במשך שנים, היה מקובל להניח שהאסטרטגיה המרכזית של ישראל מול איראן ממוקדת במאמץ לפגוע ב"ראש הנחש". בין אם בתוכניות לתקיפה צבאית או בניסיונות להשפיע על יציבותה מבפנים, דומה שהדרך להתמודד עם הסכנה האיראנית עוברת בערוץ הישיר: פגיעה במדינה־האם.
נתניהו הוביל אסטרטגיה זו מול סוללה של פוליטיקאים לעומתיים בישראל, ובעיקר נגד הרוח הגבית שהעניק ממשל אובאמה לאיראן. אך ככל שוושינגטון נקטה מדיניות חוץ בלתי מתערבת, איראן התחזקה והלכה. הנסיגה האמריקנית מעיראק נכרכה בהתחזקות השיעים ובהפיכתה למדינה־בת איראנית. כשארה"ב הכריזה שתתקשה להעביר מימון לצבא לבנון, איראן הודיעה שתסייע במקומה. ההתחזקות האיראנית בסוריה גברה לאור אי־ההתערבות האמריקנית במלחמת האזרחים. יחסים קרובים פיתחה איראן גם עם פקיסטן, סייעה למורדים החות'ים בתימן, חיזקה קשרים בוונצואלה וכרתה בריתות באפריקה.
שיאו של התהליך בא לידי ביטוי בהסכם הגרעין, שמעבר לביקורת על הנושא הגרעיני עצמו, לא חייב את איראן לחדול מתמיכתה בטרור. להפך, עם הסרת העיצומים, הוזרמו לטהרן מיליארדי דולרים שאפשרו לה להתחזק בערוץ הגרעיני ובערוץ האימפריאליסטי גם יחד.
החידוש הוא שישראל כבר לא מסתפקת בפגיעה בניסיונות התבססות איראניים ובחשיפת תוקפנותה של איראן בעולם. היא הופכת את היוצרות: מכה באותן גרורות שנועדו להלך אימים, והופכת אותן לחרב פיפיות עבור איראן. במילים אחרות, אם איראן יצרה אותן כדי לפגוע בישראל מבלי להיות מעורבת באופן מפורש במלחמה, תקיפה של הגרורות יכולה לסדוק בחזרה את המדינה־האם.
הסיבה פשוטה: מלחמה בו־זמנית בשלל הגרורות יכולה להיות דרמטית עבור איראן, לא פחות מתקיפה באיראן עצמה. היא תחייב את איראן להפעיל יכולות צבאיות בכמה חזיתות, ולהזדקק לתקציבים גדולים למימון כל המערכות. צריך לזכור שהאימפריאליזם האיראני לא נהנה ממשאבים מקומיים, אלא בעיקר מפיץ משאבים ומימון לכוחות הטרור הללו. על כן, החלשת "המושבות" האיראניות היא בבחינת הפיכתן לנטל על המדינה־האם, ובגיבוי של סנקציות כלכליות משמעותיות, יכול המהלך לערער את המבנה כולו.
ניתן לזהות מגמה זו גם במדיניות החוץ של ישראל, המתחקה אחר המקומות שבהם איראן צוברת השפעה, ומנסה להציב מולה אלטרנטיבה. לא בלתי מתקבל על הדעת, למשל, שהמסע לאפריקה הוא חלק ממהלך למיגור ההשפעה האיראנית באזור. בדומה לכך, ישראל הכירה במשטר החדש בוונצואלה, ואפילו "הכסף הקטארי" שמועבר לעזה מתחרה במידת־מה בשליטה האיראנית שם. ממשלת ישראל נוקטת אסטרטגיה מתוחכמת נגד איראן לא רק בלבנון, בסוריה ובעזה, אלא מנהלת מערכה רב־זירתית נגד כלל האימפריאליזם האיראני.
הניסיון לייחס לנתניהו ניסיון להסלים את המצב הביטחוני על רקע הבחירות, מפספס אפוא את אותותיה של תפיסה אסטרטגית משמעותית הרבה יותר המתגבשת באזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
