1. זר לו היה נקלע אתמול לאצטדיון בנתניה, לא היה מאמין שבישראל השתולל נגיף הקורונה. המסיכות הן בגדר המלצה, הסיגריות הן חובה, וגם הנשיקות אחרי כיבוש שער. חלפה בסך הכל שנה, אבל כלום לא השתנה.
אז מה אם רוב האנשים ביציע הרבה זמן לא ראו כדורגל מקרוב - כשאתה חוזר הביתה, למגרש, אתה לא באמת מרגיש שאי פעם עזבת. ורק דבר אחד מזכיר לנו שאנחנו בכל זאת אחרי מגיפה: היעדרם של הילדים והילדות מהיציע עוד יגרום לכך שנאבד כאן דור שלם של חובבי כדורגל, שיתרגלו לצפות במשחק בטלוויזיה. חוויה לא קלה בכלל כשמדובר בכדורגל ישראלי.
תחזירו את הילדים למגרשים - ועכשיו. אף שעל המגרש התרחש משחק נוראי, האדומים חגגו על הדשא כאילו זכו בדאבל. בועז תושב, הבעלים הפחות מוכר של הקבוצה, מיהר להבהיר לכל המערכת, מהמנכ"לית ועד לאחרון השחקנים, שהפועל רחוקה מלהישאר בליגה. אך על פי האופוריה בחדר ההלבשה אחרי הניצחון על חדרה, ספק אם מישהו באמת הקשיב לו.
2. ביום שישי נערך משחק קריטי בליגה הלאומית, בין הפועל ר"ג לאחי נצרת, שהסתיים בהשתוללות קטנה ולא רלוונטית של האורחים המאוכזבים מכך שלא הצליחו להעפיל לפלייאוף העליון. אתרי הספורט תיארו זאת כקטטה נוראית והגדירו את האירוע בושה אמיתית. ואז הגיעו התמונות, וראינו שוב שאם לא היה מדובר בנצרת, ספק אם היו כולם נוהרים לעשות הר מעכבר.
3. הרבה ביקורות, לעיתים גם שלי, נשמעו על הקולגה מהעיתון שאתם מחזיקים כאן עכשיו. אורי אוזן מלהטט בין פרשנות טלוויזיונית, השתתפות בפודקאסטים של ספורט לאימון של מחלקת הנוער של הפועל ת"א.
השבוע הדברים התנגשו, ואוזן, רגע לפני משחק הדרבי בליגה הנוער, יצא לפרשן את משחק הנבחרת במולדובה. אתמול, אף שנעדר במהלך השבוע, הילדים שלו הביסו את מכבי ת"א 1:3. אוזן לא אשם שהוא במצב הזה, הרי הנהלת הפועל אפשרה לו לעסוק בדברים נוספים, כי אין באפשרותה לשלם לו שכר שבעיניו הוא ראוי. דברים כאלה יש רק בכדורגל הישראלי, ומה שתמיד משעשע, זה שבסוף ברמתו הנוכחית של הספורט שלנו, כנראה שמאמני נוער ברמתו של אוזן הם באמת דבר נדיר.
