מחסור בנקודות זכות

1. מזל טוב. 310 אלף יפים ויפות התחילו השבוע את שנת הלימודים האקדמית. מדובר ב־0.2% פחות מבשנה שעברה, אך אין לחשוש: ישראל היא המדינה השלישית ברמת השכלתה מבין מדינות ה־OECD. אנחנו טובעים בתארים. 

מ־1985 עלה מספר תושבי ישראל בני 24-20 ב־83%, אבל מספר הסטודנטים לתואר ראשון קפץ ב־346%. ב־1990 פעלו בישראל 21 מוסדות להשכלה גבוהה; ב־2015 כבר היו 65 מוסדות כאלה, פי יותר משלושה.

הכלכלן אורי כץ הכין עבור פורום קהלת מחקר על ההשכלה העודפת בישראל. אדם מחונך יגיד מייד: אין דבר כזה השכלה עודפת! השכלה היא המפתח לצמיחה, לנגיעה בנצח.

אז כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה ומחזיקים ב־B.A רב־תחומי מהפקולטה למדעי הדשא - רק שכל היופי הזה לא מיתרגם לצמיחה. בישראל קיים עודף חריג של אקדמאים שלא מצאו עבודה המתאימה לרמת השכלתם. מסלולי ההכשרה המקצועית נסגרים למרות הדרישה לעובדים, ובמקום זה לכולם יש תואר במשפטים. מעטים עובדים בתחום ההסמכה האקדמית שלהם. לא פחות מחצי מהאקדמאים הצעירים עובדים במקצועות לא אקדמיים, דוגמת פקידות ומכירות.

לזה קוראים השכלת יתר. הצעירים מבזבזים זמן וכסף, המדינה מבזבזת כספי מסים - פריון העבודה וההון האנושי נשארים נמוכים. תגידו, מה אכפת לנו, יהיו יותר אנשי רוח. זאת אמירה. רק חשוב לזכור שבוגר קרימינולוגיה שעובד במתנ"ס ובעלת תואר במדעי המדינה שמוכרת מזרנים, אינם בהכרח "אנשי רוח" והתואר לא מעיד על רוחב אופקיהם. 

המסמך שהכין כץ ממליץ לשנות את מודל התקצוב של האוניברסיטאות והמכללות, כך שלא יתוחזקו חוגים שלא מעניקים לבוגרים יתרון ממשי בשוק העבודה. לצד זה, הוא מציע למנוע פגיעה בחוגים שמקיימים מחקר איכותי במדעי החברה והרוח, בלי קשר לשוק העבודה אלא מתוך ערכים. 

באחד הפרקים מנפץ כץ גם את ההנחה שריבוי תארים מביא למוביליות סוציו־אקונומית. הסיכוי לקבל תעודת בגרות, תואר ראשון ותואר שני גדל לאורך השנים בעיקר בקרב השכבות החברתיות־כלכליות הגבוהות. לאורך אותן שנים מספר המשרות המוצעות לאקדמאים צומח פחות משיעור האקדמאים. חברו את שני הנתונים: שיטפון ההשכלה לא מועיל למחיקת פערים. ובמצב של אינפלציית תארים - תואר אקדמי שווה פחות. 

המקום היחיד שבו התעודה רלוונטית הוא השירות הציבורי. אחת ההמלצות במסמך מתייחסת לניפוח המשכורות במגזר הציבורי. אנחנו מכירים את זה: שוטרים שעשו תואר ברבנות, פקידים שעשו תואר באנתרופולוגיה, מחנכים שמקבלים גמול השתלמות על קורס צניחה - הכל בשביל פיצוי אוטומטי במשכורת. תוספת שכר על הצטיינות בעבודה, או קורסים מקצועיים רלוונטיים לתחום, יהיו אפקטיביים פי כמה מתארים מיותרים. 

 

איור: בת אל בן חורין

 

2. בחוגים החרדיים נאמרת המילה "אוניברסיטה" בבוז או נלחשת בסוד. עד היום ההתנהלות היתה עדינה. במבחן המעשה זה הצליח. אלפי נשים וגברים חובשים את ספסל הלימודים, וההמשך הוא השתלבות בשוק התעסוקה. נדרשת זהירות כמו בתפירת שמלה ממשי.

ב־2011 החליטה המדינה לעודד השכלת חרדים ולהסיר את החסם הגדול בין לומדי התורה לקמפוסים: נפתחו מסלולי לימוד מופרדים מגדרית לתואר ראשון. חלק מהאוניברסיטאות והמכללות הבינו את הפוטנציאל הכלכלי והקימו שלוחות ייעודיות לחרדים. מהשטח עולה היום דרישה ללימודי המשך, כיתות "הלכתיות" גם לתואר שני. הסרת הסכר הציפה שתי בעיות: האחת, מיהו חרדי; האחרת, מהי אקדמיה. 

מיהו חרדי? הקבלה לשלוחות הנפרדות אפשרית רק לבוגרי החינוך החרדי הקלאסי - "בוגרי מוסד חינוך תרבותי ייחודי" - דהיינו: ישיבה קטנה שאינה בפיקוח משרד החינוך או סמינריון לבנות ששייך לזרם העצמאי. המדינה בעצם מתכופפת אל ההורה החרדי ואומרת, אם תשלח את בנך ה־13 לישיבה שבה אין לימודים לבגרות, תעלה את סיכוייו להגיע לאוניברסיטה. אם ילמד לימודי ליבה, כבר לא יעמוד בקריטריונים ולא יתקבל למסלול האקדמי הנפרד. זו הגבלה שראוי להסיר.

מהי אקדמיה? בתנועת השמאל "חרדים להשכלה" טוענים שההפרדה היא הדרת נשים, שבמהותה היא "שלילית, פוגענית ומפלה", וכי התפיסה החרדית נוגדת את ערכי האקדמיה. המועצה להשכלה גבוהה הקשיבה לטענות והחליטה להמשיך את התוכנית להשכלת חרדים. הם הדגישו שהדבר חשוב למשק, ושלא הוכח שההפרדה פגעה ברמה האקדמית. כל הכבוד. מנגד, בשם ערכי השוויון הוחלט לאשר את ההפרדה רק בלימודי התואר הראשון. בלימודים לתואר שני המדינה תחייב נשים וגברים חרדים לשבת יחד. 

ההחלטה התמוהה חלה גם על מכללות פרטיות, כגון השלוחה החרדית של הקריה האקדמית אונו, שהמדינה לא מממנת. מהיכן הסמכות לאסור? סטודנטיות חרדיות שלמדו באונו לתואר ראשון ביקשו מהנהלת המוסד לאפשר להן כיתה על טהרת המין הנשי לקראת התואר השני. המל"ג, בכניעתה לאג'נדה הקיצונית שטוענת שכל הפרדה משמעה אפליה, מונע זאת מהן. 

בפני בג"ץ יעמדו בקרוב שתי עתירות הופכיות: האחת של "חרדים להשכלה", שדורשים שלא להכיר במסלולים אקדמיים שיש בהם לימוד נפרד, גם בתואר ראשון; השנייה של חרדים המבקשים לאפשר לימוד נפרד גם בתואר השני. 

אם יש כפייה אידיאולוגית חילונית, הרי היא לפניכם. הסיפור הזה אינו דומה להדרת נשים מתוכניות הרדיו החרדיות או לסערת סדרי הישיבה באוטובוסים. זה נראה יותר כמו ניסיון לחינוך מחדש של חרדים, או כמו פגיעה בגישה שלהם להשכלה. מה אכפת לכם שהם לומדים מחשבים ופיזיקה בכיתות נפרדות? מלבד תואר ראשון ותואר שני, יש גם תואר אבירות, כבוד לערכי הזולת. דוקטור לשם כבוד.

 

3. תקופתי כסטודנטית זכורה לי כמו בשיר של להקת הנח"ל, איזו מין שלווה ועוד שבוע עבר. נכון שלמדתי בשני מוסדות במקביל, ונכון שעבדתי בכל אשר ידי הגיעה, אבל הרוח היתה של התנדבות מוחלטת אל היומיום. הסטודנטים, מתוקף מצב נפשי וגילי נדיר, לא חייבים הרבה לעולם. לכן, כשהם צוללים לשירות מילואים, נעדרים מקורסים ומפסידים מבחנים, ראוי לעודד אותם. היום יש סמכות לכל מוסד אקדמי להחליט אם הוא מעניק נקודות זכות למשרתי המילואים.

מתברר שרק רבע מהמוסדות מפעילים את האפשרות הזו, ובתוכם אין אחידות לגבי אמות המידה, דוגמת כמות ימי המילואים הדרושה להכרה וכמה נקודות זכות אפשר לצבור. סדרו גם את זה, ואפשר לחזור לדשא של גילמן. שנת לימודים מוצלחת!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו