובן עם תוכנית השלום הערבית, זו שגנרלים ופוליטיקאים שונים בזירה הפוליטית הישראלית קוראים לחזור אליה. מדובר על קריאה לנסיגה מלאה מרמת הגולן, חלוקת ירושלים, נסיגה מלאה עד המטר האחרון ביהודה ושומרון וכמובן - החזרת כל הפליטים לתוך הקו הירוק. כן, אתם קוראים נכון. זה בדיוק מה שהתוכנית ש"מפקדים למען ביטחון ישראל" ופוליטיקאים מסוימים סבורים שצריך להיות "הבסיס למשא ומתן ביננו לבין הפלסטינים". הבסיס, לא פחות. ציון אפס בהבנת מה זה "משא ומתן".
"הסדרים ביטחוניים" – מושג זה למעשה מקעקע מהיסוד את מהות הקמתה של מדינת ישראל, ואת היכולת שלנו להגן על עצמנו בכוחות עצמנו ללא תלות בגורמים חיצוניים. הסדרים ביטחוניים נדרשים כאשר אתה למעשה מוותר על הזכות שלך להגן על השטח ומפקיר את ביטחונך לידי אחרים בתקווה שמישהו אחר יגן עליך.
"גושי התיישבות" - פוליטיקאי שמדבר במושגים של גושים, אינו מבין את ההגיון הביטחוני-לאומי של ההתיישבות ביו"ש או ברחבי הארץ ככלל. היכולת של צה"ל לממש את משימותיו, תלויה קודם כל ולפני הכל בשליטה בצירים הראשיים, וזה אפשרי על ידי פריסה התיישבותית לאורך הצירים הללו; פריסה שאינה גושית כלל והיא קריטית לשמירה על יכולתו של צה"ל. בנוסף יש שתי רצועות התיישבות חשובות ביותר לביטחוננו: היישובים בגב ההר השולטים על בקעת הירדן כגון איתמר ואלון מורה, שלגבי פוליטיקאים וגנרלים מסוימים הם "התנחלויות בודדות", ולמי שיש הבנה בסיסית בבטחון נטו, בלי פוליטיקה, ברור שהם יושבים במקומות אסטרטגיים; והיישובים בציר אלון ובבקעה עצמה הם כאלה ורצועת יישובים נוספת הפרוסה בין מישור החוף לשיא הרכסים ולמעשה מגינה על מישור החוף.
לסיכום לא משנה איזה סוג "מיתוג" הנבחרים, המועמדים והלשעברים שלנו ינסו לשווק לנו לקראת הבחירות -- ימין, מרכז-ימין, מרכז או שמאל – מה שחשוב הוא מה שהם אומרים. האזינו לניואנסים שלהם, ובחרו בביטחון ישראל ובאתוס הציוני. למה זה הכי חשוב? כי אם יש בטחון אז יש את כל השאר - כלכלה, פריחה, חינוך, בריאות ועתיד לילדינו ונכדינו.
תא"ל (מיל') אמיר אביבי הוא מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים
