בסנכרון לא מתוכנן עם המראות הקשים מגבעת הקפיטול בוושינגטון, פרסם השבוע המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) את ההערכה האסטרטגית שלו לשנת 2021. לצד האיומים המסורתיים, ובראשם החזית הצפונית והגרעין האיראני, מונה המכון לראשונה את המשבר הפנימי בישראל כאחד משלושת האיומים המרכזיים על חוסנה וביטחונה של מדינת ישראל.
ראוי להקשיב לדברים, ולא רק כי חתומים עליהם הבכירים והמנוסים שבין החוקרים במדינת ישראל. במידה רבה, הם משקפים את מה שמרגיש כל מי שחי כאן: "חברה משוסעת במשבר בריאותי, כלכלי, חברתי, פוליטי ומשילותי משולב, שנחשף במגיפת הקורונה".
המכון קובע כי "משבר מורכב זה עלול לערער את יסודות הביטחון הלאומי במובנו הרחב, שכן הוא מוביל להיחלשות מנגנוני המדינה ומוסדותיה, ומתבטא בקשיי תפקוד, בשיתוק תהליכי קבלת ההחלטות, בצניחת אמון הציבור במוסדות ובהיעדר סולידריות ומטרה משותפת בין הקבוצות בחברה הישראלית".
ספק אם הדברים האלה - שאמורים להבהב כתמרור אזהרה - יזכו למקום הראוי. הקשב הציבורי בארץ מוגבל, והציבור עייף ומיואש. הממשלה והעומד בראשה אמנם עושים מאמץ־על להראות אופק בהקשר של החיסונים לקורונה, אבל בה־בשעה הם מתעלמים כמעט כליל מההשלכות הכלכליות של המגיפה.
כפי שחוקרי המכון ציינו, ובצדק, הדבר משפיע באופן ישיר על אמון הציבור בהחלטות ובמי שמקבלים אותן. דוגמאות טריות מהשבוע: האכיפה הבררנית בין אירועים בציבור הכללי לאלה שהתקיימו בציבור החרדי, או הביקורת של שר הבריאות על החיסונים שנתנו עיריית ת"א ובית החולים איכילוב למורים, לעומת האלם הטוטלי שאחז בו לנוכח מבצע החיסונים החשאי שערך משרד ראש הממשלה לעובדיו.
מסדרת שיחות עם בכירי המומחים בישראל - עולה תמונה עגומה לגבי ההמשך. רובם ככולם סבורים שסבב התחלואה הנוכחי קשה מקודמיו, וגם המסוכן שבהם - שילוב של המוטציה הבריטית (ואולי הדרום־אפריקנית) ושל אווירת סוף קורס בציבור.
לפיכך, וגם על רקע האמון הנמוך ממילא של הציבור, הם קובעים שהסגר הנוכחי קריטי: הוא חייב להיות מדויק, שקוף ושוויוני. אם ציבור אחד ישבור אותו, הוא יישבר בידי אחרים. ואם ישראל תקדים מדי לצאת ממנו, התחלואה תרקיע שוב שחקים, בואכה סגר 4.
זה תלוי במקבלי ההחלטות, וביכולתם להיות קצת פחות פוליטיקאים וקצת יותר מנהיגים. ספק רב אם זה יקרה בתקופת בחירות: את המחיר - הכלכלי, הבריאותי - נשלם כולנו. עם עשרות מתים מדי יום, ההתנהלות הנוכחית של הממשלה מתקרבת להגדרות של גרימת מוות ברשלנות.
"מעקב הדוק אחרי איראן"
שני האיומים המרכזיים שמזהה המכון ל־2021 הם האפשרות ל"מלחמת הצפון הראשונה" מול חיזבאללה, סוריה והמיליציות שפועלות בה ואולי גם מתקפות ממערב עיראק, ותוכנית הגרעין האיראנית. השני חשוב יותר בחומרתו, אבל דחיפותו נמוכה יותר.
בראשית השבוע בישרו האיראנים כי שבו להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים. המומחים בארץ ובעולם משוכנעים שאיראן לא החליטה עדיין לשבור את הכלים, ומדובר בניסיון שלה לצבור נכסים לקראת מו"מ עתידי עם ממשל ביידן על החייאתו של הסכם הגרעין והסרת הסנקציות הכלכליות.
סבב התחלואה הנוכחי קשה מקודמיו, וגם המסוכן שבהם. שגרת קורונה בירושלים, השבוע // צילום: אורן בן חקון
ועדיין, מדובר בסיבה לדאגה. לא רק כי המעבר מדרגת העשרה נמוכה שבה היתה איראן עד כה לדרגה בינונית מורכב יותר מאשר השלב הבא של מעבר לדרגת העשרה צבאית של 90 אחוז, אלא כי השילוב של העשרה כזאת עם צנטריפוגות מתקדמות שהותקנו במתקנים הגרעיניים בנתנז ובפורדו, ועם החסינות המשמעותית שהמרחב התת־קרקעי מעניק להם, הופך את האיום לאתגר סבוך בהרבה לטיפול מבחינה צבאית.
מי שהיה המשנה ליו"ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אולי היינונן, אמר השבוע בשיחה מפינלנד כי ספק אם אפשר להאמין לאיראנים. כדאי להקשיב לו: כמי שביקר באיראן פעמים רבות והיה חלק ממנגנון הפיקוח עליה, הוא מכיר אותה היטב. "לא הייתי מפסיק לקיים אחריהם מעקב הדוק", הוא אומר.
גם האיום הנוסף שעליו מצביע המכון שווה התייחסות קצרה. שלשום בלילה דווח כי שב חיל האוויר ותקף מטרות בסוריה. כתמיד, אפשר להעריך שהתקיפה הזאת כוונה כנגד יעדי התעצמות והתחמשות שמובילים האיראנים מול שלוחיהם באזור. הדאגה העיקרית שמשתקפת מהדו"ח נוגעת לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה, שמדיר בשנים האחרונות שינה מעיני ישראל.
עד כה לא הצליח חיזבאללה לצבור מסה קריטית של טילים מדויקים, שיאפשרו לו לשתק בעת מלחמה את החיים בישראל. מה זה מסה קריטית? מאות טילים. כמה יש היום לחיזבאללה? ההערכה היא שלא יותר מעשרות בודדות. אבל המכון מצביע על כך שמדובר באיום אסטרטגי, שישראל חייבת לגבש אסטרטגיה ברורה כדי לבלום את התפתחותו, לרבות בחינת האופציה למכת־מנע מקדימה על אתרי הדיוק בלבנון.
העובדה שזה לא קרה עד כה מדאיגה, וקשורה במישרין בתת־התפקוד של המערכות הציבוריות. אפשר לחסוך את ועדת החקירה שתקום בעתיד כדי לדון בנושא: מסקנותיה ידועות מראש.
מילואים תמורת לימודים
הרוחות בְּקֶרֶב רבים שסיימו באחרונה שירות צבאי קרבי והשתחררו, סערו השבוע. הרקע: החלטת צה"ל לחייב אותם לבצע 15 ימי מילואים בשנה או 180 שעות התנדבות לטובת החברה, כתנאי לקבלת מלגת לימודים.
תוכנית "ממדים ללימודים" נולדה בתקופת הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, כדי לאפשר, בין השאר, נקודת זינוק טובה יותר לאזרחות. את הכסף, כולו, גייס צה"ל ממקורות חיצוניים, חלקו מהאפוטרופוס הכללי וחלקו מקרנות (הבולטת בהן היא קרן רוטשילד). אלא שהשנה הוכפל מספר המצטרפים ל־14 אלף.
הצבא שבר את הראש מהיכן להביא את הכסף. גורם צבאי בכיר אמר שלשום שהקרנות הסכימו לממן, אבל התנו זאת בתרומה נוספת של התנדבות בקהילה. התוספת עוררה סערה: לא רק שרי הביטחון לשעבר ליברמן ובנט זעמו, אלא בעיקר הלוחמים המשוחררים. המלגה ניתנת על מה שעשו; ברגע שמתנים אותה במה שיעשו, מפר צה"ל חוזה והבטחה שנתן להם. הלוחמים צודקים. צה"ל צריך להוקיר את לוחמיו, לא להכניס להם עזים. אם הוא לא מסוגל להביא את הכסף ממקורות חיצוניים, שיממן אותם בעצמו.
מהתנהלות הצבא עולה החשד שהפרויקט הזה לא ממש חשוב לו. לפני כמה חודשים התקיים ערב הענקת המלגות ללימודים. ברוח התקופה הוא נערך בזום (בהנחיית איל קיציס). ומי לא בא? הרמטכ"ל, אביב כוכבי. המארגנים, שרצו אישיות צבאית בכירה על הבמה, נאלצו לבקש מהחייל המשוחרר איזנקוט לייצג את צה"ל.
