בצד של מי אתם, רשות מקרקעי ישראל?

זה סיפור על בחור בשם אביה, חקלאי מקיבוץ מורן, ששוכן ליד העיר כרמיאל בגליל.

אביה מנהל כבר שנים את עדר הפרות של היישוב, עדר שפרוס על פני אלפי דונמים של אדמות מדינה, שומר על ריאה ירוקה ועל הציונות הגלילית. הכל ברישיון ולפי חוק, הכל בדיוק לפי הספר, הילדים הטובים של הגליל.

בוקר אחד התעורר אביה לבשורה המרה, שלפיה רשות מקרקעי ישראל, רמ"י, החליטה לקחת ממנו מאות דונמים של שטח - ולתת אותם לאדם אחר. אותו אדם הוא תושב כפר שכן, עבריין מורשע שהטיל במשך שנים אימה על בעלי עדרי הבקר בגליל, וספציפית על קיבוץ מורן ועל אביה עצמו.

הזוכה המאושר הוא לא סתם עבריין. הוא לא הורשע בגין עבירות תנועה, נניח, אלא בגין עבירות של פלישה לשדות מרעה, גניבה של עדרי בקר, קשירת קשר לפשע, שיבוש הליכי משפט ותקיפת שוטר. רשימה מפוארת של פשיעה חקלאית.

וכך, הילדים הטובים של הגליל גילו שהעבריין מקבל פרס על עבריינותו על ידי לא אחרת מאשר רשות מקרקעי ישראל.

התשובה של רמ"י לא פחות מדהימה: "עברו של המבקש... לא אמור להוות שיקול מכריע בקבלת ההחלטה". צדיק ורע לו, רשע וטוב לו - ומדינת ישראל אוכלת את עצמה ואת טובי בניה.

רמ"י היא הגוף שמטפל בפועל בניהול קרקעות הלאום בישראל. יש לה הרבה כוח בקביעה וביישום של מדיניות, והיא כפופה לשר השיכון גולדקנופף. הרשות והיושב בראשה, המנכ"ל ינקי קוינט, היו השבוע מוקד לביקורת חריפה מצד השרים ואף ראש הממשלה.

כדאי לעצור ולשאול אם אין עשן בלי אש (רמז: כנראה יש אש), כי בפועל, המדיניות של רמ"י אוכלת לנו את הגליל.

"זה שנים ארוכות שמוסדות התכנון ורמ"י נוקטים מדיניות המיטיבה בעיקר עם יישובי המיעוטים בגליל", כתב השבוע השר שיקלי במכתב בהול לממשלה, והציג נתונים מבהילים על התכווצות יישובים יהודיים בגליל עד לכדי סגירה של גני ילדים בחלקם. אין מקום לגור, אין מקום להתחדשות ולמשפחות צעירות, והיישובים גוועים לאיטם. בראייה רב־שנתית, זו קטסטרופה של ממש.

שר הביטחון גלנט האשים את רמ"י כי הם "מספסרים בקרקע בלי שיקול ציוני", ורה"מ נתניהו הוסיף כי "אלה נתונים מטורפים עם השלכות לאומיות קטסטרופליות... לא הגיוני שקרקע תימכר ב־100 אלף שקלים ביישוב ערבי, ובמיליון שקלים ביישוב יהודי צמוד".

דוגמאות יש למכביר. קחו שני יישובים מאזור חיוג כרמיאל: כמון וכמאנה. מטרים ספורים מפרידים בין היישובים, וההפרש בעלות הקרקע למגורים מבהיל. בכמון היא עומדת על כמיליון שקלים בממוצע למגרש, ואילו בכמאנה מגרש יימכר בכ־150 אלף שקלים. כמון וכמאנה נמצאים באותו אזור גיאוגרפי, תחת אותה מועצה אזורית, שניהם על אותה שלוחת גבעה, אבל כמון הוא יישוב יהודי, ואילו כמאנה - ערבי. כך גם בקורנית וביישוב דיר חנא, ביישוב טל־אל מול שכניו הערבים, ועוד ועוד.

היישובים הופכים לפנינה בלתי ניתנת להשגה ולא תמיד שווה את המחיר, וכך הם מזדקנים ומתייבשים. זה כמובן משלב בתוכו פרמטרים נוספים, אבל לא נראה כלל שמה שמוביל את רמ"י אלו שיקולים של ציונות.

ואני? קטונתי. סיפור הקרקעות והמגמות הדמוגרפיות בגליל הוא נושא סבוך ורצוף אינטרסים של גורמים רבים. מה שאני יודעת בביטחון הוא שדווקא המקרה הקטן הזה, של אביה החקלאי, חייב להעיר אותנו.

השרים, ובעיקר ראש הממשלה, חייבים להתוות מדיניות ולהוביל את רמ"י, ולא ההפך. גם במקרו וגם במיקרו. כי אם ברשות מקרקעי ישראל יכניעו את אביה, זה לא יהיה נזק אישי לחקלאי או נזק מקומי לקיבוץ, אלא נזק היקפי לשלטון החוק ולמדינת ישראל. וכן, גם לציונות.