דו"ח ה-CIA שפורסם אתמול (שישי) העריך שיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אישר את החטיפה או את החיסול של העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה באיסטנבול לפני כשנתיים. מדובר במסמך שעל פרטיו התקשורת דיווחה כבר בהרחבה, וההאשמה שעומדת במרכזו מבוססת על ראיות נסיבתיות.
כך למשל הדו"ח מבסס את הערכתו על שליטתו של הנסיך בתהליך קבלת ההחלטות, על מעורבותם הישירה של יועצו סעוד אל-קחטאני ושל חברים במערך האבטחה המלכותי, ועל תמיכתו בשימוש באמצעים אלימים כדי להשתיק מתנגדי שלטון בחו"ל.
נדמה שממשל ביידן היה יכול להסתפק בגינוי הצהרתי כדי לרצות את האגף הטהרני במפלגה הדמוקרטית (טהרני, עד שזה מגיע לאיראן כמובן), אבל מזכיר המדינה אנתוני בלינקן שפך דלי נוסף של מים עכורים על ראשיהם של הסעודים. בהצהרה שבאה לאחר מכן הודיע בלינקן על "צו חאשוקג'י", שבין היתר יאפשר לממשל להגביל ויזות לאישים שפעלו בשם ממשלה זרה והיו מעורבים בפעילויות נגד מתנגדי שלטון, לרבות דיכוי, הטרדה, מעקב, איום או פגיעה בעיתונאים, בפעילים פוליטיים ובאישים אחרים שנרדפים בשל עבודתם.
המהלומה האמיתית קיבלה ביטוי בכך שהצו, שיכלול גם בני משפחה, יוחל מיידית על 76 אישים סעודים, שלפי ההערכה היו מעורבים באיום על מתנגדי שלטון מעבר לים, לרבות הפובליציסט ג'מאל חאשוקג'י. בעקבות כך מחלקת האוצר בממשל תטיל סנקציות על פקיד המודיעין הסעודי לשעבר אחמד חסן מוחמד אל-אסירי, מאבטחים של בן סלמאן, יחידת העילית הסעודית בשם "חוליית הנמר" וגורמים נוספים. כאשר נשאל מדוע לא הוטלו סנקציות על הנסיך הסעודי, אמר בלינקן כי ארצות הברית לא מעוניינת לנתק לגמרי את היחסים אלא רק "לכייל אותם מחדש".
מי שעוקב אחר הזירה הסעודית ויחסיה עם ארצות הברית מאז עלה ביידן לשלטון, עשוי לקבל רושם אחר, לפיו וושינגטון שוב מפנה עורף לבעלת ברית מרכזית. הכל בשם הרעיון שעליה להוות מגדלור ערכים ליברליים לעולם כולו. אלא שספק רב אם יש אלטרנטיבה יותר ליברלית בריאד, מאשר בן סלמאן. הכל יחסי.
בכל זאת, ממשל ביידן לא הסתפק בהוצאת המיליציה החות'ית מרשימת ארגוני הטרור, בהכרזה על כוונתו להפסיק את התמיכה בקואליציה הסעודית במלחמה בתימן, וברצונו לשוב להסכמי הגרעין עם טהרן. כעת הוא גם מטיל סנקציות על גורמים בשלטון הסעודי.
נראה שהעלבון בריאד קשה יותר לאור המאמצים לפייס את ממשל ביידן בתקופה האחרונה. פעילות פוליטיות שהבולטת בהן היא לוג'אין אל-הד'לול שוחררו מהכלא, והשלטון הכריז על כוונתו להעביר שורת רפורמות משפטיות. בנוסף, בסעודיה הגיעו לוויתורים מופלגים בפיוס עם קטאר ובהסרת המצור עליה, מבלי שהדרישות שהוצבו לפני יותר משלוש שנים התקיימו בכלל.
במקביל איראן העצימה את הפרובוקציות שלה כנגד הממלכה. החות'ים מתימן הגבירו את התקיפות באמצעות מל"טים ופגעו במטוס נוסעים בנמל התעופה אבהא שבדרום סעודיה. בחודש שעבר הדברים הגיעו לשיא בפעולה מאזור גבול עיראק. לפי דיווח בסוכנות הידיעות AP, מל"טים שחלקיהם הגיעו מאיראן והורכבו בעיראק, שוגרו על ידי מיליציה פרו-איראנית, טסו לעבר ריאד והתרסקו במתחם הארמון בבירה. בצל הדברים האלה, העלבון עלול להיתפס כנטישה של ממש, אבל בריאד לא מתייאשים.
סעודיה אומנם דחתה לחלוטין את ההצהרה שתוארה כשקרית ובלתי מקובלת. סעודיה גם דחתה כל צו שישפיע על הנהגתה, ריבונותה ועצמאות מערכת המשפט שלה. ובמילים אחרות, בממלכה דחו את העיצומים על בכירים בשלטון בעקבות חיסול חאשוקג'י. לטענת משרד החוץ בריאד הדו"ח כולל פרטים ומסקנות בלתי מדויקים. סעודיה אף חזרה על ההתנערות שלה מ"קבוצה של אינדבדואלים" שפעלו בניגוד לכל התקנות והרשויות. עוד הודגש כי הממלכה נקטה במסגרת מערכת המשפט שלה בכל הצעדים נגדם, לרבות העמדה לדין והטלת עונשים.
ואולם, משרד החוץ הסעודי לא טרק את הדלת לחלוטין והדגיש כי השותפות בין סעודיה וארצות היא שותפות איתנה ומתמשכת. "שותפות זו שגשגה קרוב לשמונה עשורים ומבוססת על כבוד הדדי. המוסדות בשתי המדינות פעלו במרץ להעמיק את הקשרים בכל ההיבטים כדי להעצים את הביטחון והיציבות באזור ובעולם", נכתב בהודעה רשמית.
בשלהי עידן טראמפ, נכתב כאן על הדילמה של הנסיך הסעודי בכל הנוגע לנורמליזציה עם ישראל. מצד אחד חלון ההזדמנויות הלך ונסגר, בעוד שהמהלך זכה להתנגדות מצד האגף השמרני בבית המלוכה, ובעיקר מצד המלך סלמאן, שדבק ביוזמת השלום הערבית. מצד שני לא היה ברור מה בן סלמאן יכול להרוויח בממשל ביידן, שהוא לא יכול להרוויח בממשל טראמפ.
לאור הקיפאון במגעים בין ישראל לפלשתינים, היוזמה הערבית עדיין נראית בלתי רלוונטית. בישראל לא צפויה לקום קואליציה בהנהגת השמאל בבחירות הקרובות. גם אצל הפלשתינים נדמה שיש נסיגה מחימום היחסים, אפילו בצל משבר הקורונה. הבחירות במועצה המחוקקת שצפויות להיערך ב-22 במאי, עלולות להסתיים בניצחון של חמאס, כשארגון הטרור משיג דריסת רגל ברשות הפלשתינית.
על רקע דברים אלה, נראה שמוחמד בן סלמאן פספס את רכבת הנורמליזציה. הסיכון בהתנגדות מהאגף השמרני נותר בעינו, הסיכוי להשגת חסות על תהליך מדיני בין ירושלים לרמאללה שואף לאפס, ומה שהיה אפשר להרוויח מצד ממשל טראמפ - כבר ירד מהשולחן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו