לא יהיה זה חידוש מסעיר לקבוע כי אהוד ברק לקח איתו לפוליטיקה את השיטות של סיירת מטכ"ל. כמו ביחידת העילית שעליה פיקד, כך גם כאן: הכנת הפעולה, איסוף המודיעין, ניתוח מדוקדק לפרטי פרטים של מה שניצב לפניו ושימוש נכון בכוח העומד לרשותו - מהווים את החלק המרכזי להצלחת הפעולה. ככל שאלה יהיו מוצלחים, אחוזי ההצלחה של המבצע עצמו יעלו באופן ניכר. בניגוד ליתר חילות השדה, לעיתים רבות מאוד אם לא ניתן להכין פעולה כראוי, מעדיף הפיקוד הכללי לבטלה.
אפשר לסמן את הרגע שבו החל ברק להשתעשע ברעיון לשוב לפוליטיקה באותו פרק הזמן שבו החליט להחזיק חשבון טוויטר פרטי. ברק יכול היה אולי להעריך איך חזרתו תתקבל במפלגה, לאחר שקרא את המפה שלימדה על משבר מנהיגות חריף בשורותיה, אולם עד שלא עשה מעשה לא יכול היה לדעת באמת. כי אחרי הכל, הזיכרון האנושי לא מתעתע עד כדי כך שנזכור כי מדובר במי שרוצץ את מפלגת העבודה במו ידיו והותיר אחריו עיי חורבות.
אלא שמהר מאוד הפכו ציוציו לשם דבר. ברק הפך למבקר החריף והשנון ביותר של נתניהו וליקיר מערכות התקשורת האופוזיציונריות. מי שספג קללות ונאצות בכותרות ובאולפנים כשהחליט להצטרף לממשלת נתניהו, נהיה באחרונה משאת נפשם של פוליטיקאים ועיתונאים המייחלים לתבוסת ראש הממשלה. די היה לראות באיזו קלילות החליק ברק כחבר בפאנל "גב האומה", כשהוא מצטרף בחדווה לירידות על ראש הממשלה, כדי להבין באיזו מהירות נשכחו לו מעללי עבר על מנת לאפשר לו לספק את הסחורה כעת.
גבאי וברק הם כמו שני חלקי פאזל המשלימים זה את זה, ומכסים זה על חסרונו של זה. גבאי הוא איש של אנשים וחיבורים, ברק התמחה בעיקר בפירוק. גבאי נטול ניסיון ביטחוני, ברק בא כדי להשלים לו את החוסר הזה. הבעיה העיקרית של שניהם היא התכונה המשותפת לנטוש את שותפיהם לדרך. אם הברית ביניהם תיכרת, יאלצו השניים לא להפנות גב זה לזה, אף לא לרגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו