עולם משתנה

בעת שהכריז מלחמה על האיסלאם הרדיקלי, בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר, הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש גם הכריז כי "האיסלאם היא דת של שלום". מטרתו הראויה לשבח היתה להבחין ולהפריד בין הפונדמנטליסטים המוסלמים הקיצוניים לבין אזרחים אמריקנים מוסלמים שומרי חוק ומדינות מוסלמיות "מתונות". אלא שההכרזה "האיסלאם היא דת של שלום" הפכה למנטרה שעליה חוזרים כיום אנשי ממשל בעלי כוונות טובות שמשלים את עצמם שהכחשה כזו של המציאות תמתן באופן כלשהו את המתחים החברתיים בעולם.

הצגתן של דתות כלשהן - היהדות, הנצרות או האיסלאם - ככוחות המקדמים שלום היא הטעיה, ודאי בנוגע לאיסלאם. בדומה לכתבי הקודש של כל הדתות, גם הקוראן פתוח לפרשנויות רבות. אך מי שמתאר את הדת המוסלמית כדת של שלום פשוט לוקה באשליות. מדויק יותר לתארה כדת של אלימות המולידה טרור ומסרבת לדו-קיום עם דתות אחרות.

מראשית ימיה, ובהתאם לצו הקוראן "הרגום (את הכופרים) באשר תמצאום וגרשום מן המקום אשר ממנו גירשוכם", דת האיסלאם כבשה ושיעבדה את אלו שאינם מוסלמים. האיסלאם מנהל מלחמה מתמשכת עם כל ה"לא-מאמינים" (הכופרים) ומתייחס בבוז מיוחד ליהודים, המתוארים כצאצאיהם של קופים וחזירים. לפי חוקי השריעה, דינה של כפירה הוא מוות. עד היום, באזורים הנמצאים תחת חוקי האיסלאם יש אפליה כלפי דתות אחרות, רדיפתן ולעיתים קרובות אלימות קיצונית ואף רצח המוני של אלו שאינם מוסלמים. דבר זה בא לידי ביטוי לאחרונה במעשי טבח שנעשו בנוצרים במצרים, באינדונזיה, בעיראק, בניגריה, בפקיסטן, בפיליפינים ובסודאן.

אין ספק כי ישנם גם זרמים מתונים של הגות איסלאמית אשר דורשים מהמוסלמים לקיים את חוקי המדינות שבהן הם חיים ולנהוג בצדקה וביושר. אך מלבד מקרים שבהם ישנה סכנה ישירה לחברה שלהם, נדיר לשמוע אימאמים במדינות מוסלמיות המגנים פעילות איסלאמית קיצונית ברחבי העולם.

את האמיתות הללו מדכאים מנהיגי מדינות אשר טועים כשהם מאמינים כי שתיקה תגן עליהם מפני הפיכתם למטרה עבור קיצונים איסלאמים. מנהיגים אלו נתמכים על ידי האליטות הדוגלות בתקינות פוליטית ועל ידי ליברלים מהשמאל הטוענים כי הם נאבקים באיסלאמופוביה, גזענות ומקארתיזם על ידי הכחשת המציאות.

על המנהיגים הדמוקרטיים להכיר בכך כי תיאור האיסלאם כ"דת של שלום" הוא תיאור לא יעיל ואף מסוכן. לגישה פייסנית ולנטייה ל"יצירת קשרים" עם כוחות איסלאמיסטיים רדיקליים יש מחיר בדמות סיכון לעתיד התרבות המערבית.

הדברים חשובים כעת, לנוכח התגברות המהומות נגד ממשלים אוטוקרטיים בקרב מדינות המזרח התיכון, ובעיקר המהומות הנוכחיות במצרים. עלינו להבין ולהפנים כי החלפתם של מנהיגי משטרים מושחתים ורודניים בפונדמנטליסטים איסלאמים קנאים, מהסוג שמנהיג כעת את איראן, לא תשפר את איכות החיים של אזרחי מדינות אלו הסובלים כבר שנים רבות, ובוודאי לא תתרום ליציבות במזרח התיכון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו