"כשותף אסטרטגי בולט של ארה"ב, היחסים הדו־צדדיים עם ישראל מרכזיים ביציבות ובביטחון האזוריים. בפגישתנו, אישררתי באוזני שר הביטחון גנץ שהמחויבות שלנו לישראל נמשכת ומשוריינת כברזל".
כך הצהיר שר ההגנה האמריקני, לויד אוסטין, בפתח ביקורו בישראל ביום ראשון. דברים כמעט זהים אמר למחרת בסיום הביקור, כאשר לצידו רה"מ נתניהו. מילה אחת נעדרה מדבריו: אף שהבכירים הישראלים הזכירו במפורש את האיום מאיראן, השר האמריקני התעלם מקיומה ולא נקב בשמה.
לכאורה היה זה ביקור חגיגי, סיבה למסיבה. שלושה חודשים לאחר שג'ו ביידן נכנס לבית הלבן, וכאשר בכיריו ממעטים בנסיעות עקב הקורונה, סוף־סוף הגיע לארץ נציג רשמי מטעמו. אוסטין גבה הקומה התקבל בשטיח אדום ובתרועת חצוצרות בקריה, נפגש עם כל הצמרת הביטחונית ועם רה"מ נתניהו. הוא ירד עם מארחו, שר הביטחון בני גנץ, לבסיס חיל האוויר בנבטים כדי ללמוד על פעילות מטוסי האף-35 ומערכת כיפת ברזל. בירושלים הניח זר ביד ושם ועלה להר הרצל, לכבד את זכר חללי צה"ל.
לכאורה, הכל עבד על פי הטקס. אך למעשה, העיקר היה חסר. בשעה שאוסטין ומארחיו דיברו נימוסין, כוחות עלומים המיטו אסון על הכור הגרעיני של איראן בנתנז. בהתגרות בוטה לא פחות - גם באיראן וגם בארה"ב - מיהרו גורמים ישראליים להדליף, בעיצומו של הביקור, שיד ישראל היתה במעל. לפעולה קדמה הפגיעה בספינת הביון האיראנית בשבוע שעבר בים סוף, דקה לפני שאוסטין נחת בישראל.
לפעילות הצבאית המיוחסת לישראל נגד איראן, מצטרפת המחלוקת המדינית הקשה בין האמריקנים לבין ישראל על הסכם הגרעין עם איראן. אוסטין הגיע ארצה בימי ההפסקה הקצרים בין הסבב הראשון והשני של שיחות וינה - המפגשים בין ארה"ב והמעצמות לבין איראן, שבהם דנים הצדדים כיצד להחזיר למסלול את הסכם הגרעין של אובאמה, שממנו פרש כזכור דונלד טראמפ.
ישראל שוללת את ההסכם ואת הגישה האמריקנית, וסבורה שהיא רעה לעולם ולאזור. אך האמריקנים להוטים לחזור אליו. הם נסוגים מקו הגנה אחד למשנהו, ומההבטחות הקשוחות שהשמיעו רק לאחרונה על תנאים שיציבו לאיראן בטרם ישובו להסכם. גם פער זה נעלם מההתבטאויות הפומביות של המנהיגים הישראלים ואורחם. נשף המסיכות נערך לא בירושלים ובוושינגטון, אלא בנתנז ובווינה, ובחסותו מתרחבים הפערים בין ישראל לארה"ב.
לא גידול, פצע
יום למחרת פיצוץ המערכת החשמלית של הכור בנתנז הצהיר שר החוץ של גרמניה, הייקו מאס, כי "ההתפתחויות לא יתרמו" לשיחות בווינה. דברים דומים אמרו בכירים באיחוד האירופי, שכמו גרמניה וארה"ב, לוקח חלק בשיחות. כך שהפעולה לא רק הוציאה מכלל פעילות את המערכת החשמלית בכור, אלא אף שיבשה את המהלך האסטרטגי המז'ורי שארה"ב ובעלות בריתה במערב מעוניינות בו, וסופו בחזרה להסכם.
הפעילות הישראלית משבשת את הסדר הבינלאומי כפי שביידן היה רוצה לעצב אותו. בעיית איראן נמצאת לכל היותר בסוף החמישייה השנייה של סדר יומו של הנשיא. יש לו מגיפה לנהל, כלכלה לשקם, חברה לרפא, גבול לסגור ואלפי מינויים לאשר (הפקק באישור המינויים הוא הסיבה לעיכוב במינויו של שגריר אמריקני בישראל). בזירה הבינלאומית, האיום הסיני מטריד את הבית הלבן הרבה יותר מהמתח מול טהרן.
בראייה האמריקנית, איראן אינה גידול סרטני שיש להסיר בדחיפות, אלא פצע שמכסים זמנית בפלסטר. ישראל לא מאפשרת לעצור את הדימום, ואפילו משאירה טביעות אצבע וטורחת להדליף לתקשורת העולמית על מעשיה.
במה שנראה כמדיניות מכוונת, ישראל מותחת את העצבים האיראניים עד כדי ניסיון לגרור את האייתוללות למלחמה. הודעתם חסרת התקדים על העשרת אורניום ברמה של 60 אחוזים, מעל ומעבר לכל מה שראינו מאז החל פרויקט הגרעין האיראני, היתה תגובה להתרברבות הישראלית. וכששני הצדדים מטפסים גבוה יותר, סכנת המלחמה קרובה. מי אמר זאת? לא אחר מאשר הרמטכ"ל אביב כוכבי. בהתבטאות מדהימה, גילה השבוע כוכבי כי בעוד חודש צה"ל ייצא לתרגיל מלחמה חסר תקדים בהיקפו. בניגוד לכל הודעה רגילה של צה"ל כי "תרגילים הם רק תרגילים ואינם קשורים למצב הביטחוני", כוכבי אמר את ההפך.
"בעוד כחודש נקיים תרגיל בהיקף שטרם בוצע עד כה. חודש שלם של מלחמה, שבמסגרתו נתרגל את היכולות. אנו עומדים על המשמר בכושר התקפי משופר המוכן בכל רגע להפוך מתרגיל לאמת", הצהיר הרמטכ"ל באחד מטקסי יום הזיכרון. אין התגרות מפורשת מזו.
לדלג מעל המבוכה
מבחינת האמריקנים, מלחמה במזרח התיכון היא הדבר האחרון שנחוץ עתה. ביידן חושש שייאלץ להתערב לטובת ישראל (אובאמה, שפעל בנסיבות דומות, כתב בספרו שהחשש מכך שישראל תגרור אותו למלחמה היה שיקול מרכזי בהחלטותיו). כלומר, בו בזמן שאוסטין כיבד את ישראל בנוכחותו, ישראל עשתה הכל להרוס את המדיניות של מעצמת העל שבשמה נשלח.
במונחים דיפלומטיים זו בהחלט סטירת לחי בפרצופו של האורח. לא פלא, אפוא, שבני גנץ הגיב בעקיצה די אלימה לשאלה שהפנה לשר האמריקני כתב חדשות 13 אור הלר על הפיצוץ בנתנז. "אני אוריד לך ת'ראש", אמר גנץ להלר בעברית, כשאוסטין לצידו. מהמבוכה הזו שני הצדדים נמנעו במפגיע לאורך כל הביקור.
האמריקנים לא להוטים לחזור להסכם הגרעין כי זווית מבטם על האיום מטהרן שונה בתכלית מזו הישראלית, אלא כי הממשל הדמוקרטי מחזיק בהשקפת עולם שונה על הסדר העולמי. "הממשל רוצה להבליט את הניגוד בינו לבין טראמפ, שדגל בבדלנות אמריקנית, אבל גם מאמין שצריך לפעול עם הקהילה הבינלאומית", אומר גורם ישראלי שנמצא בקשר רציף עם הבית הלבן. "הם חוזרים לארגונים הבינלאומיים ולהסכמים, מסירים את העיצומים מהתובעת בהאג ופועלים לקרב את מדינות אירופה שטראמפ הרחיק. גם את השאיפה שלהם לחזור להסכם הגרעין צריך לראות בהקשר זה. זה לא מכוון נגדנו", מוסיף הפקיד הישראלי.
החיבוק הזה אינו משכנע את מקבלי ההחלטות בישראל. לכל המערכת המדינית והביטחונית ברור שנזקי הסכם גרעין עולים על תועלתו. אם ארה"ב תשוב אליו, איראן תמשיך להתקדם במסלול הגרעיני, שעל פיו תזכה במיליארדי דולרים שיוזרמו לארגוני החסות שלה, וגם תפתח את צבאה על טיליו. עם כל הכבוד לאמריקה, לאיש בישראל אין נכונות להשלים עם מצב שכזה.
לכך כיוון נתניהו בנאומו ביום השואה בשבוע שעבר, כשאמר כי "גם לידידינו הטובים ביותר, אני אומר: שלא תהיה שום טעות. הסכם עם איראן שיסלול את דרכה לנשק גרעיני - נשק שמאיים עלינו בהשמדה - הסכם כזה לא יחייב אותנו כהוא זה". יריביו של נתניהו תקפו אותו על דברים אלה, אך המסר הועבר. ישראל תנקוט פעולות ממשיות כדי לבלום את הגרעין האיראני, גם אם ארה"ב, ידידתה הגדולה, תתנגד לכך.
