העולם מסרב לבחור צד

עשרות בשנים, מנהיגים ומדינות ברחבי העולם החזיקו בדעה כי הסכסוך הישראלי־פלשתיני הוא מקור בעיותיו של המזרח התיכון, ומהווה גורם עיקרי לחוסר היציבות השורר בו וגם לטרור הזולג ממנו לחלקים אחרים בעולם. מכאן יובן הלחץ שהופעל על ישראל להתגמש ולוותר, כאילו בכך טמון המפתח לפתרון הסכסוך, כמו גם להבטחת היציבות והשגשוג באזור כולו.

אך באוגוסט 1990 פלש סדאם חוסיין לכווית וחולל משבר שהוביל למלחמת המפרץ, ומאוחר יותר גם לקריסתה של המדינה העיראקית שנכבשה בידי ארה"ב. או אז התברר לעולם כי במזרח התיכון יש בעיות נוספות פרט לבעיית הסכסוך הישראלי־פלשתיני, ואלו לא רק אינן תלויות בו או נובעות ממנו - אלא אף דוחקות ומסוכנות הרבה יותר ממנו.

תובנה זו התחזקה בעקבות מתקפת הטרור של 11 בספטמבר, שאף בינה לבין הסכסוך הישראלי־פלשתיני לא היה דבר - הרי אל־קאעידה, ובעקבותיו גם דאעש, בחרו למקד את מתקפות הטרור שלהם במדינות ערב ובארה"ב, ומיעטו לפעול נגד ישראל.

בינתיים הפך המזרח התיכון לאזור מוכה אסון, אבל מה שמעניין הוא ששליטיו רואים בישראל חלק מהפתרון לבעיות האזור, ולא מקור לבעיותיו כבעבר. שליטים אלו רוצים ישראל חזקה, המסוגלת לסייע להם להתמודד עם האתגרים הניצבים לפתחם. למותר לציין שאין להם כל עניין בנעשה אצלנו מבית, ובוודאי לא בשאלות של עצמאות מערכת המשפט או עקרון הפרדת הרשויות, שמעולם לא העסיקו אותם. מכאן אפשר להבין את קבלת הפנים הלבבית שבה קיבלו מדינות ערב את פני ראש הממשלה החדש־ישן בישראל.

כך גם באשר ליתר חלקיו של העולם, החל ממדינות אפריקה, עבור במדינות המזרח הרחוק ודרום אמריקה וכלה ברוסיה ובסין. נותרו אפוא אירופה וארה"ב, שגם להן אין פנאי לעיסוק בסוגיות הפנים של ישראל. בעבור אירופה, לא רק עתידה של אוקראינה מוטל כיום על כפות המאזניים - אלא עתידן ואף עצמאותן של מדינות מזרח אירופה, ואף עצם קיומו של האיחוד האירופי, שעל כולם עשוי הישג רוסי באוקראינה להטיל צל כבד.

אירופה וארה"ב, שנשאבו לעימות חזיתי מול רוסיה וסין, זקוקות כיום יותר מתמיד לישראל ולעוצמה הטכנולוגית והצבאית שהיא מחזיקה ברשותה, ומכאן החיבוק החם שמעניק הממשל האמריקני לנתניהו, בניגוד לכל ההערכות והציפיות.

במקומותינו, יש עדיין מי שמשליכים את יהבם על העולם ומצפים שזה יתערב במאבק המתנהל כיום בקרבנו, נוכח תוכניותיה של הממשלה החדשה. אבל ראוי שגם הדוחפים למהפכות ולשינוי וגם היוצאים נגדם יפנימו כי לעולם יש בעיות אחרות, וכי אלו חשובות ודחופות בעיניו הרבה יותר ממאבקינו מבית, שלהם ממילא אין הוא מייחס חשיבות יתרה, ושבהם הוא לא מעלה על דעתו לבחור צד.

ראוי, עם זאת, לייחס חשיבות ומשקל דווקא לשתי קהילות, ולא בהכרח מדינות - קהילת העסקים הגלובלית והקהילות היהודיות ברחבי העולם. עולם העסקים לא נרתע, כידוע, מלהשקיע בסין או בטורקיה, כי הרי לנגד עיניו עומדים שיקולים של רווח והפסד. ועם זאת, ההשקעה בישראל אין עניינה פסי ייצור במפעלי ענק המייצרים מוצרים המבוססים על ידע וטכנולוגיה מערביים. אצלנו מדובר בהשקעה במחקר, בפיתוח ובהון אנושי. אלו זקוקים ליתרון המובנה שמעניק להם האקוסיסטם הישראלי, ועל יתרון זה חשוב לשמור.

ואילו באשר לקהילות היהודיות ברחבי העולם - הרי אלו משמעותיות לנו פחות מבעבר, הן בשל פוטנציאל העלייה ההולך ומצטמצם, והן בשל העובדה שהמדינות שבהן הם חיים נוחות כיום לישראל, ושאין נדרש לובי יהודי להביאן לתמוך בנו. אבל חשיבותם של יהודי העולם היא נגזרת של תפיסתנו את עצמנו כמדינת העם היהודי, מדינתם של היהודים בכל רחבי העולם. ועדיין המאבק על עתידה של ישראל יוכרע פה בינינו, ואילו העולם הרחב יישאר, כבעבר, צופה מן הצד.