המרכז: שמאל בצבעי הסוואה

מרכז! הנה פתרון הפלא לכל המתבייש, ובצדק, להצביע שמאל, אבל לא מסוגל להצביע ימין. 

זה אמנם התחיל כבר עם ד"ש עוד בשנות ה־70, אבל גלגולה הנוכחי של הנהייה למה שמכנה עצמו "מרכז" התחיל באינתיפאדה השנייה, כשהתברר סופית שמתווה אוסלו נכשל, התפוצץ הניסיון המגושם להציע לערפאת כל מה שאפשר, ובקיצור - תפיסת העולם המדינית של השמאל קרסה. לא היה אפשר אפילו להאשים את נתניהו, כי זה פרץ בתקופת ברק. אבל הם האשימו אותו בכל זאת.  

אוסלו היה יישום של חשיבה שמאלית טיפוסית: "הם רוצים לזרוק את כולנו לים? אז יש לי פתרון! ניתן להם שטח בלב הארץ ונספק להם נשק וכסף". עד היום לא ברור איך הרעיון המבריק הזה לא עבד, אבל כישלונו הכניס את השמאל למבוכה, שהתעצמה לתחושת השפלה ובלבול כשפרצה האינתיפאדה השנייה.

אבל כמו שמפקדים בצבא לא מאחרים אלא רק מתעכבים, כך גם השמאל לעולם אינו טועה; הוא פשוט הוטעה. אין ברעיונותיו שום פגם, פשוט לא נתנו להם הזדמנות אמיתית. כל מיני גורמים רעים קושרים קשר להכשיל את המהפכה. לא נותר אלא להתקומם נגד הקושרים. האגף הקיצוני יותר בשמאל הסיר, אפוא, את מסיכת "זה למען המדינה", והתחפר בקו חדש וברור יותר: לעזאזל ישראל, אנחנו בעד הערבים. אבל מצביעים שהיו מודעים לכישלון ולא יכלו רגשית לעבור ימינה, חיפשו מסגרת חדשה שתאפשר להם להיות עם ולהרגיש בלי. כך החלו לצוץ מפלגות השמאל במסווה, עם סיסמאות הפרווה נוסח "זה לא עניין של ימין ושמאל".

ניצני התופעה בצבצו כבר בשנות ה־90. אמנון ליפקין שחק ואחריו אהוד ברק עם "ישראל אחת", וכמעט תמיד כמפלגת גנרלים עם מסר של "הרגתי המון ערבים", מתוך הנחה ששנאת ערבים מדברת אל הימין יותר מהכל. קדימה, שהוקמה על ידי שרון לצורך ההתנתקות, עברה שמאליזציה מזורזת ל"מרכז" ושרידיה עדיין מסתובבים בעיר ומבקשים נדבות. אה, כמעט שכחנו, מפלגת עצמאות, עוד ניסיון נואש של ברק לחזור לפוליטיקה כסוג של מרכז. והשיא: יש לפיד, שקפצה עם המון רצון טוב לאחד את העם נגד אויב משותף: החרדים. וכיום המשיח הוא גנץ, שכל השמאל היתום נוהר אליו. נותרנו כביכול רק עם ימין ו"מרכז". מרכזהההה - פנה!

מיותר לשאול מדוע מפחדים שם להודות באמת ולנקוב בשם האמיתי - שמאל. התשובה ברורה: מאותה סיבה שאף אחד לא יקים היום קבוצת רכישה תחת השם "ענבל אור" או ימציא מזון לתינוקות תחת השם "רמדיה". מלבד שוליים אידיאליסטיים, אף אחד לא רוצה למתג עצמו עם כישלון מהדהד. 

בשמאל אוהבים לתרץ את הרתיעה מרעיונותיהם ב"הסתה": הימין הרשע שטף לציבור את המוח והפך את המילה "שמאל" לקללה. אבל העובדה היא שהם עשו את זה לעצמם. 

פעמים רבות שמענו שהשמאל פשט רגל. זה כמובן נכון מבחינה אידיאולוגית (כבר מזמן ובכל העולם), כלכלית (ראה ונצואלה ובעצם כל כלכלה ריכוזית) ומדינית (אין צורך להרחיב). אבל כמו כל נוכל המכבד את עצמו, הוא תמיד חוזר בשמות שונים, ולא תחת שם החברה שהתמוטטה. כי נוכלים בונים על זה שבוחרים לא מתים, הם רק מתחלפים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו