טראמפ וישראל: הרבה יותר מסתם תמיכה

בנאום בכנס המדיניות של אייפא"ק בשנת 2016, הכריז המועמד דאז דונלד טראמפ: "כשאני אהיה נשיא, עידן היחס לישראל כמו ל'סוג ב'' יסתיים ביומי הראשון. וכשאני אומר משהו, אני מתכוון לזה".

ברור שזאת היתה הצהרה שנועדה להקסים את הקהל, שהרגיש ששמונה שנות של ממשל אובמה היו תקופה לא פשוטה עבור יחסי ישראל-ארה"ב. סביר להניח שרוב המאזינים הניחו שאם טראמפ ייבחר לנשיאות, מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל תחזור למשהו הדומה לעידן ג'ורג' בוש או ביל קלינטון. בשני המקרים הייתה זו מערכת יחסים חמה, וממשל אובמה היווה סטייה חדה מכך. עם זאת, נראה שהביטוי "סוג ב'" לא נרשם בקהל כבעל משמעות ספציפית. 

כפי שראינו בארבע השנים האחרונות, גישתו של ממשל טראמפ לישראל הייתה שונה מבחינה איכותית מכל הממשלים הקודמים. ג'ארד קושנר הביע את ההבדל באומרו כי ממשלים קודמים ראו את היותם "פרו-ישראל" כגורם המעכב את תהליך השלום, ואילו במציאות קרה ההיפך. בנוסף, הוא ביטל את הרעיון שאמריקה היא מתווכת חסרת פניות: "אנשים השתמשו במושג כוזב ביחס לאמריקה כמתווכת 'כנה'.  אבל אמריקה אינה חסרת פניות. התפקיד של אמריקה הוא לדאוג לאינטרסים של אמריקה. ואחד הדברים המהווים בסיס מהותי למדיניות המזרח-תיכונית שלנו כדי לקדם יציבות הוא היחסים עם ישראל, ואותם אנו רוצים לחזק". 

כמה מהצעדים הבולטים שננקטו היו הכרת ממשל טראמפ בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות לירושלים, הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן, ההצהרה שההתיישבות ביהודה ושומרון אינה מנוגדת לחוק הבינ"ל, נקיטת צעדים מהירים ונחרצים באו"ם כדי למנוע החלטות אנטי-ישראליות, חוסר סובלנות כלפי מוסדות  בינלאומיים המפלים נגד ישראל, ניתוק הערוצים שישמשו את הרשות הפלשתינית לדה-לגיטימציה נגד ישראל והכרזה על ה-BDS כתנועה אנטישמית.  

ואף שממשל טראמפ תמך בישראל יותר מכל ממשל אמריקני אחר, אין בצעדיו כל חריגה מיחס של מדינה לבעל ברית קרוב:  הכרה בבירה של בעל ברית, הכרה בריבונותו על אדמות החיוניות לביטחונו של בעל ברית, מאבק דיפלומטי באלה שינסו לפגוע בו או מאיימים להשמידו - כל אלה פעולות נורמליות שכל מדינה תנקוט במסגרת תמיכתה בבת ברית.

אלא שישראל פשוט לא היתה רגילה לכך. במשך עשורים רבים, התרגלה ישראל לנורמות ויחס שאף מדינה נורמלית לא רגילה בהם. זה מה שהפך את ממשל טראמפ לייחודי בתמיכתו בישראל: הוא הבטיח, וקיים, להפסיק להתייחס לישראל כ"אזרח סוג ב'". 

רוח זו באה לידי ביטוי כששר החוץ מייק פומפיאו הודיע במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה נתניהו כי ארצות הברית תכריז על תנועת ה-BDS כאנטישמית. פומפיאו הביע את התחושה כי צעד זה אינו יוצא דופן אלא מהלך פשוט ונכון, מעין הצהרת עובדה קיימת. עם זאת, נתניהו, שרגיל ליחס כלפי ישראל כסוג ב', הדגיש עד כמה הצעד לא מובן מאליו: "זה לא נשמע פשוט. זה נשמע פשוט נפלא", אמר.

ההתייחסות לישראל כמדינה רגילה התרחבה לתחומים אחרים. זו נקודת המבט שהובילה את הנשיא טראמפ לתהייה פומבית, מדוע ישראל תאפשר לחברות הקונגרס טלאיב ועומאר לבקר בשטחה, כאשר מטרתן היחידה הייתה להשמיץ אותה. 

ממשל ביידן יביא מן הסתם שינויי מדיניות חריפים הנוגעים לישראל ולמזרח התיכון. אך אם לשים בצד את כל הפעולות שנעשו לתמיכה בישראל, הן הסמליות והן הקונקרטיות, הפרטיות והציבוריות, אחת המתנות הגדולות שמשאיר ממשל טראמפ לישראל, היא הידיעה שאין שום סיבה לקבל מציאות שבה היא נחשבת לסוג ב' בקרב האומות.

גדעון ישראל הוא מומחה לפוליטיקה אמריקנית ומחבר הספר "Broken Values" על ההקצנה של המפלגה הדמוקרטית