תור ארוך השתרך מחוץ לחדר הקירור באטליז המקומי. המונים נהרו להצטלם למזכרת עם גופתו של הדיקטטור הלובי מועמר קדאפי, שהונחה על מזרן ישן כמו נתח קצבים. במשך יותר מ-40 שנה, לוב נשטפה בלאומנות הערבית החלולה שלו, בשיגעון הגדלות שלא ידע גבול ובמעיכת כל שביב של אופוזיציה.
את לפיתת החנק שלו בשוק הנפט העולמי, הקולונל ניצל למדיניות סוציאליסטית שקנתה את נאמנותם של חלק מ-15 השבטים המרכזיים, והדירה אחרים מחגיגת השחיתות. את קרוביו לשבט הקד'אד'פיה, רועי גמלים במקור, שיבץ בעמדות מפתח בצבא ובמוסדות השלטון. וכמשקל נגד, הקים לגיון זר של שכירי חרב משבטים אפריקניים. רק כאשר ראה את נפילתו של סדאם חוסיין, החל קדאפי לחשוש מגורל דומה והכריז כי לוב תגנוז מרצון את התוכניות לפיתוח נשק להשמדה המונית. בשנים ההן ניסה הרודן לפייס את המערב. בבוא העת זה לא סייע לו, והדיכוי האלים של מחאות באזור המזרחי הסתיים במעורבות נאט"ו.
ואולם, התקווה שהתעוררה עם נפילת הרודן לפני עשור התחלפה בייאוש עמוק לנוכח השבטיות, הקרע הפוליטי והמעורבות הזרה. לא פחות מ-90% אחוזים מצעירי לוב מתייחסים לגופי הממשל הקיימים כבלתי לגיטימיים. כך קבעו תוצאותיו העגומות של סקר שנערך לאורך שבועיים משלהי ספטמבר האחרון וכלל 1,580 נשאלים מ-40 יישובים. המשיבים, בני 18 עד 34 שמהווים את רוב אוכלוסיית המדינה, סבורים שההסכם שנחתם בעיר אל-סח'יראת שבמרוקו ב-2015 וביקש לשים סוף למלחמת האזרחים השנייה, נכשל כישלון חרוץ. אין להם גם צפייה גדולה מהסכם חדש, ורק 17% חושבים שמהלך כזה אכן יוביל ליציבות במדינה. יותר מ-60% השיבו בשלילה מהדהדת.
לכאורה בלוב קיימים שני כוחות מרכזיים. גרעין שליטה בטריפולי שמזוהה עם חברי הבלוק האיסלאמיסטי בקונגרס הלאומי הכללי שנבחרו ב-2012. זו אליטה חדשה שנרמסה עד עפר בעידן קדאפי. רבים מחבריה שהו אז במאסר או מחוץ למדינה, ותאיה הרדומים ניעורו לחיים בהתקוממות ב-2011. גרעין השליטה במזרח מזוהה עם "ברית הכוחות הלאומיים", קואליציה של האליטות הישנות והליברליות יחסית שמרדו בקדאפי.
למעשה, בתווך נמצאים ארגוני טרור איסלאמיסטיים כמו דאעש ו-15 שבטים גדולים. בין אלה ניתן למנות חמישה שבטים בצפון-מערב, חמישה שבטים בצפון-מזרח, שני שבטי-על במחוז הדרום המערבי (הנחלקים לתתי-שבטים אפריקניים וערביים) ושבט ברברי.
מכל מקום, ההסכם שקודם על ידי האו"ם במרוקו ניסה לשלב בין המוסדות הפרלמנטריים שאיבדו מזמן את הלגיטימיות שלהם. שמונה שנים חלפו מאז הבחירות שהשיגו ל"מפלגת הצדק והבנייה", הסניף המקומי של האחים המוסלמים, כוח משמעותי בקונגרס הלאומי הכללי. שש שנים עברו מאז נבחרו הנציגים העצמאיים בבית הנבחרים עם אחוז הצבעה זעום של 18% (לעומת 60% בבחירות 2012).
אך אולי סיבה משמעותית יותר לאמון הדליל כל כך היא שמאז פרוץ המחאה בפריפריה המזרחית, לוב הפכה למגרש משחקים של מדינות זרות שלכל אחת אינטרס שונה. גורלה מעולם לא היה נתון באמת בידיהם של אזרחיה, לאור רזרבות הנפט האדירות והשער של הפליטים מאפריקה לאירופה. התפנית המרכזית במלחמת האזרחים הראשונה, הייתה החלטת מועצת הביטחון של האו"ם לאסור טיסות בשמי לוב כדי למנוע ממשטר קדאפי לבצע טבח רבתי במתנגדיו. בהובלת ארצות הברית של ברק אובמה, כוחות נאט"ו הפגיזו את טריפולי וסייעו למורדים להתקדם במסע הכיבושים שלהם.
במלחמת האזרחים השנייה שפרצה ב-2014, היו אלה מדינות המזרח התיכון שהפכו לשחקניות המפתח. מצרים ואיחוד האמירויות תמכו בשלטון המזרחי כדי לבלום את ציר האחים המוסלמים וארגוני הג'יהאד. קטאר וטורקיה שוב התגלו כפטרוניות של האיסלאמיסטים, שכבשו את טריפולי. בשנה האחרונה, אנקרה של ארדואן הובילה לתפנית במערכה על הבירה, שכמעט הסתיימה בניצחון של כוחות המזרח. ארדואן סייע ל"ממשלת ההסכמה" בתמורה להסכם בגבולות הימיים בין המדינות, שהטיב עם האינטרסים הטורקיים בים התיכון.
עכשיו עומדים זה מול זה שני המחנות בהפסקת אש נוספת. ההסכם מחזיק כבר שלושה חודשים וקרא ליציאת הכוחות הזרים מהמדינה. לפי השליחה המיוחדת של האו"ם ללוב, סטפני וויליאמס, יש סדר כוחות של 20 אלף חיילים זרים ושכירי חרב בלוב. מדובר בעיקר בכוחות של טורקיה, שחלקם הגיעו מהמעוזים הסונים האחרונים של אידליב בצפון-מערב סוריה. גם רוסיה סייעה לגנרל ח'ליפה חפתר, מפקד כוחות המזרח, במסעו הצבאי. לפי הדיווחים, סיוע זה כלל נשק, כסף וחיילים. במאמר של המכון למחקרי ביטחון לאומי, הוסבר כי המעורבות של מוסקבה קשורה לרצון לנצל הזדמנויות כלכליות בתחומי הנשק והנפט, ולתפוס עמדת השפעה מול האיחוד האירופי והמערב.
אלא שיוקרתו של חפתר נפגעה בחודשים האחרונים בעקבות התבוסה במצור שלו על טריפולי. הפילדמרשל בן ה-77 שחולם לאחד את לוב מחדש, היה אחד מהקצינים שהובילו עם קדאפי את ההפיכה נגד המלך אידריס הראשון, ואף השתתף במלחמת יום הכיפורים כמפקד בכוח הסיוע למצרים נגד ישראל. מאוחר יותר, קדאפי הפקיר את חפתר ואנשיו במלחמה הכושלת בצ'אד, ואלו חברו לארצות הברית. בן העיר אל-אג'דאביה הקרובה לבנגאזי, נהנה מחיי נוחות ארוכים בקליפורניה. כשכוחם של האיסלאמיסטים עלה בפרלמנט, חפתר גיבש כוח שכבש את בנגאזי ובית הנבחרים בטוברוק מינה אותו למפקד המיליציה של המזרח - צבא לוב הלאומי.
חפתר אומנם הצהיר לאחרונה כי המלחמה עם טורקיה קרובה ויש להיערך לכך, אבל בשבוע שעבר הגיעה משלחת מפתיעה לטריפולי. היו אלה גורמים דיפלומטים ממצרים, הפטרונית של חפתר, שביקרו בבירה של האיסלאמיסטים לראשונה מאז מלחמת האזרחים השנייה.
בה בעת, בדיווח ב"גארדיאן" נכתב כי האו"ם עשוי לשלוח כוח משקיפים, שינסה לשמור על הפסקת האש השברירית. כמו כן, נציגת הארגון מנסה לגייס כוחות פרגמטיים יותר מחפתר דרך דיאלוג בפורום דיגיטלי. המטרה היא הקמת ממשלת מעבר וקיום בחירות חדשות בדצמבר 2021, שבו תציין לוב 70 שנות עצמאות. חברי הפורום מצידם קראו להקמת ועדת פיוס, להשתתפות של כל הגורמים בבחירות הבאות ולהוצאת הכוחות הזרים מהמדינה.
למרות הייאוש, הקולות התומכים בפשרה מבינים שאין ברירה אחרת. בניגוד לעידן קדאפי, שבו היה ניתן לשחד שבטים מרכזיים ולדחוק אחרים הודות לרווחי העתק מתעשיית הנפט, שוק האנרגיה העולמי הפך לתחרותי יותר. הזהב השחור כבר לא מספיק ושיקום התשתיות של התעשייה, שהוזנחו ונפגעו במלחמות האזרחים, מצריך השקעה מאסיבית. אין פלא שלאחרונה מתקיימים מגעים בנושא בין טריפולי לבנגאזי. כנראה שיש מי שמפנימים שבלי שיתוף פעולה, כבר לא יהיה על מה להילחם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו