כך יכולה להיראות עזה של טראמפ - שעשויה לבשר על סדר עולמי חדש

"ארה"ב תשתלט על עזה ואנחנו נעשה עבודה איתה, אנחנו נהיה בעליה ואחראים על סילוק כל הפצצות שלא התפוצצו, ניפטר מכל הבניינים ההרוסים ונשטח הכל, ניצור פיתוח כלכלי שיספק מספר בלתי מוגבל של עבודות ודיור לאנשי האזור."

כך בישר טראמפ לעולם על תוכניתו לעזה האמריקנית, או "הריביירה של המזרח התיכון", כפי שכינה אותה. הוא חזר שוב ושוב על הצעתו להעביר את הפלשתינים ל"אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שבע, שמונה או שתים עשרה" מדינות. כשנשאל מוקדם יותר אם העזתים יורשו לחזור אליה, אמר שהוא מקווה שיבנה להם "מקום נחמד" מספיק כך שהם לא ירצו לחזור. טראמפ חזר ודיבר על "בעלות אמריקנית" על הרצועה ואמר שהוא רואה בעיני רוחו "שליטה ארוכת טווח" של ארה"ב במקום.

היחס הספקני לתוכנית מובן. בראש ובראשונה, היא תלויה בהוצאתם של המוני אנשים מעזה - טראמפ נקב במספר 1.8 מיליון. גם במונחים היסטוריים מדובר בתנועה משמעותית של אנשים, ולאורך ההיסטוריה תנועות שכאלה לוו בסבל אנושי נרחב – הגם שלאור ההרס ברצועה, ניתן להבין מדוע ההצעה של טראמפ לחיים חדשים בערים "מהניילון" יכולה להיראות קוסמת. אך, כל עוד מצרים וירדן יתמידו בסירובן, קשה לראות משהו ממנה יוצא לפועל.

המראה של נשיא ארה"ב מכריז על כוונתו להשתלט על שטח, מתוך כוונה להחזיק בו לאורך זמן, היה אירוע כמעט בלתי נתפס עבור רבים בארה"ב ובעולם כולו. מאז מלחמת העולם השנייה והתגבשות הסדר העולמי, התפשטות טריטוריאלית נעשתה לשאיפה מגונה. "רעיון מחוץ לקופסה", היה הסופרלטיב שנתן טראמפ לתוכנית שלו, ודובריו בתקשורת חזרו על כך.

פרופ' אודי זומר, מומחה לארה"ב, ראש מרכז ברק למנהיגות באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר באוניברסיטת ניו יורק, מסביר ש"אם המהלך אכן יצא לפועל, זאת תהיה עדות לסדקים שמתהווים בסדר העולמי שבנו האמריקנים אחרי מלחמת העולם השנייה".

אותו הסדר, המכונה לעיתים "פאקס אמריקנה" ("השלום האמריקני"), נראה שזה מכבר אינו עומד בהבטחה לשלום – במזרח התיכון, באוקראינה ובמקומות נוספים בעולם הדיפלומטיה האמריקנית לא הצליחה למנוע את פריצתם של עימותים נרחבים. חזרתן של תמונות ההרס ממלחמות העבר מסמלת זאת יותר מכל. האם טראמפ החליט לשמוט את השטיח מתחת לסדר העולמי, הכביכול מתפורר הזה, ולהחליפו ב"עולם של טראמפ", כפי שבישר "הגרדיאן" הבריטי באחת הכותרות אחרי הצהרת הנשיא?

ובכל זאת, עולמו של טראמפ לא יהיה לגמרי חדש. "תור הזהב של אמריקה מתחיל מייד עכשיו", הוא אמר בנאום ההשבעה שלו. תור הזהב של טראמפ מהדהד את "העידן המוזהב", מושג המתאר תקופה של צמיחה כלכלית מהירה בארה"ב בסוף המאה ה-19. בתקופה זו גם התרחשה ההתרחבות הטריטוריאלית הגדולה האחרונה של ארה"ב, בהובלת הנשיא ה-25 ויליאם מקינלי. לא במקרה, הוא המודל לחיקוי המוצהר של טראמפ – ומי שהוא לא פעם ציין כנשיא האהוב עליו.

לצד חיבתו של מקינלי למכסים, שבאה לידי ביטוי במלחמות הסחר של טראמפ, נראה שהנשיא ה-47 אימץ את הרצון להרחיב את שטחה של ארה"ב: גרינלנד, תעלת פנמה, קנדה כמדינה ה-51 וכעת – רצועת עזה. בתקופת מקינלי סיפחה ארה"ב את הוואי, ואחרי הניצחון במלחמה מול ספרד הצליחה להשיג גם את השליטה בפיליפינים, פוארטו ריקו, גואם וקובה. "נדמה שהמילים שבהן טראמפ משתמש כאילו לקוחות מהלקסיקון הפוליטי של האימפריאליזם האמריקני של סוף המאה ה-19", אומר פרופ' זומר.

שיחה משפחתית

האם רצועת עזה תצטרף לטריטוריות האמריקניות פוארטו ריקו, סמואה האמריקנית, איי מריאנה הצפוניים ואיי הבתולה האמריקניים? לפחות מההצהרות ביום שאחרי מסיבת העיתונאים, נראה שזה פחות הכיוון של הנשיא.

בפוסט היום כתב הנשיא כי "רצועת עזה תועבר לידי ארה"ב בתום הלחימה, לא יהיה צורך בחיילים מארה"ב". אתמול דוברת הבית הלבן, קרולין לווייט, טענה שפינוי העזתים מהרצועה יהיה זמני בלבד ואמרה שהנשיא "לא התחייב למגפיים על הקרקע". בכירים אחרים התבטאו שמדובר רק בכלי במו"מ. ה"ניו יורק טיימס" ראה בכך נסיגה מסוימת מהתוכנית של הנשיא.

הדיווחים בתקשורת האמריקנית מעלים את האפשרות שגורמים אלו בכלל אינם מודעים לתוכניות ארוכות הטווח של הנשיא. לפי דיווח ב-CNN את הרעיון הגה טראמפ עצמו והדחיפה המשמעותית הייתה לאחר שסטיב ויטקוף סיפר לו על ההרס ברצועה שראה במו עיניו. גורמים בבית הלבן, גם כאלה שמעורים בתוכניות לגבי המזרח התיכון, הופתעו ממנה. לפי CNN, מזכיר המדינה עצמו שמע עליה לראשונה בנאום של טראמפ.

ובכל זאת, ניתן לנסות לדמיין מה רואה הנשיא טראמפ בעיני רוחו, גם אם התוכנית עצמה בינתיים מורכבת משברי משפטים. כמה מעקרונותיה נפרשו כבר: בלי חיילים אמריקנים, במימון מדינות האזור. הפלשתינים יעזבו – ויוכלו לחזור. היא תהיה "מקום בינלאומי, שכולם יהיו יכולים לחיות בו", כמו שאמר טראמפ בנאומו. ובעיקר, נראה שזו הנקודה העיקרית והתמריץ המרכזי – כסף.

האפשרויות הכלכליות ברצועת עזה עלו במחשבתו של טראמפ עוד לפני שהייתה תוכנית. ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח אתמול שטראמפ שוחח עם נתניהו בסוף הקיץ ואמר לו כי רצועת עזה היא פיסת נדל"ן משובחת. הנשיא, אז רק המועמד הרפובליקני, ביקש מנתניהו לחשוב על סוגי המלונות שניתן לבנות ברצועה. במארס 2024, ג'ארד קושנר, חתנו ומי שהיה דמות משמעותית בתקופת כהונתו הקודמת, אמר במהלך שיחה עם סטודנטים כי "עזה היא נכס מול הים, היא יכולה להיות שווה הרבה אם אנשים יתרכזו בבניית מקום שאפשר לחיות בו".

באותה השיחה, לאור סירובה של מצרים לקבל פליטים מעזה, קושנר הציע לישראל להוציא את העזתים לאזור מיוחד שיוקצה להם בנגב ואז להשלים את המבצע הצבאי ברצועה. הוא גם הוסיף, ש"עזה נעשתה דבר" רק בעקבות המלחמות באזור, ולכן עצם קיומה כרצועה הוא בעייתי ולא מחויב המציאות. כל העקרונות האלה הופיעו גם בתוכנית שטראמפ הציג.

עזה תחולק בין בעלי המניות

לאור זאת, נראה שהוגי התוכנית רואים בדמיונם משהו שמזכיר במעט את הערים המסחריות של העידן הקולוניאלי – ערים שבהן אינטרסים מסחריים, חברות ענק ומדינות ניהלו יחד ערי נמל בינלאומיות דוגמת הונג קונג, סינגפור, זנזיבר, כלכותה ורבות אחרות. יש לציין שגם מאגר הגז הטבעי "מרין" נמצא לחופי הרצועה, ופיתוחו יכול להוות תמריץ כלכלי נוסף בשליטה באזור (הגם שמדובר במאגר קטן יחסית).

האינטרסים הללו, אומר פרופ' זומר, מאפשרים לדמיין "מבנה שיחלק את הסמכויות בין שלושת גורמי הכוח ברצועה. ראשית, הפלשתינים, שסביר להניח שיהיה ניסיון לתת להם ממשל מוגבל, אך לפחות סמלי על חלק מהשטח. שנית, המדינות שישלמו על ההרפתקה הזאת, סביר להניח - המפרציות והסעודים ואולי גם מי שייאלץ לקבל את הפליטים הפלשתינים. סביר להניח שיקבלו פיצוי בדמות נכסים אסטרטגיים - נמלים, שיאפשרו להם גישה לים התיכון, נקודה חשובה להפצת מוצרי האנרגיה שלהם (גז ונפט) או זכויות אחרות. "קשה לזלזל בתמריץ שכזה", הוא מציין.

האחרונים, מוסיף זומר, הם "מקורביו המיליארדרים של טראמפ, כגון משפחת קושנר ואימפריית הנדל"ן שלהם, שאולי יקחו חלק בפרויקטים חשובים של תיירות, נדל"ן ותשתיות במודלים שונים של חכירה ארוכת טווח, לדוגמה על פי מודל של BOT ("בנה-הפעל-העבר", ד.ק)".

פרופ' זומר מצביע על החשיבות של סוגיית גורלה של רצועת עזה לא רק לאזור, אלא לכל המערכת הבינלאומית ברגע הזה: "לצד הסוגיות הלוגיסטיות, שאלת המימון והסכמת מדינות האזור יש בעיות יסוד בסוגיה של העברתם של הפליטים מעזה מחוצה לה - בעיקר בזירה הדיפלומטית של הסכמת המדינות המקבלות, אך גם בהיבטים של החוק הבינלאומי".

"השאלה היא אם העוגנים של הסדר העולמי שהנדסו האמריקנים אחרי המלחמה חזקים מספיק כדי למנוע את התממשות התוכנית של טראמפ, או לפחות לגרום לו לשנות אותה בצורה יסודית, כך שתתאים לנורמות של אותה המערכת הבינלאומית. אם אכן תתממש המסגרת החדשה שהוא מציע, בשלב זה בלי להיכנס לפרטים, וכמו שאנחנו יודעים השטן הוא בפרטים הקטנים, אם זה אכן יקרה, כלל לא בטוח שתישאר קופסה", אומר פרופ' זומר, כשהוא מתכוון לקופסא שהיא הסדר העולמי הליברלי.

טראמפ הבטיח היום שוב לבנות את עזה בפרויקט שיהיה "אחד מהפיתוחים הגדולים והמרשימים ביותר מסוגו על פני כדור הארץ", שחייהם של העזתים במקום "החדש והטרי" יהיו נהדרים ועזה תחדול מלהיות מקור לטרור ואלימות. יקרה או לא? בוושינגטון, בירושלים, באזור ובעולם כולו הגבות שהורמו במהלך הנאום עוד טרם חזרו למקומן, לא כולם מוכנים להמר על כך שהעולם של טראמפ לא יהפוך למציאות. לכל הפחות, התוכנית משמשת כעת ככלי במו"מ על עיצובו של אותו העולם - ועקרונותיה יכולים להופיע גם בפתרון קבע שיהיה רחוק מהתוכנית של הנשיא.