כשהגברים היו עסוקים בהקפות של שמחת תורה, בתפילת ערבית, עמדו הנשים בחוץ. יומיים אחרי רצח איתם ונעמה הנקין, יום אחרי רצח נחמיה לביא ואהרון בנט, ההרים סביבנו נשאו אבל: בית אל, נריה, פדואל. עלה מהם בכי עצור, בכי על גחלים שמחכה שיהיה מותר לפרוץ (בגלל החג נדחו ישיבות השבעה בכל הבתים).
עמדנו מחוץ לבית הכנסת ובאור הפנסים העברנו אחת לשנייה קוד, בחיוך מר, מי יטפל בילדים במקרה ש... חס וחלילה, חס ושלום. תהילה ביקשה שתמר אחותה תיקח את הילדים, ושחמותה לא תתקרב. רויטל אמרה שהיא חושבת שצריך להשאיר את זה בכתב. שושי הזכירה, כי חלפו כבר 15 שנים מאז הנהלים ההם, להשאיר מטבח נקי בכל בוקר כשיוצאים לעבודה, ולא לצאת מהבית אחרי ריב עם הבעל.
ארבעה הרוגי מלכות מהסביבה הסוציולוגית שלך מספיקים כדי להטיל בחצרות כוננות מוות. שיגרת חיינו הרדופים כוללת מעתה השכמת בוקר של הילדים, לספר להם ביום חופש על כך שרצחו את אבא ואמא של ניצן ומתן. ולהתחמק מהשאלה איפה ניצן ומתן היו כשזה קרה.
עוד לפני הגל האחרון חיים הילדים שלנו במציאות פסיכית. אני מחכה ליוצר הקולנוע שיהיה לו מספיק אומץ לגעת בעולמו של ילד מתנחל אחד שמאוד רצה לישון בסוכה, ואמא שלו, שפחדה ממחבלים, שִיקרה לו שאי אפשר כי "עוד לא עשינו ריסוס נגד עקרבים". וכשהם מתרחקים יותר מדי בטיול השבת ביישוב היא צועקת להם שיחזרו לטייל ליד אבא ואמא כי "יש חזירי בר". ואסור לפתוח חלונות במכונית כי "זה מפריע לאבא לנהוג".
בסוכות, בדרך לטיול, הילד הקיא. לא יכולנו לעצור את המכונית בשוליים, למרות שהמשיך להקיא ולבכות, ונסענו דקות ארוכות עד היישוב עטרת, ורק אחרי השער הצהוב נחלצנו מהמכונית וניקינו את כולם, ויכולנו לעמוד מחוץ למכונית. בלילה אני נועלת את הדלתות לא מפחד גנבים, אלא מפחד רוצחים. מפחד שיגיע אדם, בן אנוש כמוני, יעפיל אל ההר בדרך קשה ומסוכנת, ויעשה הכל כדי להיכנס אל הבית שלי ולשחוט אותי ואת משפחתי.
• • •
כשהילד שלי חוטף מכות מילד אחר, ובגיל 3 זה קורה מדי פעם, הוא בוכה. העלבון גדול יותר והדמעות חמות יותר אם מדובר בילד ש"באמת אבל לא עשיתי לו כלום". רוע שרירותי מותיר אותנו כאובים יותר, המומים יותר, מאשר רוע שיש לו סיבה. עכשיו השאלה היא האם רצח זוג הורים לעיני ילדיהם הוא שרירותי או שיש לו עילה. האם למחבל שהניף את הסכין שוב ושוב מעל אודל בנט, המתחננת על חייה וחיי התינוק שלה, היו סיבות.
אם לשפוט את מובילי הדעה בשמאל, היו להם סיבות. אני לא רוצה, כפי שהציעו חבריי, להתעלם מאותם רשעים ש"מבינים את הנרטיב הפלשתיני". אני רוצה שנכיר את הקבוצה השולית והקולנית הזאת. אלף לייקים קיבלה העיתונאית אריאנה מלמד על העידוד שהפגינה לרוצחי מתנחלים: "...כל בני האדם שווים בזכויותיהם, כולל הזכות לחיים וחירות תנועה, ולקניין בקרקע שלהם, ואם מגיעים אליה פולשים במלחמה, חמושים בנשק ובספר קדוש, יתחמשו גם הנכבשים, ויהרגו בפולשים. מה כל כך מסובך פה?"
או הפרסומאי הבכיר אילן שילוח ששאל בעמוד הפייסבוק שלו, "פלשתיני שרוצה שוויון זכויות ומדינה פלשתינית, מבין שביבי והממשלה לא רוצים, ושאין אופק עבורו - מה עליו לעשות?" המשרד של שילוח, כדאי להזכיר, היה זה שהופקד על הקמפיין האחרון של פיקוד העורף. הוא היה יכול דווקא לייצג היטב את חמאס העזתי, אנשים שלא נותרה להם ברירה אלא לירות טילים רצחניים למרכזי אוכלוסייה. או אלישע שפיגלמן, עד לא מזמן נציב קבילות הציבור ברשות השידור: "הדיבורים על הרצח של בני הזוג הנקין הם שפה אורוולית. הם לא נרצחו אלא נהרגו, נפלו בקרב במסגרת המלחמה על השליטה בשטחים הכבושים... מלחמת גרילה בין חוליות של מתנחלים המתחזות להיות משפחות שלוות ויפות תואר, לבין חוליות של לוחמי גרילה פלשתינים שאנחנו, מסיבות שלנו, מעדיפים לכנותם טרוריסטים". ויגאל סרנה, ששם את תמונת נעמה הי"ד לצד תמונת מחבלת שהרגו חיילי צה"ל ("יכלו להיות חברות"), והישווה את ידם הטהורה של חיילי צבא ההגנה לישראל לידי המחבלים המרצחים.
ואיכשהו בועת הסבון הזאת - לפי סקר אחרון שפורסם ב"מקור ראשון", 20 אחוזים מתושבי תל אביב שוקלים לרדת מהארץ - מצליחה להחזיק מעמד באוויר מבלי להתפוצץ. בזמן שאודל בנט זעקה "התינוק שלי, ירו בתינוק שלי", וקמה מדממת מעשרות דקירות, מגופת בעלה, מתחננת לשווא לעזרה - באותן שעות התקבצו בתל אביב 10,000 בני אדם למען זכויותיהם של בעלי חיים. רק בזכות גבורתו של הרב נחמיה לביא, שהופיע כארי מול המחבל, נמנעה רציחת משפחת בנט כולה והמשך מסע השחיטה. וההפגנה הגדולה בתולדות מדינת ישראל למען חיות המשק התקיימה כשמרצפות העיר העתיקה שטופות בדם שני נרצחים. מנותקים, נמאסתם.
ומה עם התקשורת? ברשות הרביעית בדמוקרטיה שלנו יש מניפת צבעים שונה לדם לפי השתייכות חברתית. לפני עשרה שבועות נפצעו שישה צעירים בפשע שנאה במצעד הגאווה בירושלים (יומיים אחר כך נפטרה מפצעיה שירה בנקי הי"ד). ערוצי הטלוויזיה העבריים הקדישו לפציעת השישה את שידורי כל אחר הצהריים, הערב והלילה. בצדק. כך צריכה להתנהל טלוויזיה שאכפת לה מחיי אדם. אבל מידת הסומק של הדם המתנחלי יורדת מתחת לאפס במדחום.
בכוכב לכת אחר, ארבעה יתומים יהודים ראו את הוריהם נרצחים לנגד עיניהם - ובטלוויזיה שידרו ריאליטי על זוג שמתחיל חיים חדשים במקום אחר. אם זה לא היה שורט, זה היה אירוני. הלב כבד לערוך השוואות שכאלה, הלוואי שהיינו יכולים להיות כולנו יחד בכאב הנורא הזה, אבל הפער כל כך גדול.
במצעד הגאווה: ליווה גל פתוח את הפצועים מהאכזריות החייתית, מאחר הצהריים עד הלילה, ביטול מהדורת החדשות המרכזית והחלפתה בשידור רציף אחד ממוקדי השידור החי, תגובות במערכת הפוליטית. אחרי שנקבע מותם של בני הזוג הנקין הסתפקו בשקופית עם מפה ובה סימן עגול שמצביע על מקום הפיגוע וכתב השטחים על קו הטלפון. אחר כך שידרו כרגיל: בערוץ 2 "חיים חדשים"; בערוץ 10 "איט אנד ראן" של נאור ציון. באשמורת הלילה זה השתנה והיו קצת שידורים חיים. אכלנו ושבענו, עכשיו עדכון על ארבעת הילדים.
גם כשאנחנו חיים, לא רק כשאנחנו נהרגים, יש לשאול האם ערוץ השידור המרכזי בישראל בכלל סופר אותי כאזרחית. כשעשו בערוץ 2 תחקיר על דואר ישראל לאחרונה בדקו מחוזות שונים. ברור שלא בדקו את זמני הגעת המעטפות לחצי מיליון המתנחלים (אמילי תיזמנה חודש); כשפירסמו שם בדרמטיות שיש חברות משלוחים שלא מוכנות להיכנס לבאקה אל־גרבייה בשל "סיכון ביטחוני", לא חשבו להזכיר שאל 23 אחוזים משטח מדינת ישראל (יהודה ושומרון) לא נכנסות רוב חברות המשלוחים בשל "סיכון ביטחוני", כבר עשרות שנים.
כמו כן, כשהמדינה החליטה להכיר ב־6,000 יחידות דיור לא חוקיות בפזורה הבדואית ולחברן לחשמל, דהיינו: חיבור אלפי עבריינים לחשמל, הגדירה זאת קרן מרציאנו בסיפוק: "יוצאים מחושך לאור". האם כך היתה מגיבה על חיבורו לחשמל של בית אחד במאחז יהודי בלתי מורשה?
• • •
ביום שישי שעבר, בדרך להבאתם למנוחות של איתם ונעמה, ועימם כל הכישרון והעוצמה שהיו, הרגשתי שאני נוסעת להלוויה שלי ושל בעלי. הרי כולנו יכולנו להיות במקומם. הצטערתי שרואים את יופיים של האנשים האלה, מיישבי הארץ, רק בהירצחם. נהגתי כשעופרת ויגון מסתירים לי את הדרך ואני חושבת על מתן, ילד בן 9 עם שלושה אחים קטנים, במכונית המוות. לרגע אחד נחה האצבע שלי על גלי צה"ל. מולי שפירא נקרע שם מצחוק ממשהו.
בהר המנוחות היו בעיקר דתיים. את הכיפות אי אפשר לספור, כי בבתי עלמין הן מצרך מתעתע, אבל מטפחות אפשר. והיו הרבה. כאלה שנולדו לדור חדש. כזה ששתיקת הטלוויזיות ומולי שפירא, התגובות בשמאל הקיצוני העלוב, כל אלה לא מעניינים אותם. הם נולדו אחרים. יצרו ויוצרים פה מציאות אחרת.
בני הנוער תושבי העיר העתיקה בירושלים, שבמוצאי שבת נשפכו דמים מתחת לחלון שלהם, הקימו מאהל שיח ומחאה במקום הרצח ברחוב הגיא. הם ישבו שם בכל יום, משמונה בבוקר עד עשר בלילה, מקיימים סוג של "שבעה" משלהם. של בני 17-14. "אנחנו נמצאים פה ומתחזקים יחד", כתבה לי שירה וביקשה שאבוא. מה הם עושים שם? שרים, משתתפים בשיחות של אנשי רוח, אומרים תהילים יחד. אם יש נוער הנרות תשע"ו, כך הוא נראה.
ההתיישבות היהודית זקוקה לבנייה לא בגלל הדם ולא למרות הדם. יש לבנות יישובים ולאשר את הרחבתם כי זו נשמת אפה של הציונות, וכי ככה מקיימים חיים, וגם כי כדי להוריד
את יוקר הדיור יש להרבות בהיצע. כדאי להבהיר כאן, למי שמאזין לחדשות ומתבלבל: כשמדברים על "בנייה בשטחים" לא מדובר על בנייה ממשלתית, על חשבון מדינת ישראל, באופן שגורע תקציב מקופת המדינה. מדובר על אישורים, היתרים לבנייה על אדמות מדינה, וכמו בכל מקום אחר הבנייה נעשית בכסף של קבלנים ויזמים, שמוכרים את הדירות לרוכשים ומרוויחים מכך.
ואם כך, יזם שרוצה לבנות 3,000 יחידות דיור באיתמר, יעשה זאת רק אם יידע שיהיו לו רוכשים. ואם יש לו רוכשים, ויש 3,000 יהודים שרוצים לגור באיתמר, זהו אות לטובה.
• • •
במוצאי השבת האחרונה, זמן קצר לאחר הפיגוע בירושלים, הגיע פלשתיני דקור לכניסה לקריית ארבע. על פי דבריו, עקב סכסוך משפחתי. שלושה אמבולנסים ושישה רכבי ביטחון ישראליים הוקפצו לאירוע. בדרך לבית החולים נרגם
באבנים האמבולנס הישראלי, ובתוכו הפלשתיני הפצוע. ג'יפ צבאי שרדף אחר הפורעים חטף בקבוק תבערה ועלה באש. שיגרה מטורפת.
כדאי לעדכן את הדקלומים הרגילים משמאל על "כבישי אפרטהייד" ומציאות של הפרדה. מספיק להגיח מתל אביב באופניים כדי לראות את הכבישים המשותפים, שבהם נוסעים מתנחלים ופלשתינים יחד, ואם יש כבישים סגורים בפני אחד הצדדים אלו כבישים שבהם מותרת רק נסיעת פלשתינים ושלטים אדומים מזהירים את הישראלים שהכניסה אליהם אסורה על פי חוק. בחודש מארס האחרון, וחרף מחאת התושבים, נפתחה דרך חדשה מבית פוריק לכביש 60. היו לתושבי בית פוריק כבישים, אבל הדרך החדשה קיצרה להם את הנסיעה לשכם ב־2 דקות שלמות, ואיפשרה להם לנסוע דרך איתמר ואלון מורה. חיסכון של 790 מטרים. בית פוריק, נזכיר, הוא הכפר שממנו יצאו 35 מחבלים לפיגועים בכל רחבי הארץ ובמרכזו אנדרטה המהללת ומנציחה אותם.
"מדובר פה על החיים שלנו!" כתבו תושבי האזור לשר הביטחון עם ההחלטה להסיר את המחסום ולפתוח את הכביש. התסכול שלהם על תוספת הסיכון נתקל באדישות מצד מערכת הביטחון. קיצור הדרך הפך לקיצור חייהם של אבא איתם ואמא נעמה.
שלושה פיגועים ביצעה אותה חוליה משכם, שרק תקלה מנעה מהם לטבוח גם בילדים של משפחת הנקין. בפעמים הקודמות הסתיימו פיגועי הירי בנזק לכלי הרכב, ללא נפגעים בנפש. השאלה היא למה התעוררנו כולנו רק בפעם הרביעית, שבה הם גם הצליחו.
תשובה חלקית לכך אפשר למצוא בהספד של ד"ר יגיל הנקין על אחיו איתם מעל הקבר הפתוח, הספד שראוי ללמד בבתי הספר. אני מביאה קטעים ממנו, בהשמטות רבות.
"אל תאמרו שהם קורבנות הטרור. את חייהם לא לקח הגורל העיוור. ברנרד לואיס אמר פעם שלהכריז על מלחמה בטרור משול כאילו היה צ'רצ'יל מצהיר משהו בסגנון: 'אנחנו נלחמים נגד צוללות ומטוסים, נגד טנקים, רובים ומרגמות 81 מילימטר'. אין דבר כזה 'טרור האבנים', כמו שאין 'טרור הבודדים', כמו שאין 'טרור המכוניות', וכמו שאיתם ונעמה לא נרצחו - בניגוד לכותרת באתר מסוים - בידי 'מכונית עוקפת'. כל אלה שיטות. לא אויבים. מי שמשתמש בטרור הוא האויב. איתם ונעמה הם הרוגי פעולות איבה, לא קורבנות טרור.
"אל תילחמו בטרור; תילחמו במי שמפעיל אותו. אין הכוונה חלילה לפעולות נקם פרטיות נגד ערבים חפים מפשע. אין הכוונה לוויתור על מוסר בלחימה. הכוונה היא שלא נעמיד פנים שאין איבה ואין רעיון ואין גורמים שמפעילים את הטרור. מאחורי הרוצחים יש חברה שתומכת בפגיעה באזרחים, בווידוא רציחה בזוג. הרוצחים הם התליינים; אבל מי שמשריש את הגישה 'הנה יהודי ולכן בן מוות' לא ייכלא, ומי שיחלק היום סוכריות לילדים כדי לחגוג את הירצחם בדם קר של עוד שני יהודים, ייצא נקי בלא כלום.
"בני אדם מונעים משנאה יצאו אל אם הדרך כדי לרצוח יהודים. והצליחו. הם לקחו ממתן, ניצן, נטע ואיתמר את הוריהם ואת הזכות לגדול במשפחה, עם החוויות והזיכרונות של משפחה חמה, אוהבת ומלוכדת; הם לקחו מכם, העומדים פה, זוג מוכשר ואופטימי, שהיה עתיד להגיע לגדולות. רוצחים ערבים, מגובים בידי חלק גדול מדי של החברה הערבית, עם מעט מדי התנגדות עקרונית לרצח. אויב. אויב שמפעיל טרור. אל תוזילו את זכרם בהפיכתם לקורבנות של כוח טבע". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו