נדידת רבבות הפליטים הסורים והעיראקים צבטה לכולנו בלב היהודי. אנשים צעירים שלהבות רשע וטירוף כילו את ארצם, וכל שיש להם בעולמם הוא הבגד שלעורם והילד שהם נושאים על הכתפיים. מעניין מה חשבו השכנים הפלשתינים שלנו על מראה הנדודים המטריד הזה - אפשר לנחש שעשרות מיליוני ערבים במזרח התיכון היו שמחים להתחלף עם תושבי שכם וקלקיליה. התימנים, הלובים והסורים היו מנשקים את ידי מי שהיה מציע להם לעבור לבית לחם. 48 שנים תחת כיבוש, זה שמספרים עליו שהוא האכזר בעולם - הפלשתינים לא נאלצו לברוח מבתיהם או לנוס אל ארץ רחוקה עם ילד על הידיים. איש לא מאיים עליהם בתחמושת כימית. הצבא ש"רומס אותם תחת מגפיו" הוא הצבא שיפנה אותם לבית חולים ישראלי, גם כשמדובר במחבל.
זאת הזדמנות טובה לשאול אם השלטון הישראלי רע לפלשתינים. אם שואלים את הפלשתינים עצמם, התשובה היא לא. 52% מערביי מזרח ירושלים היו מעדיפים להיות אזרחים ישראלים במדינת ישראל ולא תושבי הרשות הפלשתינית (מחקר של דיוויד פולק ממכון וושינגטון) - נתון שנמצא בעלייה מתמדת. הדמוקרטיה הישראלית, המעניקה לאזרחיה הערבים זכויות ששום מדינה ערבית לא מקנה למיעוטיה, קורצת להם יותר מאשר השלטון המושחת ותאב הדם שמציעות המדינות השכנות. גם מפעל ההתנחלות המושמץ לא גרע קרקע ומשאבים מהפלשתינים. תשאלו את ח"כ ג'מאל זחאלקה.
השקיה מתקנת
השבוע נחגוג את חג הסוכות, החג שבו נידון העולם על המים, המועד שבו ניסכו את המים בבית המקדש במשך כל שבעת ימי החג. המים, נוזל החיים שבלעדיו לא יכול שום יצור חי להתקיים, הם זווית מעניינת להדגים כיצד שיפרו שנות ה"כיבוש" את חיי הפלשתינים.
טענות קשות מושמעות בעולם נגד ישראל בסוגיית המים. הפלשתינים טוענים לצמא ולקיפוח. נתונים שאסף פרופ' חיים גבירצמן מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, מראים שמדינת ישראל נהגה ונוהגת בהגינות, ומספקת לפלשתינים מים מעל ומעבר לחובותיה. כשליש מהאוכלוסייה הפלשתינית, בעיקר זו המתגוררת בסמיכות ליישובים הישראליים, מחוברת ישירות למפעלי המים הישראליים. שני השלישים האחרים מחוברים באופן עקיף למפעלים הישראליים, מאחר שהמפעלים הפלשתיניים לא מסוגלים לספק את כמות המים הדרושה.
עד 67', תחת השלטון הירדני, היו מערכות המים ביהודה ושומרון פרימיטיביות ודומות למה שהיה קיים באזור במשך אלפי השנים שקדמו לו: אמות מים עתיקות הזרימו מי מעיינות בכוח הגרביטציה לשימוש ביתי וחקלאות; קידוחים צרים סיפקו מי שתייה. המים הועברו באמצעות כדים הנישאים על הראש או במיכלים על גבי חמורים. רשתות מים לחלוקה עירונית היו בארבע נקודות יישוב בלבד. כיום מחוברים לרשת המים כ־700 נקודות יישוב פלשתיניות. נכון ל־2009, ולפי דיווחי הקבוצה ההידרו־גיאולוגית הפלשתינית, בנקודות אלו מתגוררים יותר מ־97% מהאוכלוסייה הפלשתינית.
כבר בתוך חמש השנים הראשונות שאחרי מלחמת ששת הימים גדלה אספקת המים לפלשתינים בכ־50%: קידוחים חדשים נחפרו וישנים הועמקו, משאבות הופעלו, צינורות מים ארוכים הונחו ברחבי יהודה ושומרון, מוליכים מים חיים עד מרכזי הערים והכפרים אשר לא היו מחוברים קודם לכן למים. בשנות ה־70 וה־80, ככל שהוקמו התנחלויות, כך שוכללו מפעלי אספקת המים - נתונים שאי אפשר להתווכח איתם. מדינת ישראל קדחה את קידוחי דותן, שסיפקו מים לג'נין, לקבטיה ולעראבה. סביב שכם נקדחו שלושה קידוחים. באזור חברון שבעה קידוחים נוספים. אספקת המים לפלשתינים כמעט הוכפלה, מ־65 מיליון מטרים מעוקבים לשנה ל־120 מיליון, ערב חתימת הסכמי אוסלו. בשנות ה־90, כשגברה הדרישה למים בבית לחם ובחברון, ניתקה ישראל את מעלה אדומים וגוש עציון מקידוחי הרודיון ושדמה - והעבירה אותם לפלשתינים.
שיבושים פלשתיניים
ברור שרמת החיים של הישראלי הממוצע גבוהה יותר, אבל תושב עמאן היה מתחלף עם הפלשתיני בשמחה. הצצה למדינות ערב הסמוכות מחמיאה לנו מאוד: חלק גדול מנקודות היישוב העירוניות בירדן ובסוריה לא מחוברות למים כלל. גם הערים הגדולות והמרכזיות לא מצטיינות באמינות גבוהה של אספקת הנוזל השקוף. ברשות הפלשתינית רמת הצריכה גבוהה מהרמה המינימלית שקבע ארגון הבריאות העולמי, והיא לא רחוקה מהצריכה הישראלית.
צריכת המים בערים ובכפרים הפלשתיניים גדלה במהירות, בעיקר בזכות התגבור הישראלי בכמויות מים ניכרות. למרות הסיוע הבינלאומי הרחב במימון ובתכנון מערכות אספקת המים, ואף על פי שניתנו אישורים לקדיחת עשרות קידוחי מים חדשים, לא הצליחו הפלשתינים לבנות מפעלי אספקת מים באופן עצמאי. הסיבות: ניהול לקוי, שגיאות הידרולוגיות והנדסיות, דליפות מים וניצול כספי התרומה למטרות אחרות.
כמו בפרקים אחרים של הסכמי אוסלו, כך גם בנושא המים: ישראל השלימה את כל מחויבויותיה; הפלשתינים הפרו את ההסכם. במאות קידוחים וחיבורים פיראטיים נשאבים מיליוני מ"ק מים מאקוויפר ההר וממקווי אספקת המים של מקורות. במילים אחרות: גניבת מים, שגורמת לשיבושים באספקת המים לישראלים. באחד מגלי החום האחרונים נותקו שני יישובים בדרום הארץ ממים בשל חיבור פיראטי שכזה.
ישראל היא מעצמת מים, עשירה בטכנולוגיות שהעולם כולו מבקש ללמוד. 6 מיליארדים מתוך 7 מיליארדי דיירי כדור הארץ אינם יכולים כלל לשתות מים מהברז - או שהמים מזוהמים או שאין מערכת מים מודרנית. החיים בצל אימפריית המים הישראלית רעננים כאגלי טל: כמעט בכל בית פלשתיני יש ברז ובו מים טובים לשתייה. השכנים שלנו מצפון וממזרח לוטשים עיניים מקנאות בפלשתיני, גם זה החי בתנאים המינימליים ביותר. בזמן שבדמשק אנשים מתים בצמא, מילולית - חקלאי יהודה ושומרון פורסים צינורות השקיה. בזמן שמיליוני עיראקים נוטשים את השדות שבין הפרת והחידקל בשל מחסור במים - הכרמים הפלשתיניים מוריקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו