היום, כשמדינת ישראל נמצאת בעיצומו של מבצע החיסונים המהיר והיעיל בעולם; כשאזרחי ישראל מתחילים סוף־סוף לראות את האור שבקצה המנהרה; כאשר בעולם כולו מתחילים לדבר על סיום עידן הקורונה בעתיד הנראה לעין - הגיע הזמן להסיק מסקנות ולהפיק לקחים. לא, לא אחורה, ביחס לטיפול במגיפת הקורונה בשנה הקשה שעברה עלינו - אלא קדימה, לקראת המגיפות שעוד עלולות לפקוד אותנו בעתיד.
אלא שקודם שעונים על השאלה כיצד להיערך למגיפה הבאה, צריך לשאול לאיזו מגיפה בדיוק עלינו להתכונן? לאו דווקא מבחינת הזהות המיקרו־ביולוגית של הווירוס או החיידק שיחוללו אותה - כי אם מבחינת רמת האיום שהיא עשויה להציג.
קרוב לוודאי שהנטייה הטבעית של כל ממשלה תהיה להתכונן טוב יותר לאותו הדבר. או, למצער, להתכונן לקצת יותר מאותו הדבר. היתה לנו מגיפת קורונה שכינויה המדעי "קוביד 19"? כעת יש להתכונן ל"קוביד 30". זהו טבע האדם, להתכונן למה שחווה על בשרו.
את דפוס החשיבה הבעייתי הזה אני למד לא רק ממה שמכונה "בעיית האינדוקציה" בפילוסופיה של המדע, אלא גם מהיכרותי רבת השנים עם שירותי המודיעין. כמעט כל הערכות המודיעין יוצאות מההנחה, שמה שהיה הוא שיהיה, בשינויים כאלו או אחרים. המלחמה הבאה תהיה עותק רחב יותר, ואולי קשה יותר... של מה?
של המלחמה הקודמת.
יכולתם האמיתית של שירותי המודיעין להשתחרר מבעיית האינדוקציה ולהתריע בפני מהפכות של ממש, כלומר להתריע בפני הופעתו של הבלתי־מוכר, שואפת לאפס. ומביטחון לבריאות: אותם הכללים, ולפיכך אותם הכשלים.
בדרך לאנרכיה טוטאלית
ובכן, לאיזו מגיפה עלינו להיערך? הקורונה אכן חייבת לשמש לנו תמרור אזהרה חמור, לא רק בפני חזרתה עם מוטציה כזו או אחרת, אלא דווקא בפני אפשרותן של מגיפות חדשות בתכלית. לרוע מזלנו, הקורונה כבר גבתה מבני המין האנושי מיליוני חללים, שיבשה את אורחות החיים של האנושות כולה ופגעה בפעילותו הכלכלית של העולם כולו.
אבל למזלנו הרב היא לא איימה, לפחות עד לרגע זה, על עצם קיומה של האנושות. אחוזי התמותה מבין הנדבקים נעים בין 0.7% בישראל, הנמצאת בקצה התחתון של הסקאלה, ל־7% במדינות שבקצה העליון.
אבל כלום ניתן לשלול את אפשרותה של מגיפה קטלנית בהרבה? מגיפה שתהווה איום על חייהם של מיליארדים, ואולי אף על עצם קיומה של הציביליזציה?
תסריטים אפוקליפטיים כבר בפתח. רחוב ריק בלונדון, בחודש שעבר // צילום: GettyImages
מי שהניע אותי לחשוב על סוגיה זו היה פרופ' ארנסט מוניז, לשעבר שר האנרגיה בממשל אובאמה. מוניז, שמכהן כיום כיו"ר של ארגון המתמקד בחקר האיומים הגלובליים, פרסם לפי כשנתיים דו"ח על מוכנות העולם למגיפות חדשות.
בפגישתנו האחרונה בוושינגטון, בעת שהידיעות על התפרצות הקורונה בסין רק החלו להתפרסם, שוחחנו על האפשרות של מגיפה שונה לגמרי שתהיה בעלת המאפיינים הבאים: (א) מידבקת יותר מהקורונה, כשזמן הדגירה וההדבקה שלה טרם הופעת הסימפטומים יהיה כחודש ימים; (ב) קטלנית כמו האבולה, עם אחוזי תמותה של 50% מהנדבקים; (ג) ללא הנחות במקדמי התמותה שלה לילדים ובני נוער.
מגיפה עם מנגנון פעולה שכזה עלולה להדביק, במצב עניינים נורמלי, את רוב יושבי כדור הארץ בתוך חודשים ספורים. זאת טרם יהיה סיפק בידינו להבין את גודל האיום. מאחר שהופעת הסימפטומים והתמותה יחלו רק כחודש לאחר ההדבקה, הסוסים - כלומר הנגיפים - יספיקו לברוח מהאורווה ולהתפשט ברחבי הגלובוס לפני שהאנושות תספיק לסגור את השערים.
התסריט האפוקליפטי שאנו עלולים לעמוד בפניו ייראה כך: בשל קשרי התעופה והתחבורה הענפים בין כל חלקי העולם, המגיפה תגיע במהירות הבזק לכל נקודה בכדור הארץ, קודם שהממשלות יבינו מה מתרחש. וכאשר יבינו ויחליטו על הגבלות תנועה וסגרים, כבר לא יהיה בכך צורך. הפאניקה בציבור כבר תגיע לרמה שכזו, שאנשים ממילא יסתגרו בבתיהם מחשש לחייהם. הבעיה שעימה תצטרכנה הממשלות להתמודד תהיה הפוכה בדיוק: במקום להטיל מגבלות וסגרים, הן תצטרכנה לכפות על העובדים החיוניים לבצע את מטלותיהם, כאשר לכל יציאה מהבית יתלווה סיכון מטורף.
תפוצת המגיפה ברחבי הגלובוס תביא בתוך זמן קצר למותם של מאות מיליונים. אבל רבים אף יותר ימצאו את מותם כתוצאה מהתמוטטותו המוחלטת של הסדר הציבורי ומהקריסה המהירה לאנרכיה טוטאלית. לכן, מגיפה בעלת מאפיינים שכאלה תהא ניתנת להכלה אך ורק אם היא תאותר ותובן מייד בראשית הופעתה, ואך ורק אם מדינות העולם ינקטו באופן מיידי צעדי חירום שיהיו חריפים לאין שיעור מכל מה שהכרנו בתקופת הקורונה.
למרבה הצער, בכל מצב של תגובה מושהית במקצת, סיכויי ההצלחה של הממשלות ישאפו לאפס. העובדה שהמגיפה שאנו מדברים עליה תסכן גם את חיי הילדים, כמו האבולה, תגרום לכך ששום הורה שפוי לא יעז להוציא את חוטמו מדל"ת אמותיו.
התוצאה הבלתי נמנעת תהיה נטישה המונית של כל מקומות העבודה, כולל החיוניים, והתמוטטותם של כל מנגנוני המדינה והכלכלה. הפועלים במפעלי המזון וברשתות השיווק יישארו ספונים בבתיהם, ושרשרת הייצור ואספקת המזון תיגדע בתוך יום או יומיים. כך ינהגו גם עובדי תחנות הכוח ומערכת המים, מה שיגרום להפסקת החשמל והמים בתוך כשבוע־שבועיים. לא מן הנמנע שכך ינהגו גם רוב הרופאים והאחיות, וגם בתי החולים יינטשו.
התקווה: בינה מלאכותית
מדינה שתידרדר למצב שכזה תנסה, כמובן, להוציא צווי אכיפה לעובדים החיוניים. אלא שכבר לא יהיה מי שיאכוף אותם - כי גם השוטרים והפקחים יחששו לצאת מבתיהם, ביודעם שבכך הם גוזרים גזר דין מוות כמעט ודאי על בני משפחותיהם. בקיצור: עד מהרה יושבתו כל המערכות החיוניות, והמדינה תחדל מלהתקיים כאורגן מתפקד. במקרה הרע - האנושות תיכחד מעל פני האדמה. במקרה הטוב - היא רק תחזור לימי הביניים.
האם מדובר בגזירת גורל? האם כל שנותר לנו הוא לשבת בחיבוק ידיים ולהתפלל, שהמגיפה הבאה לא תהיה מהירה וקטלנית מהקורונה? בהחלט לא. ובתנאי שהאנושות תדע להתייחס ברצינות מבעוד מועד לאתגר הצפוי ולהיערך לקראתו.
ראשית, יש להקים מערכת ניטור עולמית שתאפשר לגלות את התפרצות המגיפה קרוב ככל שניתן לנקודת ההתחלה, ולמפות את התפשטותה בזמן אמת. מערכת שתדע לעשות שימוש במחשבי־על ובאינטליגנציה מלאכותית, תוך שהחוק הבינלאומי מחייב שיתוף פעולה מלא בין כל מערכות הבריאות, הניטור והמידע בעולם, כולל הנגשה שוטפת של הנתונים הרלוונטיים. רק כך ניתן יהיה לספק התראה מהירה וממוקדת באשר לסכנה המתקרבת.
שנית, על העולם ככלל, ועל כל מדינה כפרט, לייצר מראש יכולות של פריסת אמצעי בידוד לאורכו ולרוחבו של העולם, ולאורכה ולרוחבה של כל מדינה ומדינה, ולתרגלם מפעם לפעם. היכולת לסגור מיידית את התעבורה האווירית, הימית והיבשתית, במטרה לחלק את העולם לאיים מבודדים זה מזה, תאפשר לבלום את רצף ההדבקה, ולהגן מבעוד מועד על מקצת מהאזורים והיישובים. כתוצאה מכך, ניתן יהיה להמשיך ולתפעל באזורים הלא־נגועים מערכות חיוניות לאספקת המזון, החשמל והמים. הללו יסופקו מתוכם, במידת האפשר, גם לאזורים הנגועים, שיהיו נתונים בסגר הדוק ובמצור הרמטי.
צעדים נוספים אמורים לכלול הצטיידות מקדימה בציוד מגן מלא ויקר לעובדים החיוניים ביותר, כולל חליפות ומסיכות אב"כ, כדי שיוכלו להמשיך לצאת מבתיהם ולתפקד ללא חשש; הקמתם מראש של מרכזי מחקר רפואי וייצור תרופות וחיסונים מוגנים, באורח שיאפשר לחקור את המגיפה ולפתח חיסונים ותרופות, ועוד.
במלחמה כמו במלחמה
מדובר, כמובן, בצעדי חירום שחלקם יפגע באורח קשה בזכויות האזרח של כולנו. אבל "במלחמה כמו במלחמה", כי זה המחיר הנדרש להצלתם של מיליוני בני אדם. אם חלק מהמדינות או מהערים תישארנה, בעקבות הבידוד הגיאוגרפי הבלתי מתפשר, מחוץ לטווח פגיעתה של המגיפה - יישארו מן הסתם באותם אזורים גם מוסדות מחקר וחברות תרופות שיוכלו לשקוד על פיתוחם וייצורם של תרופות וחיסונים לנגיף.
כפי שהדגשתי, התנאי הבסיסי להצלחת ההתמודדות יהיה המיידיות. לשם כך יהיה על כל מדינה לגבש מראש את המנגנונים הביצועיים הנדרשים ולתקף אותם חוקית. מאחר שבהיסטוריה הישראלית הקצרה שלנו כבר חווינו התפרצויות מלחמתיות לא מעטות, השכלנו לפתח את האמצעים המודיעיניים והטכנולוגיים שאמורים להעניק לנו התראה מוקדמת, ולמסד את המנגנונים החוקיים שמאפשרים לנו לעבור משגרה ביטחונית לחירום ביטחוני במהירות הבזק.
הלקח המתחייב ממגיפת הקורונה, בישראל ובעולם כולו, צריך להיות מעבר להיערכות בריאותית חדשה שתאפשר, בין שאר הדברים, גם לעבור משגרה לחירום במהירות הבזק. רק כך יהיה לנו סיכוי של ממש להגן על האנושות בפני מגיפות חדשות, ולהבטיח את המשך קיומה של הציביליזציה.
ד"ר יובל שטייניץ הוא שר האנרגיה, האחראי על הוועדה לאנרגיה אטומית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו