אם אתה ממוקם על גבעה ומסתערים עליך מכל האגפים, הדבר האחרון שאתה צריך על ידך זה פילוסוף. אלא אם כן הוא גם סמל בגולני. זה מה שהיה ד"ר יובל שטייניץ בממשלות הליכוד בראשות נתניהו מאז 2009. בואו לא נצטנע, יש מעט מאוד שרים בכלל, ככל שהזיכרון מרחיק לאחור, שהיו בעלי השפעה וחוללו שינויים והשפעתם לא היתה לרעה.
שטייניץ בלט בהישגים ששדרגו את מצב המדינה, והוא עשה את זה מהעמדות שהכי פחות ציפה להיות בהן.
לאחר הבחירות של 2009 הוא כבר היה כעשר שנים חבר כנסת, וגם זה פרק בפני עצמו. בכל אופן אז, כשנתניהו חזר לשלטון, שטייניץ חשב שזה התור שלו. הוא חשב שיתחרה בסילבן שלום על תפקיד שר החוץ. הוא חשב שגם תפקיד שר החינוך יכול להתאים לו ולאורך השנים הרבה גורמים, בייחוד באקדמיה, קיוו ששטייניץ יקבל את תיק החינוך. "התיק היחיד שאני לא רוצה כי אני לא מתאים לזה, זה שר האוצר", הוא אמר לי בשיחה בבית קפה נידח בתל אביב.
אבל זה בדיוק מה שביבי הפיל עליו, ומה שהשלישייה נתניהו, סטנלי פישר ויובל שטייניץ חוללו באותה תקופה הקפיץ את ישראל למסלול כלכלי־מדיני שהיום כבר נראה טבעי. כמו היום, הכלכלה העולמית ירדה לביוב בגלל המשבר הפיננסי של ספטמבר 2008, אבל אצל שטייניץ כשר האוצר היתה בישראל חזרה לצמיחה בתוך כמה חודשים. והדרך היתה לאורך השנים של כמעט אפס אינפלציה. שטייניץ התנגד לוויתורים הכלכליים שנתניהו עשה בעקבות מחאת רוטשילד ההמונית, שאחריה הוקמה ועדת טרכטנברג. לאחר מכן, כשהחלה הפעילות ליצירת מתווה הגז "כדי להוציא את הגז מהמים", כפי שהגדיר נתניהו, הפילוסוף בעצמו עמד תחת אש תופת יחד עם שותפו לדרך, פרופ' איתן ששינסקי. שניהם עמדו מול איומים חמורים יותר ממה שאנחנו מכירים בזירה הציבורית של השנים האחרונות.
שטייניץ היה גיים־צ'יינג'ר במגעים כלכליים־מדיניים בגלל עליונות אינטלקטואלית ויכולת לימוד מקובלת ברמה המיניסטריאלית. כך יצר קשר עם אנחל גוריאה והצליח להכניס את ישראל ל־OECD. כך, גם כשמתווה הגז נתקל בהתנגדות של ממשל אובאמה, שטייניץ נפגש עם שר האוצר האמריקני לארי סאמרס. תיאור הפגישה נמצא בספרו של שטייניץ על מתווה הגז. סאמרס לא היה מוכן לשליפות של שטייניץ ונאלץ להיכנע להיגיון הישראלי. כל קשרי האנרגיה האסטרטגיים שמניבים את פירותיהם הם עבודה שלו. שטייניץ כיו"ר ועדת החוץ והביטחון בעשור הראשון של המאה עלה על הבעיות לגבי צה"ל והמודיעין. הוא התעמת פעם אחר פעם עם הרמטכ"ל בוגי יעלון ועם ראש אמ"ן זאבי פרקש; הוא קידם את התפיסה של פיתוח זרוע הים, כולל תגבור כוח הצוללות.
הדבר המעניין הוא, שבשנים האחרונות היו לו יחסים טובים עם נפתלי בנט. הוא לא אהב את יחסו של נתניהו לבנט בתקופה שזה שימש שר בכיר בממשלתו. מהעמדה שלו כשר בכיר בעבר, שטייניץ יכול להמשיך בעתיד כשר החוץ או כשר הביטחון. בשביל פחות מזה אין טעם להישאר. המפה הפוליטית כפי שהיא מבטלת את אפשרויות הקידום. כשרעייתו משמשת שופטת ביהמ"ש העליון, הנימוק של ניגוד עניינים מקל את ההחלטה לפרוש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו