"נשיא ארה"ב חתם על צו נשיאותי ש...". מדובר במשפט שאזרחי ארה"ב והעולם שמעו הרבה לאחרונה, מאז שדונלד טראמפ חזר לבית הלבן. עד ה-5 בפברואר חתם טראמפ על 54 צווים נשיאותיים בכהונתו השנייה, שהם יותר ממה שחתם כל נשיא אחר ב-100 ימיו הראשונים בתפקיד מאז טרומן ופרנקלין רוזוולט, כך לפי האתר 538 של רשת ABC. מאז, הוא חתם על צווים נוספים, ביניהם נגד דרום אפריקה ובית הדין הבינלאומי בהאג.
חלק מהצווים, שעוסקים בעשרות סוגיות - פנים וחוץ - נבלמו כעת בבית המשפט. חלק מהסוגיות בהן נבלמו מהלכים של ממשל טראמפ: ביטול הזכות לאזרחות באופן אוטומטי למי שאינם תושבי ארה"ב ושוהים בשטחה, העברת טרנסג'נדרים לכלא גברים, הפיטורים ההמוניים בממשל הפדרלי והגישה של מאסק ואנשי סוכנות היעילות הממשלתית שלו (DODGE) למערכת התשלומים של הממשל הפדרלי וסגירת הברז על הסיוע הבינלאומי של ארה"ב.
רק היום (שני) שופט פדרלי במדינת ניו המפשייר חסם את מימוש הצו של הנשיא נגד זכות האזרחות האוטומטית, והצטרף לפסיקות קודמות במרילנד ובמדינת וושינגטון. התיקון ה-14 לחוקה האמריקנית, שנחקק לאחר שחרור העבדים בעקבות מלחמת האזרחים, מעניק אזרחות לכל מי שנולד בשטחה של ארה"ב. מדובר באחד הצווים המשמעותיים של טראמפ, שמבקש לבטל את הפרשנות המקובלת לתיקון ה-14 כבר יותר מ-100 שנים.
בממשל טראמפ מיהרו לתקוף את ההחלטות, במילים שעשויות להיות מוכרות לקורא הישראלי. סגן הנשיא די.ג'יי ואנס כתב ברשת ה-X: "אם שופט היה מנסה להורות לגנרל כיצד לנהל מבצע צבאי, זה היה בלתי חוקי. אם שופט היה מנסה להורות לתובעת הכללית כיצד להפעיל את שיקול דעתה כתובעת, גם זה בלתי חוקי. שופטים אינם רשאים לשלוט בסמכויות הלגיטימיות של הרשות המבצעת". טראמפ כינה את ההחלטה השיפוטית כלפי הסוכנות של מאסק כ"בלתי חוקתית".
כלי חזק - אך מוגבל לטווח הארוך
צו נשיאותי (Executive Order) הוא אחד הכלים החזקים בארסנל של נשיא ארה"ב, האיש החזק בעולם. הצו הוא למעשה הנחיה מחייבת של הנשיא לממשל הפדרלי שנושאת מעמד של כמו-חוק, אך גם לו יש מגבלות: הוא לא יכול לסתור את החוקה האמריקנית ולא חקיקה של הקונגרס. המוסכמה המשפטית היא שהבסיס החוקי לצו הנשיאותי נובע ישירות מהקביעות לגבי מעמד הנשיא בחוקה האמריקנית ומחקיקה של הקונגרס המגדירה לו סמכויות מפורשות.
כמה מהר נכנס לתוקף הצו? חלק מהצווים באופן מיידי. כך לדוגמה, כאשר הנשיא טראמפ אסר בתחילת כהונתו ב-2017 על כניסת אזרחים מכמה מדינות מוסלמיות, הצו נכנס באופן מיידי. הסיבה: חקיקת הקונגרס הקנתה לנשיא את הסמכות למנוע את כניסתם של זרים, על בסיס כל הבחנה, אם הוא מאמין שיש בכך סכנה. לעומת זאת, כאשר ביידן הנחה את הרשויות הפדרליות להבטיח גישה להפלות, היה צורך בתהליך של קביעת חוקים ותקנות כדי לממש את הנחיית הנשיא.
בטווח הארוך, לרוב צווים נשיאותיים יש קושי לעצב מורשת נשיאותית - ללא פעולות חקיקה משלימות, שדורשות מו"מ והתפשרות מול גורמים בקונגרס. פרופ' אודי זומר, מומחה לארה"ב, ראש מרכז ברק למנהיגות באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר באוניברסיטת ניו יורק, מסביר כי "צווים שלא מעוגנים בחקיקה - הם טרף קל לנשיא הבא. ככה טראמפ ביטל הרבה מהמורשת של אובמה וביידן את המורשת של הקדנציה הקודמת של טראמפ. החלטות שמעוגנות בחקיקה הרבה יותר קשה לשנות".
"לדוגמה, לינדון ג'ונסון היה נשיא שפעל להשיג הסכמות מול הקונגרס. כפועל יוצא מה שהוא הספיק בקדנציה הקצרה שלו שינה את ארה"ב לשנות דור. נראה שטראמפ לא מאמין בחקיקה ג'ונסונית. הערכה שלי שטראמפ מנסה להשיג מומנטום: גם אם חלק מהצווים יבלמו - הכמות האדירה שלהם תהפוך בסופו של דבר לאיכות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו