במערב אין כל חדש. נכון להלילה (שישי), ספירת הקולות באריזונה ובנבדה עדיין בעיצומה, והאמריקנים עדיין אינם יודעים, כמה ימים אחרי הבחירות, מי ניצח במרוץ לנשיאות 2020.
אמנם ביידן היה קרוב יותר לבית הלבן, אחרי שגרף שתי מדינות במערב התיכון לטובתו – ויסקונסין ומישיגן - והגיע כבר ל-264 אלקטורים (253 בלי אריזונה, שבעניינה קיימת מחלוקת בין רשתות החדשות); אך נראה כי חוסר הוודאות ענק, וההפרשים מזעריים. סיום הולם לשנה שכולה דברים והיפוכם.
טראמפ, שנותר כרגע עם 214 אלקטורים, יודע שיש לו רק דרך אחת לנצח, והיא תלויה רק במדינה אחת: פנסילבניה. בלי "מדינת אבן הראשה", כל שאר המדינות שנותרו לא רלוונטיות - אלא אם כן מדינה שכבר הוכרזה ככחולה תהפוך באורח נס את עורה.
הנשיא האמריקני גם יודע שבקרב על דעת הקהל הוא חייב ללכת עם המומנטום. כפי שמחנה ג'ורג' בוש הכתיב את סדר היום בדרמה סביב פלורידה בשנת 2000, טראמפ ניסה בימים האחרונים להכתיב את סדר היום, כולל על ידי התביעה שהגישו אנשיו נגד מחוז קלארק בנבדה, בטענה שהוא מאפשר לאנשים שאינם עונים על הגדרות התושבות במדינה להצביע. זו גם הסיבה שהוא מגיש עתירות נגד מחוזות שונים בפנסילבניה - כדי להבטיח שיתנו גישה למשקיפים שלו, כולל בפילדלפיה, האזור שבזכותו ניצח בשנת 2016 במדינה ואיתה את הנשיאות.
למרות כל המחלוקת סביב הצעדים האלו, שלכאורה מונעים ממחוזות לספור את הקולות באמצעות הפרוצדורות המוכרות, חייבים לומר שהתביעות שהגיש טראמפ דווקא זכו להצלחה חלקית – באחד המחוזות בפנסילבניה בית המשפט פסק לטובתו, ובעקבות כך ניתנה גישה רחבה יותר למשקיפיו; במחוז אחר הקפיאו זמנית ספירה עד להיום, מפני שבית המשפט השתכנע כי קיים מקבץ של עשרות אלפי טופסי הצבעה שכלל לא ברור שאמורים להיספר, שכן רבים מהם נשלחו לאנשים בטעות ולאחר מכן הוחזרו. כמו כן, ב-7,000 טפסים אחרים נמצאו פגמים.
הגלגל לא יחזור לאחור
תהא אשר תהא התוצאה בתביעות השונות, טראמפ לא מראה סימנים שהוא מתכוון לוותר כרגע. המתמטיקה והספירה עדיין משחקות לטובת ביידן, ואם תיווצר אווירה של "נשיא נבחר", יהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור.
טראמפ גם יודע שיהיה קשה בהרבה להגיש עתירות לבית משפט אחרי שהמדינות כבר ביצעו את ההליכים הפורמליים הכרוכים בהענקת האלקטורים שלהם למפלגה המנצחת. תמיד קל יותר למנוע ספירה בעיצומה מאשר לגרוע קולות שכבר קיבלו הכשר רשמי – הן מבחינה משפטית והן מבחינה תדמיתית. ועד כמה שזה לא נראה טוב כרגע, טראמפ מאמין שבתי המשפט יעניקו לו לגיטמיות אם יוכיח שיש לו קייס. ויש לו, לפחות על פניו, שורת קייסים רציניים.
צריך לזכור שלא מדובר במהלך חריג או אנטי-דמוקרטי של טראמפ, אלא חלק מהאופן שבו טראמפ כבר מיתג את עצמו ומהתנועה הבלתי רשמית שיצר: מועמד אותנטי וססגוני, שאינו פועל בתבניות מוכרות.
כך, למשל, בעיצומם של גלי המגיפה בארה"ב בחודשים האחרונים, טראמפ המשיך בעצרות שלו ולקראת הסוף אף הגביר אותן בבליץ כמעט חסר תקדים באינטנסיביות שלו – אף שלכאורה מהלך זה יצר תדמית בעייתית ועורר ביקורת על אי שמירת מרחק בימי קורונה.
באותה מידה המשיך להשמיע הצהרות פרובוקטיביות ולהעניק ראיונות בומבסטיים לכל כלי תקשורת אפשרי בחודשים האחרונים (ובכלל בנשיאותו). גם כאשר עורר תרעומת וסערות ראה בכך יתרון, כי כך הצליח להשתלט על סדר היום. היה לו רק יעד אחד: לשמר את ה"בייס" כדי להוציא אותו לקלפיות בהמוניו. טראמפ ידע שבלי להלהיב את בסיס תומכיו, אין לו סיכוי לשכפל את הצלחת 2016, ושבלי שימור המותג שלו כמועמד מסוג אחר ומיתוג הדמוקרטים כמפלגה "ממסדית", אין לו סיכוי.
ואף שאולי יתברר שלא ניצח בבחירות, הוא אכן התקרב מאוד להישג שלו בשנת 2016 והיכה את כל התחזיות של הסקרים. סקרי היציאה מראים כי באזורים הצבועים באדום חזק, הצליח טראמפ לשכנע את הבוחרים שביידן הוא סוציאליסט, יחבור לאליטות, יחנוק את הכלכלה וישבש באופן קשה את חיי האזרחים. וכך גם בעניין העצרות: ייתכן שהן שכנעו את הבוחרים לצאת שוב בהמוניהם ביום הבחירות, ואף קודם לכן. ייתכן שזה לא הספיק, אבל התנהלותו הבלתי ממסדית הצליחה לתת לטראמפ סיכוי לכהונה שנייה, גם בעיצומה של המגיפה.
בעיר לאס וגאס, בזמן שנבדה ספרה את הקולות, קיימו אתמול אנשי קמפיין טראמפ מסיבת עיתונאים שבה התריעו כי יש חשש אמיתי לזיופים בעיר. לטענתם, לפחות 10 אלף איש הצביעו לכאורה בלי שהיו בכלל תושבי המחוז. עד לרזולוציות האלו הם ירדו. דונלד טראמפ לא מתכוון לוותר על הבית הלבן, והוא יטען שנגנבו ממנו הבחירות עד שהאחרון האנשים ישמע.
לקחי בחירות 2000
בוושינגטון ניתן היה לחוש אתמול בשקט מתוח. עסקים רבים ממוגנים, ואלה שטרם הספיקו הזמינו אתמול בעלי מקצוע על מנת להתגונן מחשש למהומות.
טראמפ עצמו המשיך אתמול לטעון לניצחון בפנסילבניה. אנשיו בעיקר לא מבינים מדוע במדינות המערב התיכון הפסיקו להצביע בערב הבחירות. מבחינתם, המטרה העליונה היא להגיע למצב שבו הקרב יהיה על מדינה אחת שבה יש לו כרגע יתרון, זעום ככל שיהיה, כמו פנסילבניה.
ברור לו שההצלחה של בוש בקרב על פלורידה נבעה מכך שהציבה קווי עימות ברורים, שאפשרו הן הצלחה משפטית והן הצלחה תדמיתית. לכל אורך הדרך במערכת הבחירות של שנת 2000 היה לקמפיין של בוש מסר ברור: רק ספירה אחידה של כל הקולות יכולה להיות לגיטימית.
ובעוד הרפובליקנים שמרו על המסר הקליט הזה, הדמוקרטים, בהובלת אל גור, עשו טעות אסטרטגית: הם ניסו לקיים ספירות מחדש רק במחוזות שנוחים להם, ורק בשיטות הנוחות להם. בסופו של דבר, בית המשפט העליון נאלץ להתערב, וקבע – מכיוון שלא נותר זמן מבחינת חוקתית להסדיר את הסוגיה – שהיתרון של בוש יישמר, ושהוא יהיה המנצח בפלורידה. לכן שימור היתרון של טראמפ כה חשוב.
אבל אם יש משהו מעודד בכל מה שראינו אתמול ובימים האחרונים, זו הזהירות של הרשתות השונות. אפילו CNN לא ממהרת להספיד את טראמפ. רשת פוקס, שספגה מטחי ביקורת מצד הרפובליקנים על כך שמיהרה לקבוע שאריזונה כחולה, השמיעה נימה זהירה בכל הנוגע לזיופים, ואמרה כי יש לבדוק לאשורם את החשדות שעליהם מצביעים אנשי קמפיין טראמפ.
בית לבן אחר?
כך או כך, בזמן ההמתנה לתוצאות, החלו הדיפלומטים בוושינגטון להעריך כיצד תראה אמריקה בעידן ביידן. הם סבורים כי ארה"ב תגלה פתיחות כלפי איראן כדי לחדש את הסכם הגרעין, וכי יושם דגש גם על נרמול היחסים עם הפלשתינים - עד כדי פתיחתה מחדש של נציגות אש"ף בוושינגטון, כפי שהתחייבה המועמדת לסגנית הנשיא קמאלה האריס בראיון לפני כחודש.
ויש, כמובן, הערכה שביידן יאפשר לאויביה של ארה"ב מרחב תמרון גדול יותר בעולם. אך לצד כל זאת, ההערכה היא כי מורשת טראמפ כה חזקה כעת, שהיא תחייב את ביידן להמשיך בקו דומה כדי לשמר את מעמדה של ארה"ב ואת יוקרתה מול צפון קוריאה ואיראן, ופחות בראשית כהונתו.
כעת אמריקנים רבים מחכים להכרזה על המנצח, לפני שאמריקה תידרדר לתקופה רעה בלשון המעטה. מה שבטוח, קמפיין הפוסט-בחירות יהיה יצרי לא פחות מהבחירות עצמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו