שמעת, אבי? דיווחו שוב מבית החולים. מה אתה אומר? אתה בטח שוב צוחק ומסנן "איזה שטויות". אבי, חבר יקר שלי, אתה יודע טוב יותר מכל אחד אחר שאי אפשר לקום ולעזוב הכל באמצע. מי כמוך יודע שההצגה חייבת להימשך בכל מצב. חלף שבוע מאז שהפתעת אותי עם התאונה המטופשת הזאת ואני יושב באולפן. אותו אולפן שבו ישבנו יחד במשך אולי מאות שידורים. באותה נקודה שבה ראיתי אותך נכנס פנימה. ואז היינו מתחבקים. אחח, החיבוק המפורסם שלנו. הטכנאים היו צוחקים, גם אתה. אבל איתך זאת לא חוכמה. אצלך צחוק זה ברירת מחדל. אני שואל שאלה ולך תמיד יש תשובה ארוכה. אני מסמן לך עם היד "קאט" ואתה מחייך וממשיך לדבר. בקיצור, לא סופר אותי. מסיים לשדר ורץ לספר לדורית שאתה מרוויח כאן רק 1,000 שקל ברוטו. היא קצת יורדת עלי, "בוס קמצן", כאילו שזה תלוי בי. אולי נקבע משהו לשבוע הבא? עוד איזה ערב איתך ועם בוני (גינצבורג), עם כוס יין אדום ביד אחת, סיגר ביד השנייה. בוני יגיד משהו ואתה כמובן לא תסכים. לא באמת, אתה יודע, רק בשביל הקטע. בנציון יתעצבן, אתה תשחיל חיוך מעבר לכתף ותמשיך להיתמם. ובוני שוב יגיד: "אני מתפלא עליך, אבי, אתה בחור אינטיליגנטי אבל עוד פעם אתה לא מבין". וכך נתגלגל מצחוק אל תוך הלילה. כן, אבי, אני כמו כולם מסביב, גם אני לא מוכן לקבל את העובדה שאתה שוכב בבית החולים חסר אונים. אני מחכה שהדלת תיפתח ותיכנס לאולפן הרדיו כרוח סערה, שנייה לפני שפותחים מיקרופון, ותגיד: "אוף, איזה פקק... מזל שבאתי עם הווספה". ואם נדמה לך לרגע שאני נפרד ממך, אז צר לי לאכזב אותך. ממש לא. יואב אביב שידר עם אבי כהן תוכנית ספורט שבועית ברשת ב'
X
