ההעפלה של נבחרת הנוער חזרה לדרג א' היא אמנם הישג ראוי וטפיחת אגו לפטריוטים של הענף, אך נדמה שלאור רמת הכישרון שהצטברה בנבחרת הנוכחית מדובר בהעפלה שהיתה בגדר חובה, ומי שמכיר את הסגל לעומק בוודאי מצטער שהאיכות והעומק התבזבזו על דרג ב' ועל מאבקים מול אירלנד ואוסטריה. אבל עלייה זו עלייה, ועל כן ברוכים השבים.
נבחרת הנוער הזו היא תוצאה של האקדמיה לכדורסל. למרות שמרבית השחקנים לא שיחקו ישירות באקדמיה, התחרות שהיא יצרה עם האגודות העניקה להם את האפשרויות להתפתח ברמה הגבוהה ביותר. חלק גדול מהסגל כבר עשה קילומטראז' במשחקי בוגרים, גם אם בליגה הארצית או הלאומית. בניגוד לנבחרת העתודה, נבחרת הנוער הזו מחזיקה בכמה יהלומים שיכולים להיות עמוד השדרה של הכדורסל הישראלי בעשור הבא. רועי הובר, שאמנם ימשיך בעונה הבאה לשחק בליגה הלאומית, הוא אחד הגארדים המלוטשים והאינטליגנטים שראינו בשנים האחרונות בגילים הללו. הוא גורם לך לשכוח שהוא בחור בן 18 (לא, לא ילד, ילדים זה בבית ספר יסודי). דווקא הבחירה שלו בלאומית מראה שמי שמייעץ לו חכם מספיק לדעת שאין תחליף לדקות משחק ולצבירת ניסיון, ושאת ספסלי ליגת העל ימלאו פראיירים אחרים.
ואי אפשר להגיד הובר בלי להגיד בלאט. תמיר בלאט מגיע עם הובר עוד מימי הילדים של הפועל לב השרון והזכייה בגביעי המדינה. אם תשאלו את עודד קטש "אם בלאט יהיה שחקן", הוא יענה לכם שהוא כבר שם. בלאט הוא ווינר שהשאיר את רמת השרון בליגה בשנה שעברה עם סל ניצחון מכריע, והוא מסוג השחקנים שמאמנים נתלים בהם על מנת לקבל ביטחון. עד כדי כך.
כמו כן, חשוב לא פחות, גם סוציולוגית, הוא מוחמד אבו ערישה מהכפר פורדיס, אתלט ברמה אמריקנית שבזכות האמביציה של אמא שלו מממש פוטנציאל ומשמש דוגמה למגזר כולו. דניאל קופרברג, ליאור קררה ויובל זוסמן הם גם שמות ראויים שנקווה שיעשו את המעבר הקשה מהנוער לבוגרים.
ויש את עניין טי.ג'יי ליף. מי שראה אותו משחק, מרייר מתענוג. אבל קשה להשתחרר מהתחושה שיש כאן עניין מסריח, גם אם כשר, במיוחד מהדרך שבה אביו קיבל את אזרחותו. הנה מה שפיני גרשון אמר בראיון לאהרל'ה ויסברג מעל דפים אלה במארס 2013: "ברד בא לארץ עם תעודה מאיזשהו רב שמאשר שהוא התגייר וככה קיבל אזרחות ישראלית. על הטופס בכלל היה כתוב 'גברת בראד ליף'. איזה חבר יהודי שלו התחתן, אשתו התגיירה, והיה מי שדאג 'לתקן' את מה שכתוב שם. יש דברים שאפשר לעשות רק בבניין המועצה בקריית שמונה". ליף עצמו מודה בכתבה כי "האמת היא שאני לא ממש יודע איך הפכתי לישראלי".
ועכשיו, ברצון העיוור לניצחון בכל מחיר, על חשבון כדורסלנים ישראלים שנולדו וצמחו כאן, איגוד הכדורסל צירף את ליף ג'וניור, שהקשר בינו ובין ישראל תלוש עד קלוש, שנכשל במבחנים לנבחרת האמריקנית והגיע לנבחרת ישראל כברירת מחדל. רק שלא ישכחו אחר כך להרצות לשחקנים על ערכים, יושר ומשחק למען הדגל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו