העורך ביקש ממני משהו קליל השבוע. ומה הכי רחוק מקואליציה, רע"מ, בנט, לפיד וביבי? מה יותר רחוק מתיקי האלפים וכל השנאה וחמיצות הנפש? עב"מים וחייזרים. כי איך אומרים, כל החלל הגדול בלי איזו נוכחות חיה או איזה פיצול כוכב זה ממש בזבוז של מקום.
במסגרת חוק חופש המידע האמריקני, שחרר החודש הפנטגון חומרים על עב"מים שמסעירים את חובבי הז'אנר. בחצי השנה הקרובה אמור הפנטגון להגיש לקונגרס דו"ח מלא בנושא חוצנים, ויש לציין שקיים עניין רב ברשת בעקבות סרטונים שצולמו על ידי הצי האמריקני, שבהם נראה כלי טיס יוצא דופן חג סביב להק מטוסים של הצבא האמריקני. אני לא מרודפי החוצנים, אין בי תשוקה לעב"מים ומעולם לא הייתי טיפוס של "מסע בין כוכבים" או של ספרי אסימוב. סטנלי קובריק, שביים את "אודיסיאה בחלל", אמר שכל אפשרות בדמיון שלנו יכולה להיות מציאותית. יכול להיות שיש ציוויליזציות פסיכוטיות או תרבויות דקדנטיות שהעלו את הכאב לרמת אסתטיקה ועלולות לחמוד את בני האדם כגלדיאטורים או כחפצים לעינוי, אולי יש תרבויות שירצו אותנו לגני חיות, לניסויים מדעיים, כעבדים או אפילו כאוכל. קובריק טען שהוא אופטימי, אבל אי אפשר להיות בטוחים.
הצצתי בסרטונים המוזרים של הטייסים האמריקנים וחשבתי לעצמי שמילא היה מדובר באיזה "הילי בילי" אמריקני שעישן קריסטל מת', גר בטריילר פארק וראה חייזרים. אבל מה נגיד על טייסים מקצוענים או אפילו על אסטרונאוטים שראו עב"מים?
מאז ראשיתם, הביטו בני אדם מוקסמים בירח, ביקשו לגעת בו, להכיר מקרוב את הידיד החיוור המלווה את הלילה. דתות סגדו לירח, משוררים התפייטו על בדידותו, ובלילות זרועי כוכבים, אוהבים הביטו בו מאושרים וחבוקים.
מתוך שישה מיליארד אנשים בעולם, רק 12 מתוכם זכו לדרוך על הירח ולהשקיף על הארץ ממרחק של מאות אלפי קילומטרים. רבים חשו שהחוויה שינתה אותם. מתוכם לפחות ארבעה טוענים שראו משהו אחר בחלל.
אדגר מיטשל, אסטרונאוט אפולו 14 שנחתה על הירח ב־1971, טען שביקורי חוצנים בכדור הארץ כוסו והוסתרו על ידי הממשל ועב"מים הם אמיתיים.
בסרטו של דיוויד סינגנטון, "בצל הירח", מספר האסטרונאוט ג'ין קרנן שהשתתף בטיסה האחרונה לירח, שהפך אחרי המסע לירח מאתיאיסט מושבע למאמין ברעיון של כוח גדול. "אני מרגיש שהעולם הזה יותר מדי יפה מכדי להיות תאונה מקרית, חייב להיות משהו גדול מאיתנו".
ואלו האסטרונאוטים הפושטים, לא השמנת. מה תגידו על חלוצי החלל האמיתיים וחוויותיהם החוצניות? ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו הראשונים להציב רגל אדם על הירח.
רק 40 שניות הפרידו בין ההצלחה הפנומנלית של תוכנית החלל האמריקנית לבין כישלון צורב. בשל תקלת מחשבים מוקדמת, אפולו 11 התקשתה למצוא מקום לנחיתה. לצוות נותרו 40 שניות לבצע נחיתה, ולא - החללית היתה מתרסקת על הירח ומתלקחת. ארמסטרונג הנחית ודיווח "יוסטון, כאן בסיס שלווה, הנשר נחת". כידוע, ניל ארמסטרונג הקדים את באז אולדרין ביציאה לירח ונכנס להיסטוריה עם השורה המפורסמת שלו, "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". זה לא משנה שהמשפט היה מתוכנן, התזמון והמקום שבהם נאמר הפכו אותו לאחד המשפטים מעוררי ההשראה בהיסטוריה.
אולדרין, נפש פואטית שכמותו, שאף הוא הונצח בצילום המפורסם, לחש: "שממה, שממה מפוארת". לירי ויפה, אבל פחות מעורר השראה. מה שנכון לירח נכון גם לסהרה. אבל אולדרין זכה לחוויות נוספות בחלל, שמאוחר יותר דרדרו אותו למרה שחורה ולאלכוהוליזם. בראיון שערך המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" עם אולדרין לרגל חגיגות 40 שנה לנחיתה על הירח, הוא סיפר כיצד "הבזקים מוזרים ולא מוסברים חדרו לחללית, לקסדות ולמוח שלנו".
לטענתו, גם ניל ארמסטרונג חש בנוכחות הזרה. "זה היה בטוח בתוך המעבורת, מפני שהחלונות והפתחים היו סגורים. דיווחנו על זה לאנשים בתחנת החלל כשחזרנו. הצוות שהיה על הטיסה שאחרינו ידע על התופעה. כשהם טסו לחלל הם דיווחו שהם ראו את ההבזקים - כשעיניהם היו סגורות... חלקיקים מסתוריים חדרו לחללית, לקסדות, לעיניים ואפילו למוח", סיפר אולדרין למראיינים ההמומים. "זו דוגמה להתנהגות החלקיקים שיש שם, בחלל - במסלול של האסטרונאוטים למאדים ולכל החלל החיצון. כשהם פוגעים לך במוח, אתה מאבד תאי זיכרון. זה היה אחד הדברים המוזרים שראיתי".
סופר המד"ב ארתור סי קלארק קבע "או שאנחנו לבד ביקום או שאנחנו לא. שתי האפשרויות מפחידות באותה מידה". אני לא בטוח. לא מספיקים לנו שיעים על הגדרות וקורונה?
אני לא ראיתי עב"מים. מה שכן, לפני כמה שנים פנתה אלי גברת בטלפון וטענה שחייזרים חטפו אותה בפתח תקווה, ראש המוסד דורש ממנה לשתוק, ואם אני, כעיתונאי, יכול לפרסם את הסיפור. התקשיתי להבין מה יש לחייזרים לחפש בפתח תקווה והייתי טרוד, אז נפנפתי אותה. חבל, אולי פספסתי את סקופ חיי.
מאוחר יותר עיינתי במחקר של המרכז האמריקני לחקר עב"מים. מחקר מטריד ומזעזע, שטוען כי במהלך המאה ה־20 יותר מ־14 אלף נשים אמריקניות נחטפו ועברו מסכת ניסויים רפואיים והתעללות מינית בידי חוצנים. על פי המחקר, הדרך היעילה ביותר למנוע חטיפה על ידי חייזר היא שינה על הבטן. אני מרשה לעצמי להוסיף, כי מעבר לעצה לשכב על הבטן, רצוי גם לא לשכוח לקחת בזמן את התרופות.
לאחר קריאת עשרות עדויות הגעתי למסקנה: אנשים שנתקלו בחייזרים טוענים כי פגשו יצורים אפורים או ירוקים בעלי מרקם של סמרק כזה או אחר. יש בינוניים, יש זעירים ויש נפילים. בחלק גדול מהמקרים, החוויה כוללת בדיקה פולשנית כזו או אחרת ולפעמים גם מגע מיני כפוי. בכל הדיווחים, פרט אחד חזר על עצמו - החייזרים רזים.
האם קיימת אפליה בין־גלקטית האוסרת על חייזרים שמנים לפגוש יצורים אנושיים הסובלים מהפרעה אישיותית? לא חושב, לא נראה לי שבחלל יש עניין של שמנופוביה. אני מניח שזה קשור לדימוי השכיח בקולנוע שהשתכפל במציאות.
ולמה בקולנוע החוצנים רזים? כי חוצנים שמנים פחות מאיימים. חייזר עב כרס ומרובה פימות שנוחת על כדור הארץ יחפש שווארמה, לא להשתיל אשכים על מצח של קוסמטיקאית מפתח תקווה. אי לכך ובהתאם לזאת, יש לשער שההוכחה לחיים אינטליגנטיים אי שם ביקום המתפשט היא שאף אחד מהם עוד לא ניסה ליצור קשר.
