בדצמבר 2008, שודר הגמר הראשון של "האח הגדול", ואחרי עונת בכורה בה לא ידעו – המתמודדים כמו הצופים, מה בדיוק עושים עם בית מרושת במצלמות, נותרו על הספה שני האייקונים של אותה עונה – יוסי "אני דורבן שקולע בזמן" בובליל ושפרה "פרידמנית מתה" קורנפלד. שמונה שנים אחרי, למד עם ישראל דבר או שניים על אומנות ליהוק הריאליטי.
מאז "פרויקט Y", תכנית הריאליטי הראשונה בישראל, הקהל נדרש להתרגש, להזדהות, לתמוך ולבחור באנשים שנבחרו בקפידה וביקשו לוותר על פרטיותם, תוך כדי שהם שופכים את הקישקע לעיני ההמונים.
כדי לתרץ את המחזה הכמעט סדיסטי שמשודר מדי ערב בטלוויזיה המסחרית, מסבירים המפיקים כי הם בסך הכל מבקשים "לתת ייצוג לכלל האוכלוסיות בעם". המתמודדים מביאים את "האמת שלהם" (אלוהים יודע מה זה אומר), ואנחנו מסמסים. הגלדיאטורים בקולוסאום של המסך הקטן מוכנים להגיע למתח נפשי והתמוטטות עצבים, תמורת פרסום מפוקפק ואיבוד האלמוניות. נראה שהפעם, מכונת הרייטינג של יורם זק התחממה יתר על המידה. לעולם לא נדע אם שי חי ואור סיונוב לוהקו על תקן מובילי העונה, אבל ברור שמשהו שם יצא מכלל שליטה.
בעונה הראשונה, בובליל ושפרה סחבו את הבית על גבם, נשלטו כמו בובות מריונטה מאולפות היטב, והיו אמורים לייצג את המתח העדתי בישראל. הם היו כל מה שציפו מהם. וכך היה, במשך כל העונות, כולל עונות האח"מים. אנשים בעלי כריזמה, שמניפים דגלי מאבק או אידיאולוגיה כלשהי, העיקר שהתכנית לא תיראה כמו מועדון קרב, אלא כמו אנשים מתורבתים שנאבקים בחירוף נפש על נימי נפשם. עד שהגיע שי חי. כי שי חי לא בא להניף דגלים, הוא בא להביא רייטינג. מולו הוצבה סיונוב, עם מאבק לוהט, שאיש היום לא זוכר מה היה.
רביעיית הגמר הכל כך משעממת של העונה הזאת, מנפצת את השקר כאילו "האח" ביקש לייצג את כלל פלחי האוכלוסייה הישראלית. אור, אשת העקרונות, מובילת המאבקים החברתיים, שתפקידה היחיד היה להיות קונטרה של שי חי, לא שרדה ולו הדחה אחת אחרי ששי חי יצא מהבית. לאיש, שהצליח השבוע לדחוס לתוך אירוע אחד לא פחות מאלפיים איש ששילמו 100 שקלים על מנת לראות את מנהיג "צבא האמת", אין רבע עיקרון מלבד רביצה בשמש ועישון בשרשרת. שום דבר שאפשר להזדהות אתו. לא ברור כמה זמן יישאר בתודעה הציבורית, אבל אין ספק ששמו יירשם בספרי הלימוד של תעשיית הבידור.
זכייתו הלא פורמאלית של שי חי ניפצה לקברניטי המסך הקטן את האשליה - הריאליטי לא נועד לחנך, להשפיע או לשנות. מצבם של בני הקהילה האתיופית לא השתפר מאז זכייתה של טהוניה, חיות המשק עדיין סובלות מיחס מחפיר ברפתות ובלולים למרות זכייתה של טל גלבוע ונהגי המוניות עדיין יתקשו, כמו כולנו, לגמור את המשכנתא למרות זכייתו של טילטיל. הריאליטי הוא לא בית ספר, הוא הלחם של הזכייניות והשעשועים של כולנו. תפסיקו להעמיס על גבו את מה שהחברה הכללית לא יכולה לשנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו