לכל אישה יש שם

הגיע הזמן שנשים חרדיות ידרשו מהמגזר להפסיק את העוולה האנכרוניסטית, הסתרת שמן הפרטי • אפשר לקבל את שלנו בלי להיעזר בעורך דין • ורצוי לצאת נגד הקמפיין שמעודד אימהות להפסיק להניק

1 הילארי המסכנה. אם לא די בתחרות הקשה מול מועמד דל־נימוסין, בלחצים שהיא נתונה בהם, ובמצב בריאותה הרעוע - בעיתונות החרדית גם אין לה שם. אחרי ההתמוטטות האניגמטית שלה דיווח עיתון "המודיע" לקוראיו כי "המועמדים לנשיאות קלינטון וטראמפ השתתפו בטקס לציון פיגועי התאומים ולפי דיווח פונתה קלינטון מהמקום לאחר שעברה מה שהוגדר אירוע רפואי". גם קוראי "המבשר" שמעו שהמועמדת הדמוקרטית לנשיאות, "קלינטון", התמוטטה. השם הפרטי נפקד מהדיווחים. ראוי להזכיר לשבח את "יתד נאמן" שכתב את השם המפורש.

ערב ראש השנה תשע"ז. נשים חרדיות קוטפות תארים באקדמיה, יוצרות סרטים, מובילות שינוי חברתי, מפרנסות משפחות גדולות בהצלחה; ובחלקים גדולים של החברה החרדית עדיין אין להן שם. יש תאוצה במעמד האישה החרדית, אבל הזכרת שם אישה נחשבת להפרה חמורה בתחום הצניעות. בתחתיתן של הזמנות לחתונה עוד מופיע שם האב המזמין "ורעייתו". הקרדיט לסופרות חרדיות על כריכת ספריהן יהיה בדרך כלל האות הראשונה של השם הפרטי לצד שם המשפחה. ואין שום הילארי במירוץ לבית הלבן, יש קלינטון. 

השם הפרטי הוא החלק הראשוני ביותר בהיותו של אדם. בלי שם אין היות. מחיקת שמות נשים היא עוולה אנכרוניסטית מכוערת. לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו. גם לכל אישה. לא יתחולל שינוי מהותי כל עוד סופרות חרדיות מוכרות כ־א' או ר' כאילו היו מתלוננות בתיק מפורסם. 

אני יודעת שאין לי סיכוי להשפיע על מועצת חכמי התורה או לעצור את מכונות הדפוס של "המודיע", אבל יש לי קוראות חרדיות ואני יכולה להמליץ: דירשו את שמכן. התחילו מההזמנות לשמחות המשפחתיות. זה הבן או הבת שלכן שמתחתנים. השם הפרטי שלכן צריך להתנוסס בתחתית ההזמנה בגאון, באותיות של קידוש לבנה. 

 

2 זה כבר הפך לטבע: אם התנגשת עם מכוניתך במכונית אחרת, גם אם ברור כמספר אצבעות הידיים שהתאונה אירעה באשמתך - לעולם לא תצא מהמכונית בהתנצלות. מגיל קטן לימדו אותנו: אם תגיד שאתה מצטער, תבדוק מה שלום הנהג האחר או תציע מים - בסוף תסתבך. אז כולנו יוצאים עם מצלמת אייפון דלוקה, מבט מאשים, ואמונה שלמה שהנהג הנפגע הולך "לדפוק" אותך. ככה זה כשיש בישראל עורך דין אחד על כל 150 אזרחים.

הקמפיין החדש של לשכת עורכי הדין בישראל עבר את כל הגבולות. כדי לדאוג לרבבות הפרקליטים שמסתובבים בינינו מצאה הלשכה דרך להבטיח להם פרנסה: לשסות את האזרחים בביטוח הלאומי. למי שפיספס, קמפיין שלטי החוצות והמודעות בעיתונות של לשכת עורכי הדין מכריז: "רק עם עו"ד אתה יותר חזק מביטוח לאומי", ו"ביטוח לאומי אוהב שאתה בא לבד". 

מה הבעיה בכך שאזרחים מצטיידים בעורך דין כדי למצות את זכויותיהם מול גוף ממשלתי ענק? כי הגוף הממשלתי הענק הזה רוצה בטובת האזרחים באופן ענייני ונקי. זכאים לקצבאות יקבלו אותן עם ובלי האיש בחולצה הלבנה המכופתרת, ומי שאינו זכאי לא צריך לשלם למתווך כדי לסחוט את הביטוח הלאומי. זה מיותר וזה מסואב. 

מספיק עם סיפורי הבלהה. הביטוח הלאומי דואג להנגיש את המידע והזכויות, בכל השפות, ובאופן סבלני למדי. נורמת עורך דין צמוד למי שנפגע בברך הופכת את ההסכם בין הביטוח הלאומי למבוטחים שלו לכזה המוטל בספק תמידי: כשבתור לוועדה רפואית אין אחד שלא יושב עם בא־כוחו המעונב, כל אחד בטוח שחברו הצליח לקבל יותר ממנו, או "הוציא" יותר ממנו מהמערכת. איכס. 

 

3 בחודשים הראשונים לחייהם הזנתי את ארבעת ילדיי בחלב אם. מה אני אגיד לכם, היה רע לתפארת. קשה ומעיק ובלתי נעים. עשיתי את זה כי שוכנעתי מעל לכל ספק שזה הדבר הבריא ביותר עבורם. 

אז עכשיו יש קצת רעש במדפי תחליפי החלב כי שחקן חדש נכנס לשוק. עולם הפרסום מותח צוואר, והחברות הוותיקות בלחץ. איגוד רופאי בריאות הציבור חוששים שמלחמת המותגים והנמכת המחירים יעודדו נשים להפסיק להניק, או לא לבחור בהנקה מלכתחילה. הפמיניסטיות כועסות על איגוד הרופאים כי זכותן על גופן חשובה יותר.

אם הדברים הבאים יציבו אותי על הגריל הפמיניסטי, תהא זו תרומתי הקטנה לילדי ישראל. אין כאן מלחמה בין הזכות להניק לזכות שלא להניק. זה לא עניין של זכויות אלא עובדות פשוטות. המחקר חד־משמעי. חלב אם מכיל נוגדנים מדויקים לתינוק, הוא בטוח יותר, מגן מפני זיהומים, מונע אלרגיות ומפחית את הסיכון לסרטן השד וסרטן השחלות בקרב האימהות. 

אין רופא ילדים בתבל שיגיד שעדיף לתינוק לקבל סינתזה מלאכותית. תינוק ניזון מאמו בתוך הרחם, והבריא ביותר עבורו זה להמשיך ולהיות ניזון מאמו בחודשים הראשונים לאחר צאתו. 

למשרד הבריאות יש אחריות ליצור אווירה שמעודדת הנקה בדיוק כשם שיש לו אחריות להציג אזהרה מזעזעת על קופסאות הסיגריות. האימהות שלנו זנחו את חלב האם והאכילו אותנו חלב אב. דור שלם קיבל חלב פרה. יצאנו בסדר, אבל היום ברור שהמזון המושלם לילודים הוא תוצרת אמא. זה מחרפן את האמא, לא מכחישה, אבל גם לחגור את הילדים באוטו מחרפן אותי. 

בתוך המאבק הקשה להאכלה מתוך גופן, וזה מאבק, הדבר האחרון שיעזור אלו פרסומות מפתות שבהן רואים יולדת בחולצה צחורה ומייק־אפ מושלם. צריך להיות סופרוומן כדי לסרב לרחש הפרסומי הזה, בטח כשהמחירים צונחים. האחיות במחלקות היולדות ממשיכות להציע פורמולה כדי "לתת לך לישון". ואנשי צוות בבתי החולים דוחקים אותך אל הפתרון הקל באמירות מכרסמות כמו "את לא חייבת להניק, את צריכה לנוח". אף אחד לא הולך להשליך למאסר אימהות עייפות שבוחרות בבקבוק, אבל צריך לכוון להנקה כפתרון ראשוני וברור מאליו, למעט אלו שיש להן מגבלה פיזית.

טובת היולדת, חסרת כוחות והמומה ככל שתהיה, אינה קודמת לטובת התינוק. מותר להתנגד לשיווק האגרסיבי של תחליפי החלב בלי להיחשד כמי שמכריח נשים לקשור את החזה שלהן לעמוד. תחרות מסחרית מתנהלת מעל ראשיהם של תינוקות בני יומם בו בזמן ש"הכי קרוב אלייך, אמא" אמור להיות הנחיה רפואית ולא סיסמת פרסומת.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו