אחד הגורמים המרכזיים שהיטו את הכף לזכותו של המועמד הדמוקרטי בבחירות לנשיאות של 1960, הסנאטור ג'ון קנדי, היה סירובו של יריבו למרוץ, ריצ'רד ניקסון, לשתף במערכת הבחירות - עד לערב ההכרעה ממש - את הנשיא היוצא עתיר הפופולריות דוויט אייזנהאואר, שבממשלו שירת כסגן הנשיא במשך שמונה שנים.
שאיפתו של ניקסון לזכות בפרס הגדול בכוחות עצמו וללא שום שחקן חיזוק - ויהיה נערץ ועתיר תהילה ומוניטין ככל שיהיה - תרמה בסופו של דבר תרומה מכרעת להפסדו הדחוק, שכן היא מנעה מן הנשיא להקרין על סגנו לפחות שמץ מיוקרתו ומהילת הקסם שאפפה אותו.
60 שנה לאחר שהנשיא אייזנהאואר נותר בירכתי הבמה עד לזמן הפציעות ממש, שוב חוזר הניגון. שכן ברק אובמה, שהמועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן כיהן כסגנו במשך שמונה שנים, המשיך להתחמם על הספסל זמן רב אף שהאהדה, שממנה נהנה בקרב קבוצות מצביעים לא מעטות (שבטבורן הקהילה האפרו-אמריקנית), שברה ועדיין שוברת שיאים. היה זה רק בשבוע שעבר שהנשיא לשעבר יצא לראשונה מן הסגר היחסי שבו היה נתון, והמיר את דפוס התנהלותו נמוך הפרופיל בסגנון החביב עליו - נאומים בעצרות המוניות, שהראשונה שבהן התקיימה בשבוע שעבר בפילדלפיה.
אף שהסיבה הרשמית לכניסה מאוחרת זו לזירה היתה שאיפתו המוצהרת של אובמה להימנע מאירועי הדבקה המוניים ומסוכנים, נשאלת השאלה: האם המניע האמיתי לגיוס הנוכחי טמון בסקרים האחרונים, המעידים, לכאורה, על הצטמצמות הפער שבין ביידן לבין טראמפ בקרב קהל הבוחרים האפרו-אמריקני?
ואולם, גם אם זהו המקור שהביא את המועמד הדמוקרטי המוביל לעשות כעת שימוש מרבי בכל הכלים העומדים לרשותו, כולל הנשיא לשעבר אובמה, בשלב זה לפחות נראה שדאגתו של ביידן מוגזמת במקצת. אחרי ככלות הכל, בעימות הטלוויזיוני השני והאחרון, שהתקיים ביום חמישי בלילה, הפגין, אמנם, טראמפ שיפור בולט בהופעתו ובהתנהלותו בהשוואה לעימות הראשון, שהיה אסוני מבחינתו, אך עם זאת קשה להגדיר עימות זה כאירוע המשנה באבחה אחת את כיוונו של המרוץ כולו. שכן היה זה קרב שקול, שבחלקו התנהל אפילו באופן ענייני ונינוח יחסית (וזאת בניגוד לעימות הראשון, שהיה לא יותר מאשר התפלשות בבוץ, שפגעה בעיקר בנשיא), אך כזה שככל הנראה לא ייצרב בתודעה הלאומית כעימות מחולל תמורה.
זאת, כמובן, בהנחה שהתבטאותו הפסקנית מדי של ביידן על כוונתו לפתח מקורות של אנרגיה "נקייה" על חשבון תעשיית הנפט המסורתית והמזהמת לא תהפוך לכדור שלג, העלול לפגוע בו פגיעה אנושה ב"מדינות נפט" מובהקות כגון פנסילבניה וטקסס. יתרה מזאת, חרף מאמציו המתמשכים של טראמפ למזער את חומרת הבעיה, העובדה היא שאמריקה נמצאת היום בתחילתו של גל קורונה שלישי וחמור. ואכן, כאשר, למשל, הגיע מספר הנדבקים הארצי לכ-80 אלף, וכאשר לפנינו מגיפה שכבר קיפחה את חייהם של כ-220 אלף אמריקנים, הפך מסע הבחירות למשאל עם בפועל על דרך ניהולו של המשבר על ידי קברניט האומה.
על רקע העובדה שביצועיו של הבית הלבן, בייחוד בשלביו הראשונים של המשבר, היו לקויים, ושלא עלה בידו להעתיק את מוקד השיח הציבורי למחוזות אחרים שבהם זכה להצלחות מרשימות, התמונה מבחינתו של טראמפ מצטיירת היום כעגומה, אם כי בשום פנים לא כטרמינלית. זאת ועוד, בכמה ממדינות המפתח במערכה, כולל פלורידה, ויסקונסין, אוהיו, אריזונה וג'ורג'יה, היכתה הקורונה באופן קשה במיוחד, וכך פגעה פגיעה ישירה וממשית בסיכוייו לזכות בקולותיהן האלקטורליים (במיוחד בקרב אוכלוסיית הקשישים, שרבים מהם התמרמרו על פתיחתו מחדש המואצת של המשק, שחשפה אותם לסכנת הידבקות, ובקרב אוכלוסיית הנשים בפרברים, שנטשו בהמוניהן את הנשיא, אם כי לא רק על רקע הקורונה).
מצד שני, אין לשכוח שלפני ארבע שנים הובילה המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון ביתרון דו-ספרתי של כ-12%, עשרה ימים לפני ההכרעה, כך שעדיין אין לשלול את האפשרות של הפתעת אוקטובר, אם כי סבירותה הולכת ופוחתת. נכון להיום, זקוק איפוא הנשיא לפצצה תקשורתית דרמטית, דוגמת מידע מוצק ומשכנע על עבירות בתחום האתיקה, שביצעו ג'ו ביידן ובנו האנטר. עם זאת, לפחות עד כה, לא היה בחומרים שכבר פורסמו כדי להפלילם ישירות, וגם שאלת אמינותם של מקורות המידע נותרה שנויה במחלוקת.
סיכומו של דבר, לפחות בשלב הנוכחי לא זו בלבד שביידן מוביל במרוץ, אלא שהוא הצליח לחדור אל תוככי מבצרים רפוליקניים מסורתיים (כגון אריזונה וג'ורג'יה), וגם סיכוייו לכבוש את הרוב בסנאט נראים מבטיחים. האירוניה היא ששני היריבים המושבעים, אובמה וטראמפ, נמצאים כעת במרכז הבמה, כשהם משתמשים באותה טקטיקה עצמה, קרי: ההישענות על יכולתם הרטורית להלהיב המונים ולגייסם לדגל. השאלה היא אם עבור הנשיא ה-45 טקטיקה זו תצליח לקדם אותו אל עבר היעד הנכסף, הנראה - כרגע לפחות - קשה להשגה.
שאלה נוספת החייבת להישאל היום היא אם יהיה זה שוב יומם השחור של הסוקרים, שכן ייתכן שגם הפעם יישאר פלח סמוי של תומכי טראמפ מתחת לרדאר, מבלי שיצהירו מראש על כוונותיהם האלקטורליות האמיתיות בטרם יעניקו לנשיא המכהן את קולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו