שחרורן המרגש של החטופות הישראליות מרצועת עזה סיפק לטראמפ את תמונת הרקע שהוא רצה לטקס השבעתו, אלא שמפגן הכוח של מחבלי חמאס החמושים, עם רכבי הטויוטה הזכורים לשמצה, הוסיף לה צליל צורם והמחיש את ההכרח להשלים את המשימה מול האויב הזה.
אנשי הנשיא מודעים לכך היטב. הם ערים לציפיות שיצר איום הגהינום של טראמפ ולרושם שהלחץ פעל על הצד הישראלי יותר מאשר על חמאס. מעל לכל, הם מבינים כי תכניותיו הגדולות של טראמפ למזרח התיכון או במסגרת הסדר העולמי החדש, לא יוכלו להתממש בלי תבוסה מוחלטת של מחוללי הרוע.
הצהרות בכירי הממשל הנכנס כי חמאס לא ישלוט ברצועת עזה הן חשובות, אך מחייבות שתי הבהרות כהשלמה: הראשונה - המאבק לא מסתכם בהפלת שלטון חמאס. היעד הראשון במעלה ביחס לעזה הוא להוביל לפירוז מוחלט שלה, מיכולות צבאיות ומכל מה שיוכל לאיים על ישראל ולשמר מציאות זו לאורך זמן. ההבהרה השניה היא כי ארה"ב לא תיתן את ידה לדגם שלטוני, מכל סוג שהוא, שיהווה כסות עיניים בעוד בפועל יאפשר לחמאס להמשיך להתעצם בחסותו. היינו כבר בסרט הזה בזירה הלבנונית. הלקחים משם צרובים בבשרינו.
בממשל הנכנס עובדים לא רק על ההסכם והחזרת החטופים, אלא גם על פתרונות ארוכי-טווח. כך דיווחה רשת NBC מפי גורם שהוגדר כ"בעל ידע ישיר" בנושא הפסקת האש. הדברים שצוטטו מפי אותו גורם, לפיהם "אם לא נעזור לעזתים, אם לא נשפר את חייהם, אם לא ניתן להם שמץ של תקווה - יהיה מרד", מלמדים כי מניעי הטרור מרצועת עזה, והיקף התמיכה והמעורבות בו מצד האוכלוסיה לא חילחלו במידה הנדרשת. גם לא אחרי ה-7 באוקטובר.
הדיווח כי בממשל בוחנים "רילוקיישן" לתושבי עזה כדי לשקמה, מספק גישה מפוכחת יותר באשר לעומק הבעיה. התמונות של ההמון העזתי, שחגג אתמול יחד עם רוצחי חמאס את שחרור המחבלים, ממחישות את הצורך בתהליך דה־רדיקליזציה, וזה יוכל להתרחש רק לאחר תבוסה של חמאס.
כך או אחרת, כל עוד חמאס הוא גורם הכוח המרכזי בעזה (אפילו תחת שילטון אחר), אסור לאפשר את שיקומה של הרצועה. זה איננו עניין הומניטארי, גם לא סוציאלי, זהו לפני הכל עניין ביטחוני. כשחמאס הוא הגורם החזק בשטח, אף אחד לא יצליח למנוע ממנו לקחת לשימושו חומרים ואמצעים שיוכנסו במסגרת "תכניות שיקום". דחפורים, מלט, ברזל וחומרים אחרים, ישמשו לפני הכל להקמת מנהרות ומתקנים צבאיים. במצב כזה, שיקום עזה יהיה שיקום חמאס, ולכך בשום אופן אין להסכים.
לפני הכל, נדרש שינוי מיידי של האסטרטגיה ביחס לאיראן. חיזורי ממשל ביידן אחרי האיראנים הגבירו את תעוזתם והחלישו את מעמד ארה"ב באזור כולו. בטהרן פירשו את המדיניות הזו כחולשה וכתעודת ביטוח לאי־הפעלת כוח נגדה. חולשה מזמינה רוע. איראן היא איום על השלום והיציבות בעולם - ומתקפות הטילים על ישראל סיפקו המחשה לכך.
לא נדרש דמיון מפותח כדי להבין איך ייראה החיבור בין הטִילָאוּת האיראנית המודרנית לבין נשק גרעיני. העולם נחשף לסכנה גם דרך הסיוע האיראני למלחמתה של רוסיה באוקראינה, הפעלת רשת ארגוני הפרוקסי והפצת נשק איראני במודל שמאפשר הרבה ובזול. יש להניח שטראמפ יפעיל מחדש את קמפיין "הלחץ המקסימלי", אך הפעם זה חייב להיות מלווה באיום צבאי ממשי, ובהצבת יעד ברור להחלפת משטר הרשע בטהרן.
רק שינוי המשטר בטהרן יוביל להשגת היעדים שהציב טראמפ: סיום המלחמות באזור, צמצום הכוחות האמריקניים במזרח התיכון והרחבת הסכמי אברהם. רק אז יוכל טראמפ לממש את הבטחתו בנאום ההשבעה – "ננצח כפי שלא ניצחנו מעולם".
הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו