במהלך השבוע הכריזו כותרות העיתונים על המכה החזקה שחטפה הפרקליטות, בעקבות הכרעת בית המשפט שלא לקבל את ההודאה באשמה של שלושה קטינים, שנחקרו בדרכים מפוקפקות. הדעת נותנת שבמרב האשמה יישאו דווקא השב"כ או המשטרה, שהחליטו להקים מערך מדובבים בתוך כלא מפוברק, כדי לאיים ולהפחיד את שלושת הנערים. בכל זאת, דווקא הפרקליטות עמדה באור זרקורי הביקורת הציבורית.
יש בזה היגיון. מתפקידי הפרקליטות לשמש חוצץ בין ההליך המשטרתי להליך המשפטי, ולבחון את התיקים והאופן שהתגבשו, לפני שתחליט על כתב אישום. ניכר שבמקרה זה זנחה הפרקליטות את תפקיד "המבוגר האחראי", והחליטה להתעלם מהדרכים הלא־חוקיות שבהן התקבלה ההודאה באשמה.
ללהט הזה יש הסבר. השופטת הילה גרסטל, בשבתה כמבקרת הפרקליטות, ניסחה אותו: למרות שתפקיד הפרקליטות הוא חקר האמת, הנטייה הפנימית שם היא לתבוע ולהרשיע; מין אינסטינקט ראשוני שהפרקליטות לוקה בו, אולי כדי להצדיק את עצם קיומה.
גרסטל ניסתה בכל כוחה לתקן את המעוות, אבל לאחר שהפרקליטות החליטה לשבות - רק בשל העובדה שהיא נתונה לביקורת - הרימה ידיים והחליטה להתפטר. השופט רוזן, שהחליף אותה, מביע עד היום תסכול דומה.
דבריה של גרסטל עומדים בניגוד גמור לדברי פרקליט המדינה שי ניצן בתוכנית "עובדה", רק לפני שבועות אחדים. בדברו על תיק הרצח של תאיר ראדה ז"ל, הכריז ניצן, שהדבר היחיד המעניין את הפרקליטות הוא חקר האמת. הדיפת כל דיון אפשרי שבצדו ביקורת, היא חלק מוּבנֶה מהדנ"א של הגוף הזה, אבל הנחרצות של ניצן היתה משכנעת - ולכן מסוכנת.
זו אינה הפעם הראשונה שבה מביע שי ניצן עמדות נחרצות במבט משכנע ובטון אמין, ואז נתפס במה שאפשר להגדיר במקרה הטוב כסתירה פנימית. ב־2016, למשל, הכריז בעיתון "גלובס" שחוק ההמלצות מיותר ושאפשר לוותר עליו, אך ב־2018 הכריז באופן אמין ביותר, שחוק ההמלצות הוא לב־ליבה של הדמוקרטיה ושהפרקליטות פשוט לא יכולה לתפקד בלעדיו. ההבדל בין 2016 לבין 2018 נמצא בחקירות רה"מ נתניהו.
מה שנראה כמו להט של רדיפה פוליטית מצד פרקליט המדינה, לא חל רק על רה"מ אלא גם על רעייתו. לפני כשנה הורתה שרת המשפטים לנציב התלונות לבדוק את הסכם עד המדינה עם מני נפתלי. הסתמן כי שי ניצן חתם בחופזה על הסכם עם עד המדינה, עוד לפני שבדק את מידת אמינותו או את טיב המהלכים הלא חוקיים שהעד עצמו ביצע; הכל כדי להרשיע את הגברת נתניהו במהירות האפשרית.
הפער בין המצג האמין בתקשורת להתנהלות המוטה והודפת הביקורת של פרקליט המדינה, הוא מסוכן ועלול לפגוע בכל אזרח - החל משלושה נערים ועד לראש ממשלה מכהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
