יותר מחודשיים לאחר הבחירות לנשיאות, דונלד טראמפ צפוי סוף סוף לקבל את ברכת האלקטורים ובכך תיסלל דרכו להיות הנשיא ה-47 של ארה"ב.
היום (ג'), צפויים כל 538 האלקטורים להתכנס בבירות של כל מדינה ולהצביע עבור נשיא וסגן נשיא, והקולות לאחר מכן יישלחו לקונגרס בוושינגטון.
בארה"ב החוקה אינה מקנה לאזרח זכות לבחור לנשיא. למעשה, הזכות הזאת מוקנית אך ורק ל-50 המדינות, דרך נציגיהן, המכונים אלקטורים.
לפי החוקה האמריקנית, שנכתבה במאה ה-18, התהליך שבסופו נקבע הנשיא האמריקני מתפרס על כשלושה חודשים, ורק בתחילת ינואר מכריזים על המנצח. זאת בין היתר שבראשית ימיה של האומה, לקח זמן עד שכל מדינה הייתה מחליטה למי לתמוך ומעבירה את החלטותיה בסוסים לבירה האמריקנית.
ב-6 בינואר, יערוך הקונגרס ישיבה מיוחדת של בית הנבחרים והסנאט, ויספור את קולות האלקטורים. אז, כצפוי, טראמפ יוכרז כזוכה והתואר "הנשיא הנבחר" בפעם הראשונה יהיה התואר המשפטי שלו (אגב, אם לא די בהשפלה של ליל הבחירות, מי שתאלץ להודיע לאומה בתום הישיבה המיוחדת על ניצחונו של טראמפ בספירת האלקטורים, היא נשיאת הסנאט, הלא היא סגנית הנשיא היוצא קמלה האריס).
שבועיים אחרי שייספרו הקולות של האלקטורים ב-6 בינואר, ב-20 בינואר 2025, בדיוק ב-12:00 בצהריים, יהפוך טראמפ לנשיא ה-47 ויישבע אמונים לחוקה.
על מה כל המהומה אם היו בחירות בנובמבר בעצם?
בימינו זהות האלקטורים המנצחים בכל 50 המדינות (ובמחוז קולומביה), נקבעת ביום הבחירות. אך החוקה מקנה את הזכות לקבוע למי בית המחוקקים בכל מדינה יעניק את האלקטורים שלה לפי שיקוליהם של המחוקקים בכל מדינה באופן בלעדי, ללא קשר למנצח בקלפי. עם זאת, בימינו-אנו, בכל המדינות למעשה כבר יש חוקים משל עצמן שהפכו את שיקול הדעת של בתי המחוקקים לחותמת גומי שרק נותן משנה תוקף לתוצאות הבחירות של האזרחים באותה מדינה.
לכן, אף שההצבעה היום תיקבע באופן רשמי את זהות המנצח, לא צפויה דרמה: הרשימות המנצחות בכל מדינה יתכנסו בבירות השונות, כדי להצביע באופן רשמי לנשיא וסגן נשיא.
כך למשל פלורידה, שבה טראמפ ניצח, 30 האנשים שמרכיבים את רשימת האלקטורים של טראמפ יתכנסו בבירה טלהסי ויצביעו עבורו וסגן הנשיא ג'.ד. וואנס.
טראמפ צפוי ככל הנראה לעשות גם מזה אירוע תקשורתי ברשתות החברתיות בגלל שהדבר יאשרר בפעם הראשונה באופן משפטי את נצחונו המובהק על קמלה האריס ב-5 בנובמבר, שהסתיימו בכך שניצח בכמעט כל המדינות ה"סגולות" (אלו שבאופן מסורתי מתנדנדות בין שתי המפלגות) והבטיח 312 אלקטורים, הרבה מעבר ל-270 הדרושים כדי לזכות בנשיאות (האריס קיבלה רק 226 אלקטורים).
בשנת 2020 כמעט נוצר משבר חוקתי דווקא בגלל שכולם חשבו שספירת האלקטורים היא אירוע שולי וזניח. למי ששכח, לאחר הפסדו בשנת 2020, טראמפ ובעלי בריתו ניסו עד הרגע האחרון לשכנע חלק מהמדינות להעניק לו אלקטורים למרות התוצאות בקלפיות – ומבחינה חוקית, אם הן היו משתפות פעולה, הדבר היה כשר לחלוטין מבחינת החוקה הפדראלית (אף שמאוד מסריח).המצב נהיה נפיץ במיוחד ב-6 בינואר 2021, כאשר קולות האלקטורים נספרו בקונגרס. כזכור, רגע לפני ההכרזה על ג'ו ביידן כמנצח, הסתערו תומכי טראמפ על גבעת הקפיטול ושפיכות הדמים גבתה מספר קורבנות בנפש (ועיכוב בתוצאות הספירה).
למה שיטת הבחירה האמריקנית היא כה מיוחדת?
בראשיתה של האומה, לאחר שהשתחררו מעול הכתר הבריטי בסוף המאה ה-18, ניסחו האבות המייסדים חוקה שנועדה להבטיח שלא יעלה לשלטון עריץ.
לכן קבעו שיטה נשיאותית שמבזרת סמכויות בין המדינות לשלטון הפדראלי, ומעניקה למדינות השונות כוח רב יחסי. כמו כן הנשיא עצמו מוגבל מאוד בכל הנוגע ליכולתו לשלוט במדיניות הפנים ללא המחוקקים בקונגרס ובמדינות.
גם כשהחליטו על שיטת הבחירות, התחבטו בשאלה איך לקבוע את זהות הנשיא – האם דרך בחירה ישירה של בעלי זכות הבחירה (אז, רק לבנים עמידים) או דרך נציגי המדינות בקונגרס.
הוויכוח היה למעשה בין מדינות גדולות (שקיוו שבחירה ישירה תיתן להן כוח רב בגלל גודל האוכלוסייה) לבין קטנות (שחששו שקולן ייבלע בהמון). כמו כן, רבים מהמייסדים סברו שבחירה ישירה של נשיא אינה ראויה שכן בדרך כלל (באותה תקופה נטולת תקשורת מתקדמת) לא הכירו אישית את המועמד/ת (בניגוד לבחירה של נציג הסנאט/בית הנבחרים). גם סוגיית העבדות יצרה מאבקים קשים על עיצוב שיטת הבחירה: המדינות הדרומיות, שבהן העבדות הייתה נפוצה במיוחד, רצו שהקונגרס ייקבע את זהות הנשיא בגלל שבבחירה ישירה לא ישתקף גודלן, משום שהאפריקנים-אמריקנים היו למעשה נטולי זכויות בחוקה האמריקנית, ובוודא שלא היו זכאים למעמד של הצבעה כלשהי.
בסופו של דבר הגיעו כאמור לפשרה, שמצד אחד תשקף את רצון האזרחים ומצד שני תמנע עליית דיקטטור: לכל מדינה יהיה מספר מסויים של אלקטורים, שייקבע לפי כמות הנציגים שלה בסנאט ובבית הנבחרים. אך זהות האלקטורים תיקבע על-ידי בית המחוקקים של כל מדינה ומדינה (ובימינו, בתי המחוקקים למעשה משמשים היום חותמת גומי לאישור קול הבוחרים למרות שהחוקה עדיין מקנה להם סמכות בלעדית).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו