לא צריך להיות חוקר משטרה או תחקירן בעיתון. כל בר־דעת מבין שהצלבת מקורות היא המפתח לחקר האמת. אבל ב"שוברים שתיקה" המציאו שיטה - פירוק לגורמים, נכנה אותה. קח עדות של לוחם, פטפטן ובעל דמיון פורה, ופרק אותה ל־15 עדויות, והנה יצרת "תופעה". הבא לי תקרית אחת של פלשתיני מבוגר שנורה, ספר אותה בגרסאות שונות, והרי לך שלושה קשישים פלשתינים תמימים שנהרגו. המתודה מועילה לא רק בהיבט התעמולתי, אלא גם בזה הכלכלי, שהרי כבר פורסם בעבר כי קיים מתאם מחשיד בין כמות הדו"חות שמפיק הארגון לבין התרומות שזורמות מהעולם.
במאי 2015, תשעה חודשים לאחר מבצע צוק איתן, יצא "שוברים שתיקה" בקמפיין חובק עולם שמטרתו: סיום "הכיבוש". השיטה: השחרת שמם של חיילי צה"ל ומדינת ישראל. האמצעים: כולם כשרים.
הקמפיין התבסס על החוברת "כך נלחמנו בעזה 2014", בעברית ובאנגלית, ובה 111 "עדויות" - חלקן בגיבוי ראיונות מצולמים - של כ־60 לוחמים וקצינים. מרבית העדויות, שהפרטים שבהן נותרו חסויים, הן "תיאורי אווירה", ומיעוטן דיווח על אירוע ספציפי.
הקמפיין יצר סערה בארץ ובעולם. בפרקליטות הצבאית פתחו בחקירה של עשרות מהמקרים, ובשניים מהם - לכאורה חמורים במיוחד, בחטיבה 7 בשריון ובגדוד 50 של חטיבת הנח"ל - נפתחה ברעש גדול חקירה פלילית בחשד לפשעי מלחמה. כל התיקים נסגרו כעבור ארבע שנים. האירוע החמור ביותר שנמצא כאמיתי בחקירה הפלילית היה גניבת משקפי שמש על ידי אחד הלוחמים, שנשפט וננזף.
חיילי צה"ל הם לא תמיד טלית שכולה תכלת. יש לעיתים אווירה מכוערת בצבא, וגם אירועים בעייתיים שטוב שייחקרו וימוגרו. אך הסיפורים על ירי חסר הבחנה על רוכב אופניים תמים, ירי רנדומלי לעבר אוכלוסייה אזרחית בשביל הכיף או וידוא הריגה בקשיש פלשתיני לא חמוש - כולם התבררו כבדיות. זאת, אחרי שעדותו של ירון זאב, לוחם שריון, פוצלה בחוברת ל־15 "עדויות" שונות, כשהוא סותר את עצמו שוב ושוב בחקירתו הפלילית. כך גם כששלושת הלוחמים מהנח"ל שהעידו ב"שוברים שתיקה" סתרו אחד את השני ואת עצמם.
במשרד המשפטים שליווה את החקירות באופן צמוד ובפרקליטות הצבאית התלבטו האם לשמור על פרופיל נמוך, או לפרסם את העובדה שהחקירות הפליליות נסגרו בלי שום אשמה פלילית. בסופו של דבר בחרה המערכת בשתיקה, מתוך הבנה שאין טעם לשכנע את המשוכנעים. רוב אזרחי המדינה מאמינים ממילא בטוהר המידות של צה"ל ובמערכת אכיפת החוק, ואילו כלי התקשורת בעולם יוציאו כל פרסום מהקשרו כך שיפורש נגד ישראל.
בדיית ההוצאה להורג
"שוברים שתיקה" עדיין מפרסמים את העדויות באתר שלהם, אך מדגישים שהארגון לא מעביר חומרים לאו"ם או לבית הדין בהאג. אין צורך. הם הרי מפרסמים אותם מעל כל במה אפשרית, כולל למשל הקראת עדויות על ידי מנכ"לית לשעבר של הארגון בכנס באיחוד האירופי. אגב, פאטו בנסודה, התובעת הראשית של בית הדין בהאג, הודיעה ב־2015 שאם ישראל לא תעביר חומרים לבית הדין הם ייעזרו בעדויות של "שוברים שתיקה".
בארגון עדיין מתעקשים שחשפו אירועים אמיתיים. מסבירים שרק טבעי שגרסה הניתנת בחקירה ולאחר ייעוץ משפטי תהיה שונה מן העדות שניתנה להם תחת רצון חופשי. לטענתם האירועים התרחשו, רק קיבלו פרשנות שונה ומעטפת של זהירות משפטית. לכאורה יש בטענתם היגיון. מה גם שהעדויות שהביאו לא הומצאו יש מאין. כמו כל בדיה משכנעת, יש בתוכם גם רסיסי אמת.
הנה המחשה איך זה עובד. מתוך עדות מספר 86: "התקרב בחור זקן, הבחור שהיה בעמדה - לא יודע מה עבר עליו, ראה אזרח, ירה עליו, לא פגע כל כך טוב. האזרח שכב שם, התפתל מכאבים. לכולם הבהב בראש הסיפור ההוא (קודם לכן בעדותו תיאר העד כי החיילים תודרכו על זקן נושא רימונים שניסה לפגוע בכוח אחר).
"אז אף פרמדיק לא רצה ללכת לטפל בו. לכולם היה ברור שאחד משני דברים קורים עכשיו: או שנותנים לו למות לאט או שגואלים אותו מייסוריו. בסופו של דבר גאלו אותו מייסוריו, בא D-9, הרים עליו סוללה וככה גמרו את הסיפור הזה. בשביל לא להתחיל להתעסק אם הוא ממולכד או לא ממולכד, זה באמת לא עניין אף אחד באותו רגע, מגיע D-9, מרים סוללה על הגופה שלו וזהו".
מן העדות הזאת ומשתי עדויות נוספות שפרסמו "שוברים שתיקה" משתמע שחיילי צה"ל הוציאו להורג אדם חף מפשע במתכוון, או לחלופין הרגו זקן פצוע ללא סיבה ונמנעו מלהעניק לו סיוע רפואי, או לחלופין קברו את הזקן חי באמצעות D-9. האופציה האחרונה והמזעזעת, שממנה מנסים ב"שוברים שתיקה" להתנער כעת, משתמעת מן העדות, כך לפחות הבינו גם חוקרי מצ"ח, כפי שניתן לראות מתמלילי החקירות. בהתאם למתודת הפירוק לגורמים ניסו ליצור את הרושם שמדובר בשלושה אירועים שונים, ולא באירוע אחד עם כמה גרסאות שונות וסותרות.
מי שחשף לציבור מה באמת קרה באירוע הזה הוא ארגון "עד כאן", שצוות תחקירנים ומשפטנים שלו עמל כבר שנים להגיע לחקר האמת. השבוע הוציאה מחלקת המחקר של הארגון חוברת באנגלית ובעברית תחת הכותרת: "כוחותינו משיבים אש" - חובת קריאה לכל מי שרוצה להבין לעומק איך נולד שקר ואיזה נזק אדיר גרמו "שוברים שתיקה" לישראל.
שיטות התחקיר של "עד כאן" מסורתיות יותר, לעומת המתודות המתקדמות מעידן הפוסט־אמת של "שוברים שתיקה". שם מאמינים כי עבודה סיזיפית של הצלבת עדויות ואיתור סרטונים מזמן אמת הם דרך בטוחה ליצירת תמונת מציאות קרובה ככל האפשר אל האמת. לטענת "עד כאן", מניתוח העדויות של "שוברים שתיקה" ניתן להסיק כי עדות 86 היא עדות שמיעה, כלומר העד לא נכח באירוע, וששני העדים האחרים נכחו רק בחלק ממנו.
הרקע שעושה את ההבדל
"עד כאן" ראיינו עשרה חיילים וקצינים שנכחו באירוע, כולל החובש שטיפל בפצוע והרופא שקבע את מותו, ואיתרו סרטון שצולם ממצלמת הקסדה של אחד מקציני ההנדסה. חשוב יותר, הם הביאו בהרחבה את הרקע שהוא כה קריטי להבנת הסיפור.
"במהלך המבצע", סיפר סא"ל בצלאל שנייד, מפקד גדוד 932 של הנח"ל, בראיון ביולי 2015 ללילך שובל ב"ישראל היום", "מצאנו פלשתיני מבוגר, בן כ־60, שוכב פצוע על הרצפה, בוכה מכאבים. טיפלנו בו על ידי צוותים רפואיים, נתנו לו לשתות מהמים שלנו... היינו צריכים לגלגל אותו כדי להרים אותו לאלונקה. ראינו שני רימוני יד מתחת לגב שלו. נתתי לכולם פקודה להתרחק, והזמנו את הסהר האדום כדי שימשיכו לטפל בו. אחרי דקות ספורות הוא הכניס את היד שלו מתחת לגוף, צעק אללה אכבר וזרק רימון. רק אז הרגנו אותו. וזו רק דוגמה למה הם ערכי צה"ל".
בעקבות המקרה קיבלו כלל החיילים פקודה ספציפית להיזהר מהתקרבות חשודה של זקנים. לאחר מכן, חיילים שהיו בעמדת הגנה ותצפית בבית חנון, במבנה שכונה "בית המג"ד", זיהו פלשתיני מבוגר המתקרב אל הבית בצורה מחשידה. תחקיר "עד כאן" חושף מה קרה מכאן ואילך. הכוח ששהה בבית החל בנוהל מעצר חשוד שנמשך כמה דקות. לאחר שהפלשתיני המשיך להתקרב אל הבית ירו החיילים כמה יריות סמוך אליו כדי להרתיעו, אך הוא המשיך להתקרב והחיילים ירו ברגלו. הפלשתיני שנפצע התיישב בפתח המבנה, ולמרות האזהרות בערבית שלא יזוז - הוא זז בצורה חשודה.
סגן מפקד הפלוגה, מפקד הכוח בשטח, חשש שהפלשתיני מנסה לפוצץ מטען ונתן פקודה לירות בו. הפלשתיני נורה ונפל סמוך לפתח המבנה. הסרטון מראה איך קצין מכוח ההנדסה ששהה במקום ניגש לבדוק אותו ולוודא כי אין עליו אמצעי לחימה, זאת למרות שחייליו צועקים לו לא להתקרב מחשש שהוא ממולכד. כשהתברר כי הפצוע אינו חמוש, חובש שהיה בכוח הנח"ל החל לטפל בו, כפי שניתן לראות בסרטון. במקביל הזעיק הסמ"פ את הרופא הגדודי, שעם הגיעו למקום קבע את מותו של הפלשתיני. מאחר שהסמ"פ לא קיבל הנחיה ברורה מה לעשות עם הגופה, עטפו אותה החיילים בשמיכה והזיזו אותה הצידה, כדי שלא תאבד תוך כדי הקרבות. הוא העביר את הפרטים שהיו בתעודת הזהות שנמצאה עליה לחמ"ל הגדוד כדי שיידעו לזהות את המת ולתחקר את האירוע, ולאחר מכן הזמין D-9 כדי שיכסה אותה בחול.
כבוד המת נשמר
"לא נכון היה להשאיר את הגופה כך, זאת פגיעה בכבוד המת וגם לא טוב שחיילים יעברו כל פעם ליד גופה", אמר תוך כדי אימון מילואים השבוע רב־סרן אורי שפירא, שהיה אז המ"פ. "הגעתי לאירוע עם סיומו ותחקרתי אותו. הירי היה מוצדק. בעיניי הוא התבצע מאוחר מדי, בשעה שהזקן כבר היה קרוב מאוד אל החיילים ועלול היה לסכן את הכוח. נפגעתי מהפרסומים של 'שוברים שתיקה', שדיברו רק עם חיילים ולא עם דרג פיקודי.
"באופן אישי לא הצטרפתי לתביעת הדיבה כנגד הארגון, כי אני חושב שכמפקד התפקיד שלי אחר. אני מארגן מפגש לוחמים, מתוך רצון ללבן את הדברים עם החיילים, גם אלה שהעידו בשוברים שתיקה. הם לוחמים טובים שכמו כולם סיכנו את חייהם. לצערי, הם הבינו לא נכון את האירוע".
הסמ"פ, שגם עימו שוחחתי אך ביקש להישאר בעילום שם, אימת את הפרטים כפי שהובאו בחוברת של "עד כאן". הוא גם הדגיש שדאג לסמן את המקום שבו כוסתה הגופה באמצעות שלט עם פרטי המת, כדי שיידעו שטמונה שם גופה ויוכלו לקבור אותה כראוי אחרי סיום הלחימה.
ארגון "עד כאן" הגיש יחד עם החיילים שנחשדו לשווא בפשעי מלחמה שתי תביעות דיבה נגד "שוברים שתיקה" באמצעות עוה"ד צור פלק, מיכאל דבורין ורון לוינטל. הראשונה הוגשה גם נגד ירון זאב. חשיפת זהותו סותמת את הגולל על אחד הכלים המרכזיים של "שוברים שתיקה" - איסוף עדויות אנונימיות. המשמעות היא שמכאן ולהבא יידע כל לוחם צה"ל שלא יוכל עוד להישאר באלמוניותו.
טוב שיוקם מערך אלטרנטיבי ל"שוברים שתיקה", כזה שישמור על טוהר הנשק גם בלחימה מורכבת מול ארגון טרור הפועל מתוך וכנגד אוכלוסייה אזרחית. המערך, אזרחי או צבאי, צריך לכלול מנגנון שיעודד את חיילי צה"ל להגיש תלונות אנונימיות על אירועים חריגים שאינם עולים בקנה אחד עם החוק או עם ערכי צה"ל.
ואם כבר בערכי צה"ל עסקינן, מדינת ישראל פספסה בשש וחצי השנים האחרונות את ערך הרעות הקובע שלא משאירים חיילים בשדה הקרב. הדר גולדין ואורון שאול נשלחו להילחם בעזה על ידי המדינה. הם חללי צה"ל שזכרם מחולל. טרם השלמנו את חובתנו המוסרית להשיבם הביתה.
תגובת "שוברים שתיקה": "אנחנו מודים ל'עד כאן' על העיסוק המחודש בעדויות מצוק איתן ומזמינים את כל מי שרוצה לדעת יותר לקרוא את חוברת העדויות שלנו, במקום לסמוך על הפרשנויות המופרכות.
"העדויות מפורסמות באנונימיות בדיוק בגלל ארגונים כמו 'עד כאן', שרודפים חיילים וחיילות שבחרו לספר לציבור איך נראה כיבוש. כמו בפעמים קודמות, גם הפעם נפרק את השקרים בבית המשפט. כך, למשל, כל מה שנדרש כדי להפריך את טענת ה'קבורה בחיים' הוא לקרוא את העדות עד סופה. גם הסרטון המדובר שימש את עבודת התחקיר שלנו כבר ב־2015 ואינו סותר את העדויות".
